לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים
ר' שמואל ב"ר בצלאל ז"ל ומרת אסתר בת ר' יחיאל עימנואל הלוי ז"ל
לעילוי נשמת רבקה בת משה שטיין ז"ל שיום פטירתה חל ב ד' טבת
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נדרים דף סו
(סו. 1+ עד סו: סוף פרק רבי אליעזר)
חלק א – עוד דוגמאות לסיבות להתרת הנדר ע"י חכם
משנה א – פותחים בימים טובים ושבתות
כלומר, אסר על עצמו יין לכל השנה, ואז רצה להתיר בשבתות ויו"ט כי לא ידע שאוסר
משנה ב – פותחין בכבוד עצמו ובניו –
למשל, נדר שלא יהנה מאשתו, וממילא נאסר לשמש עמה וחייב לגרשה
אומרים לו – אם היית יודע שיבזו אותך שאתה מגרש את נשיך, או שבניך בני גרושה – האם היית נודר?
(חזרה למשנה א)
חלק ב – כשחלק מהנדר בטל, האם השאר בטל?
במשנה נראה כאילו יש רק נושא אחד (הותר מכללו) אבל הרא"ש (כו:) מבאר שיש שני חלקים.
א. ר"ע – נדר שהותר מכללו הותר כולו
דוגמאות:
ברישא –
- במקרה שפתחו בימים טובים ושבתות, בתחילה רצו להתיר לו רק בשבתות ביו"ט,
אך בא ר"ע ולימד שנדר שהותר מכללו (מקצתו) הותר כולו. - אסר עצמו בבת אחת על כמה אנשים ("כולכם"), והתיר אחד – לר"ע כולם הותרו.
בסיפא – אסר יין או בצל כי זה לא בריא, ואמרו לו שיש סוג שהוא דווקא טוב,
כיון שהתיר סוג זה התיר הכל.
ושואלת הגמרא – למה צריך לומר לו שזה טוב, מספיק לומר שזה לא רע?
תשובה, נכון – "ועוד יפה קתני".
(ונעיר שראינו בדף כו: מחלוקת רבה ורבא האם מחלוקת חכמים ור"ע במשנה או מעמיד).
ב. אמצע המשנה – נדר נדרים נפרדים, אבל תלה אותם זה בזה –
"ראובן אסור עלי, שמעון כראובן, לוי כשמעון וכו'" (לפי הגמרא בדף כו:).
התיר את הראשון – התיר את כולם (כי תלויים בו),
התיר את האחרון – לא התיר אחרים, כי לא תלויים בו.
אבל – אם אמר "קרבן" בין כל אחד (ראובן אסור כקרבן, שמעון כראובן כקרבן וכו') –
המילה קרבן מפרידה את הנדרים לגמרי – ולא תלויים זה בזה.[1]
ובגמרא – זה כר' שמעון –
שאם נשבע לכמה תובעים שבועת הפיקדון יחד ושיקר,
לפי חכמים חייב אשם על כל אדם,
לפי ר"ש חייב בנפרד רק אם אמר "שבועה לך, שבועה לך וכו'".[2]
(סו. במשנה השנייה, (הזכרנו אותה גם אתמול סה:))
חלק ג – נדרי טעות שאינם חלים (ולא צריך התרה)
א. נדר לא לשאת את פלוני כי היא כעורה, שחורה, קצרה וכד' – והתברר שזה לא היה נכון, הנדר בטל מעיקרו (ולא צריך התרה).
ומעשה באחד שנדר כך, והביאוה לבית רי"ש ואכן היתה כעורה אבל ייפוה (שם לה שן זהב במקום שן תותבת), וביטל הנדר מעיקרו.
מעשה לסתור? חסורי מחסרא –
לפי חכמים – גם אם ניתן ליפות אותה זה לא נחשב נדר טעות,
לפי רי"ש – זה נחשב טעות, כי כיוון שניתן ליפותה זה מראה שבעצם לא היתה כעורה
(כך לפי הרא"ש,
אולם הר"ן אומר שאכן נחשבת כעורה, אלא שסובר רי"ש שגם שינוי שנולד אח"כ יכול לאפשר להתיר את הנדר).
(סו: 1+)
חלק ד – מעשי התנאים ללכת לקראת נדרים מוזרים כדי להשכין שלום בית בין איש לאשתו:
רי"ש עשה בזה חסד עם אותה בת,
והמשנה מספרת שעשה חסד עם בנות ישראל באופן כללי,
ואמרו עליו (במשנה – הבנות, בגמרא – הספדן) – "בנות ישראל על רי"ש בכינה"
ואגב זה מסופר על עוד תנאים שדאגו לשלום בית:
- A. בעל נדר שלא יהנה מאשתו עד ש:
- שיטעמו מהאוכל שהכנת ר"י ור"ש.
והלכה אליהם,
ר"י טעם, אפילו שיש בזה זלזול, קל וחומר מה' שמוכן שימחק שמו על המים בסוטה כדי להשכין שלום וכו'.
ר"ש לא טעם, וקילל שאפילו שהבעל ובניו ימותו לא יזוז ר"ש ממקומו,
כי זה זלזול בת"ח,
ושילמדו אנשים שלא לידור.
- שתירקי בפני רשב"ג!
והלכה וירקה אך רק על בגדו,
ובכ"ז התירה לבעלה, כי זה נחשב שקיימה התנאי (מטרת היריקה היא זלזול, וגם זה זלזול גדול).
- שימצא בך רי"ש ברי"ס משהו טוב,
אז שאל לגביה האם יש בה משהו נאה, ועל הכל התשובה שלילית,
עד שהתברר שקראו לה לכלוכית, ואמר ששמה נאה לה, והתירה לבעלה.
- B. ועוד מעשה – בעל ביקש בקשות מאשתו והבינה אותו כלשונו בצורה מצחיקה, עד שבסוף שברה שתי נרות על ראש בבא בן בוטא, ובירך אותה "את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא".
הדרן עלך רבי אליעזר
[1] משמע שלמרות שתלאם זה בזה, כיון שאמר קרבן זה בכל זאת מפריד (Tבל כל זה לא מפורש במשנה או בר"ן).
[2] לכאורה זה אומר שחכמים בעצם חולקים על משנתנו, וגם אם לא אמר "קרבן" – מדובר בנדרים נפרדים לגמרי ואם התיר את הראשון לא התיר את האחרון.
