להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף מב
(מג.9+ עד מג: 4-)
חלק ראשון: בירור במשנתינו שדנה בתערובת חמץ ובחמץ נוקשה,
נושא ראשון: שאלה על המשנה:
מאחר והמשנה נקטה כלל שכל שהוא מין דגן עוברים עליו בפסח משום בל ייראה ובל יימצא, מדוע היא מפרטת את סוגי המוצרים האסורים כמו כותח הבבלי וכדו'?
תשובה: כדי לפרסם את המוצרים השונים שאדם יהיה בקי בהם ויידע שהם מורכבים מחמץ או חלב וכדו' ואז לא ייכשל בהם, הגמ' מביאה דוגמא לכך שבן א"י נקלע לבבל והיה איתו בשר שרצה לאכלו והוא ביקש משהו ללפת בו את הפת, כיוון ששמע שהם מביאים לו כותח ניצל מאיסור בזכות העובדה שידע שכותח הוא חלבי.
נושא שני: בירור כמי הולכת המשנה בענין חמץ נוקשה ותערובת חמץ:
המשנה קבעה שתערובת חמץ וחמץ נוקשה (גרוע – שלא החמיץ דיו או נתקלקל או שאינו ראוי כ"כ לאכילה או שאינו חמץ גמור) עוברים עליהם בלאו ולא בכרת.
הגמרא מבררת כמי משנתינו ומובאות שתי אפשרויות:
- 1.רב יהודה בשם רב: משנתינו כדעת ר"מ, משום שמוכח מברייתא (שהגמ' תפרט מיד) שר"מ סובר שחמץ נוקשה אסור בלאו, ומאחר ורב יהודה סובר שתערובת חמץ גמור חמורה מחמץ נוקשה, וממילא על שניהם לר"מ עוברים בלאו כמשנתינו.
הברייתא שממנה מוכיח רב יהודה:
הקדמה:
הגדרה: שיאור (לא שאור) = חמץ שלא הגיע להחמצה מליאה אלא חלקית והוא כחמץ נוקשה.
מהי דרגת השיאור: לר"מ הכסיפו פניו, לרבי יהודה רק כשיגיע לסידוק כקרני חגבים.
הברייתא מונה שלושה דינים:
- 1)שיאור יישרף, 2) נותנו לכלבו, 3) האוכלו בארבעים (כלומר אסור בלאו ומלקות)
הגמ' מבררת סתירה: הדין של 1 שיישרף אומר שאסור בהנאה מאידך ב2 נותנו לכלבו?
ומתרצת: הדין של 1 הוא לר"מ בהכסיפו פניו, ולרבי יהודה בקרני חגבים. הדין השני הוא בשיאור לדעת ר"מ בהכסיפו פניו, שלרבי יהודה הוא מותר בהנאה, והדין השלישי הוא דעת ר"מ באותו מצב של הכסיפו פניו – ומדין זה ההוכחה שלר"מ חמץ נוקשה (שיאור במקרה זה) אסור בלאו.
- 2.רב נחמן: משנתינו כדעת רבי אליעזר:
ההוכחה מברייתא: שנחלקו בה ר"א וחכמים, בחמץ גמור לכולם חייב כרת, אבל בתערובת לר"א עובר בלאו ולחכמים בלא כלום – ומכאן ההוכחה משום שלר"נ חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ גמור.
הגמ' מסבירה שהסיבה שר"נ ור"י נתנו כל אחד הסבר שונה משום שר"מ ור"א כל אחד דיבר רק על אחד מהמקרים תערובת או נוקשה ומשנתינו מנתה את שניהם לכן ההבדל בין שני ההסברים הוא ממה ניתן ללמוד על מה ובעצם מי יותר חמור.
ברייתא כשיטת ר"י:
על תערובת חמץ כמו כותח הבבלי וכל שאר התערובות שנמנו במשנתינו וכו' עוברים בלאו, מכך שנאמר "כל מחמצת לא תאכלו", ודווקא על חמץ גמור נאמר "כי כל אכל חמץ ונכרתה", ברייתא זו היא כדעת ר"א שאוסר תערובת חמץ ואילו כל התערובות של משנתינו הוא מנה אחת לאחת אבל את החמץ נוקשה כמו עמילן של טבחים וכדו' לא הזכיר סימן שהוא לא אוסר חמץ נוקשה כשיטת רב יהודה.
חלק שני:
יש שלושה פסוקים: ר"א למד מהראשון שעוברים בלאו על תערובת.
- A."כל מחמצת לא תאכלו…"
- B."כי כל אכל מחמצת ונכרתה…"
- C."כי כל אכל חמץ ונכרתה…"
- 1.אם לומדים כל מחמצת… שחייבים על תערובת בלאו, הרי שנאמר גם כי כל אכל מחמצת ונכרתה?
בירור הלימוד של ר"א בסדרה של 6 שאלות ותשובות:
ומתרצת שמהפסוק השני לומדים שגם דבר שנתחמץ על ידי גורם חיצוני ולא מאליו אסור בכרת. אז א"כ באותה צורה תלמד את הריבוי בפסוק הראשון גם לגבי אזהרת דבר שנאסר ע"י גורם חיצוני?
- 2.לכן הגמ' אומרת שבעצם לומדים איסור תערובת חמץ מהריבוי של כל מחמצת, אבל גם בפסוק השני של הכרת כתוב כל אז נלמד שגם תערובת בכרת?
תי': מהפסוק השני של הכרת לומדים שגם נשים אסורות בחמץ, ולמרות שיש לימוד כללי שבאיסורין אין הבדל בין נשים לגברים, כי השוה הכתוב "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם…" כאן היה מקום לחשוב שמאחר שיש היקש בין אכילת מצה לאיסור חמץ (לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות…) שמי שלא מחויב כנשים באכילת מצה (מעשהז"ג) פטור גם מאיסור חמץ לכן צריך ריבוי מיוחד.
ומאחר שיש ריבוי מיוחד משתמשים בהיקש ללימוד הפוך שנשים חייבות גם באכילת מצה.
- 3.ומדוע שמ כל בפסוק השני נרבה נשים אולי נרבה תערובת לר"א ונפטור נשים?
סברא: הפסוק מדבר על ה'גברא' שאכל מחמצת אז מסתבר לרבות סוגי אוכלים ולא סוגי מאכלים.
- 4.ואמנם יש ברייתא שדורשת את הפסוק הדומה "כי כל אכל חלב…" לרבות איסור חלב של בעלי מומין, וזה מרבה סוגי מאכלים למרות שהפסוק מדבר על הגברא שאוכל, ההבדל הוא ששם אין אפשרות לרבות עוד סוגי גברא.
- 5.ורבנן החולקים על ר"א ולא אוסרים תערובת לא דורשים את "כל מחמצת…" ומסתבר שגם לא דורשים את "כי כל אכל מחמצת ונכרתה" א"כ כיצד הם מרבים נשים באיסור חמץ?
הם אמנם לא דורשים כל אבל הם דורשים "כי כל" שנאמר בפסוק של הכרת.
- 6.ומה ידרוש ר"א מ"כי כל"? הגמ' מוכיחה מברייתא שר"א דורש את הריבוי הנוסף "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'" – לרבות תערובת שאור ודבש, מעבר לריבוי מקצתו – פחות מכזית.
הגמ' נשארת בקושיא זו ללא תשובה – קשיא.
