הדף היומי – פסחים כח

סיכום דף יומי פסחים דף כח

(כז: באמצע – כח: 2-)

חלק  א – איך מבערים חמץ

הקדמה: לא מספיק שאין חמץ בבית, אלא יש מצווה חיובית לבער חמץ.
מקור בברייתא: "תשביתו שיאור מבתיכם".
איך עושים את זה?

במשנה –

ר"י – דווקא שריפה

חכמים – בכל צורה (למשל מפזר ברוח).

תניא: המקור של ר"י – מנותר (שחייב שריפה) –

1. קל וחומר מנותר (שאין בו בל יראה ובל ימצא, וצריך שריפה).

אך דוחים חכמים: זה לא קל וחומר טוב, כי הוא יכול להביא לקולא (אם אין לו עצים לא יקיים מצוות הביעור כלל (אמנם מן הסתם יבער כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא, אבל את המצווה החיובית לא יקיים).

[הערה: זו רק שיטת חכמים.
ר"י עצמו סובר שקל וחומר כזה עדיין טוב, ובכ"ז הוא מנסה להביא ראיה (B) גם לחכמים].

1. בניין אב מנותר

על מה מבוסס הבניין אב?

1. שבשניהם יש איסור אכילה.

אך דוחים חכמים – נבילה תוכיח! (שאסורה באכילה ובכ"ז לא צריכה שריפה (מוצרת בהנאה!).

2. שבשניהם יש איסור אכילה והנאה.

אך דוחים חכמים – שור הנסקל יוכיח, שאסור באכילה והנאה אך לא חייב שריפה.

3. שבשניהם יש איסור אכילה והנאה + כרת לאוכלו.

אך דוחים חכמים – חלבו של שור הנסקל יוכיח, שגם ענוש כרת, ולא חייב שריפה.[1]

4. שבשניהם יש גם איסור להותיר אותו.

אך דוחים חכמים – הרי יש פסולי נותר שאתה עצמך אמרת שאינם בשריפה (ודווקא רבנן אמרו שזה בשריפה):

נותר אשם תלוי (לר"י קוברים),

ונותר של חטאת עוף ספק (למשל שמסופקת אם ילדה והתחייבה קרבן) (לר"י מפרקים וזורקים לאמת המים שבמקדש).

ואכן ר"י שתק,
והגמרא מעירה שבזה הוא נפגע בחיצים שלו עצמו.

(אך למרות ששתק – ייתכן שהלכה כמותו, כי:
1. ר"י עצמו סובר שהקל וחומר בA הוא טוב.
2. את כל הבניין אב בB הוא הביא רק לדעת חכמים, והם עצמם הרי סוברים שאכן אשם תלוי נותר וחטאת ספק נותר כן נשרפים, כך שלדעתם לכאורה כן יש פה בניין אב).
(כח. רבע)

ב. חכמים – אף מפורר וזורה לרוח או מטיל לים

וכן בע"ז: "רי"ס – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים".

ועל שניהם שואלים – האם גם כשזורק לים צריך לפורר?
(רש"י: שמא מישהו ימצא את זה וייכשל בזה).

רבה – תלוי לאיזה ים זורק (ואיפה יש חשש שיבואו ספינות ואנשים ימצאו את זה זה וייכשלו) –

אם לים המלח – מספיק לזרוק (אין ספינות).

וזה המקרה עליו מסתמא מדובר בע"ז (אם כי יכול גם לנהרות).

אם לנהרות ואגמים – צריך לפורר.

וזה המקרה עליו מסתמא מדובר בחמץ.

ותניא כוותיה – שגם בספינה צריך לפורר.
ורב יוסף יענה – שם זה בחיטים שלמים (שלא נמסים במים).

רב יוסף – תלוי בחומר ממנו עשוי  –

בע"ז מדובר בפסל שלא נמס במים, לכן צריך לשחוק,

בחמץ זה נמס במים, ואין צורך לפורר.

ותניא כוותיה – שגם בספינה צריך לשחוק ע"ז.
ורבה יענה – שם זה לשאר נהרות ולא לים המלח.

(כח. במשנה)

חלק ב – חמץ שעבר עליו הפסח

1. A. משנה –

חמץ של נכרי – מותר בהנאה,

חמץ של יהודי – אסור בהנאה,

שנאמר – "ולא יראה לך שאור".

1. B. ברייתא –

ר"י – לפני ואחרי: לאו (כולל איסור הנאה).

ר"ש – לפני ואחרי: כלום (לפני פסח יש רק איסור עשה של תשביתו).

הפסוק אוסר חמץ רק כשחייבים במצה (בפסח עצמו ולא לפני).

.          רי"ס הגלילי – מותר בהנאה אפילו בתוך פסח (!).

הסבר הדעות והלימודים מהפסוקים:

דברים טז – וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לה' אֱלֹקֶיךָ… לֹא־תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל־עָלָיו מַצּוֹת…".

ר"י – לאסור חמץ לפני פסח (היקש לקרבן פסח).

ר"ש – לאסור חמץ בתוך פסח (היקש מצה).

פינג פונג:

1. A. מה ר"י לומד מההיקש בין מצה וחמץ?
   שגם בזמן הזה, שאין פסח ויש רק חמץ – יש גם מצוות מצה.

ור"ש – לומד שמצה חובה גם בזמן הזה מ"בערב תאכלו מצות" (שמות יב יח).

1. B. מה ר"י לומד מ"בערב תאכלו מצות"?

ור"י – שגם מי שבדרך רחוקה ופטור מפסח – עדיין חייב במצות.

ור"ש – לומד מ"וכל ערל לא יאכל בו" – בו אינו אוכל אך מצה אוכל, וכך גם לגבי מי שהיה טמא או רחוק.

ור"י – התורה לימדה את זה גם בערל וגם בדרך רחוקה (כאן משמע שאין צריכותא, אך בדף קכ. יש צריכותא).

שמות יב, כ – "כָּל־מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת".

ר"י – לאסור חמץ בתוך פסח (בזמן מצוות מצה).

ר"ש (דתניא) – לרבות חמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר (למשל שמרי יין מיובשים).

(ואילו ר"י – זה למד מהמילה "מחמצת").

שמות יג – "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם זָכוֹר אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב".

ר"י – לאסור חמץ אחרי פסח (שכן כאן לא מוזכרת מצוות מצה).

ר"ש – רי"ס הגלילי: שבפסח מצרים החמץ היה אסור רק ביום טו ולא שבעה ימים ("היום").

(ואילו ר"י –
או שאפשר ללמוד גם את זה מהסמיכות להיום,
או שחולק על הדין הזה).

ועכשיו שסיימנו לבאר את הדעות, מחר נראה למה המשנה לא מסתדרת לפי אף אחת מהן.

[1] לכאורה יש לדחות את הדחייה, כי שם חיוב הכרת הוא מסיבה אחרת (ככל חלב) ולא מסיבת איסור ההנאה (שור הנסקל), ואילו בחמץ ונותר הכל נובע מאותה סיבה.