שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

הדף היומי – פסחים כז

 

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי פסחים דף כז

(כו: באמצע – כז: באמצע)

חוזרים למשנה – בזמן שבו אסור לאכול חמץ גם אסור להנות מחמץ, למשל אסור להסיק תנור וכיריים בחמץ.

תנור שהוסק באיסורי הנאה

הקדמה:

ברור לכולם שאין בעיה של איסור אכילה. האיסור לא עובר מחומר הבערה אל הפת או התנור. כל הדיון רק מצד איסור הנאה.

ברור שלכתחילה אסור להשתמש באיסורי הנאה כדי להסיק תנור,
אבל השאלה היא האם בדיעבד מותר לאכול את הפת או להשתמש אח"כ בתנור.

 

א. דין הפת

בברייתא לפי גרסתנו:

רבי – אסורה

("יש שבח עצים בפת" – כשהלהבה דולקת, זה נחשב שהיא באה מכח העצים האסורים, ולכן כשאוכל זה נחשב שנהנה מהעצים).

רבנן – מותר

("אין שבח עצים בפת" – זה נחשב שהאש באה מהעצים אחרי שהם כבר נשרפו והאיסור כבר לא קיים).

(כו: שליש תחתון)

ב. דין התנור –

אם ישן – אין בעיה (האש לא תרמה כלום לתנור).

אם חדש

הברייתא א – יותץ (אסור), כי האש חיזקה אותו ונחשב שנהנה מאיסור הנאה.
בברייתא ב – יוצן (התנור מותר, רק צריך לחכות שיתקרר לפני השימוש הבא).

הסבר המחלוקת:
כדי לומר שיהיה אסור להשתמש בו שוב, יש שני תנאים:

  1. יש שבח עצים (כרבי)
  2. זה וזה גורם אסור – כי בפעם הבאה שישתמש בתנור יהיו שני גורמים:
    העצים יהיו של היתר והתנור של איסור,
    לכן הפת תיאסר רק אם "זה וזה גורם אסור".

מי התנא שאוסר?

  1. רבי (יש שבח עצים).

דחייה – מי שאמר שהוא גם סובר "זה וזה גורם אסור".

  1. ר"א

איפה רואים שסובר זה וזה גורם אסור?

  1. שאור (משנה ערלה ב, יא)
    שאור תרומה שנפל לעיסת חולין –
    אם פחות ממאה – בכל מקרה אסור,
    אם יותר ממאה – רק אם יש בשאור כדי לגרום לה להחמיץ – אסור.
    אם נפלו שני שאורים, שרק ביחד יש בהם כדי להחמיץ:

חכמים – לא אוסרים (זה וזה גורם מותר).

ר"א – הולכים לפי האחרון.

ומבין אביי –

ר"א אמר שהולכים לפי האחרון – רק אם הוא לבד, כלומר שסילק את הראשון.

אבל אם היו ביחד, ובטח אם נפלו ביחד – אוסרים,כי זה וזה גורם אסור.

 

דחייה – מי אמר שאביי צודק?
אולי ר"א דיבר גם כשהראשון עדיין שם –
שתמיד האחרון נחשב הגורם הבלעדי,
אך אם נפלו יחד – אולי מותר (זה וזה גורם מותרים).

  1. אשרה (משנה ע"ז נט:)

משנה דומה למקרה שלנו של תנור, אבל עם עצי אשירה,
ות"ק ור"א אוסרים תנור חדש.

(ורק נחלקו ביניהם אם במקום לזרוק את הפת, אפשר לזרוק כסף במקום – שכך יוצא שלא נהנה).

ניסיון דחייה: אולי זה דווקא בע"ז שבה מחמירים יותר?
תשובה:

  1. אם כן – אז כמי הברייתא שאוסרת את התנור?
  2. יש ברייתא שאומרת במפורש שאכן ר"א אסר בכל איסורין שבתורה.

(כז. באמצע)

ג. כלים שצרפם בהיסק של איסורי הנאה –

נזכיר –

כדי לאסור את הפת – מספיק לסבור שיש שבח עצים (רבי).
כדי לאסור את התנור – (קולא:) צריך לסבור שיש שבח עצים + זה וזה גורם אסור (ר"א), כי בשימוש הבא שלו יש גורם נוסף – העצים החדשים.

מה דין כלים שנצרפו בתנור?

קדירה

אביי – כמו תנור (כי גם בשימוש שלה יש גורם נוסף – העצים של הבישול),

איכא דאמרי – כמו פת – כי בהתחלה שמים אוכל בקדירה ורק אח"כ שמים על האש, יוצא שבהתחלה היה רק גורם אחד – הקדירה האסורה.

           (ואילו אביי – הולכים לפי עיקר מטרת הקדירה וזה הבישול).

קערות, צלוחיות, כוסות – הם כמו פת, כי בשימוש שלהם אין גורם נוסף.

 

 

(כז. שליש תחתון)

ד. חזרה לדין הפת:

  1. A. המחלוקת לפי גרסתנו:

רבי – אסורה
רבנן – מותר

גרסת שמואל –

           רבי – מותרת,
רבנן – אסורה.

והרי זה הפוך מגרסתנו?

  1. אכן שמואל גרס הפוך.
  2. באמת גם שמואל גרס כמו הברייתא הראשונה,
    ורק הפך כדי שיפסקו לאיסור (כי אחרת היו פוסקים כרבנן מול רבי).

 

  1. B. אפה על גבי גחלים

בברייתא – מותר גם לרבי.

אך במה מדובר?

אם הגחלים כבר עוממות (כבויות) – זה ברור שמותר.

אבל אם הגחלים עוד לוחשות – מחלוקת שמואל ורי"ח.

אם מתיר בגחלים, אז במה המחלוקת?
עונה רב פפא – באש.

לפי זה משמע שיש שתי הבנות במחלוקת:

  1. לדעה שאוסרת בגחלים לוחשות:
    באש לפי כולם אסור, בגחלים עוממות לפי כולם מותר,
    המחלוקת בגחלים לוחשות.
  2. לדעה שמתירה בגחלים לוחשות:
    המחלוקת באש,
    אבל בגחלים (גם לוחשות) – לפי כולם מותר.

לפי זה, באיזה מקרה יש איסורי הנאה בעץ לרבנן?
בספסל (שנהנה בלי שהוא נשרף).

 

(כז: 3+)

ה. הסיק בעצי הקדש

רב חסדא לרמי בא חמא: כאן גם רבנן מודים שהפת אסורה.

רבא:

מצד אחד מסביר את הדין:

הקדש חמור יותר מאיסורי הנאה כמו ערלה וכלאיים – כי לא בטל ברוב.

מצד שני מקשה על הדין:

למה הפת אסורה, הרי ברגע שמשתמש בעצים להיסק זה מעילה,
ומעילה מוציאה את ההקדש לחולין!

  1. תשובה: נעמיד בעצים שהוקדשו לצורך קניית שלמים,
    ואז, כפי שלשלמים אין דין מעילה, גם לעצים אין,
    ונסבור כר"י שאם אין דין מעילה – גם לא יוצא לחולין (בניגוד לר"מ).

[ר"י ור"מ נחלקו לגבי מעל במזיד –
שאין דין מעילה, האם בכ"ז יוצא לחולין:
לר"מ יוצא, לר"י לא יוצא].

  1. שאלה על השאלה: האם באמת כשהמסיק מועל האפר חולין?
    והרי מפורש בברייתא שאפר הקדש לעולם אסור!
    תשובה: אכן האפר יוצא לחולין, ואילו בברייתא:

    1. רמי בר חמא – מדובר שזה נשרף לבד (כך שלא היתה מעילה).
      (תוס' – יכלו גם לתרץ שמדובר בעצי שלמים כנ"ל).
    2. רב שמעיה – שם הכוונה לאפר של תרומת הדשן ולא אפר שעבר מעילה.

הלימוד היום לעילוי נשמת
ישראל בן החבר יעקב ז"ל.

להקדשות ליחצו כאן

ממילא אתם תקועים בבית,  לפחות תקראו ספר טוב (לפרטים ליחצו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.