לעילוי נשמת אורית פריידל ז"ל, בת יעקב שלום שיבל"א
ולעילוי נשמת שמואל אלעזר בן אברהם מנחם – שמוליק מאיר ז"ל,
שהיה סגן ראש עיריית ירושלים ולחם לבניינה קדושתה ואחדותה של העיר, והיום מלאו 26 שנים להילקחו.
ולהבדיל, לרפואתה השלימה של ביתו של אחד הלומדים בת ציון בת מוריה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נדרים דף נב
(נא: במשנה למטה – נב: 1-)
המשך בירור של מה כולל הנדר –
חלק א – משנה –
ת"ק – הכל תלוי בשמות שאנשים נותנים, ולכן:
הנודר מן החלב או הקום – מותר בשני (אפילו שקום הוא המים שיוצאים מחלב),
הנודר מן הבשר מותר ברוטב (מים שהתבשלו בו הבשר) ובקיפה (פרורי בשר קטנים),
והנודר מיין מותר בתבשיל שבישלו בו יין,
כי אנשים לא קוראים לזה חלב, בשר, יין.
חומרות –
א. יש במשנה שתי דעות מחמירות –
ר' יוסי – הנודר מחלב אסור בקום,
ר' יהודה – הנודר מבשר אסור בקיפה.
ועולה בגמרא שיש הבדל ביניהם:
ר' יוסי – לא חולק עקרונית,
שהרי לגבי עדשים דווקא הקל (שמותר באשישים – עדשים מטוגנים בדבש),
אלא שגם ר' יוסי מסכים לרבנן שהכל תלוי באיך שאנשים מדברים,
ופשוט במקום של ר' יוסי קראו לקום – "קומא דחלבא", ולכן אסר.
ר' יהודה – מחמיר עקרונית (כך משמע) –
כלומר שגם דבר שנבע מתוך הדבר האסור – אסור,
אפילו שאנשים לא קוראים לו כך.
שהרי ר' יהודה מביא ראיה במשנה מכך שר' טרפון אסר ביצים שהתבשלו עם בשר,
למרות שברור שאף אחד לא קורא לביצים בשר.
ב. יש מקרה שבו גם רבנן מחמירים – אם אסר בשר ספציפי,
שאז זה כמו חזיר מבחינתו,
ואוסר גם בתערובת בנותן טעם.
(כך עונים רבנן לראיה של ר' יהודה מהביצים,
וכך גם כתוב במפורש במשנה לגבי יין,
וכך גם בברייתא).
(נב: במשנה)
חלק ב – משנה – דין דומה
אם נדר ענבים או זיתים – מותר במה שיוצא מהם (כדעת חכמים ור' יוסי לעיל)
אבל אם אמר "קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם" – אסור גם בשמן ויין.
ושואל רמי בר חמא – למה? ויש שתי גרסאות לשאלה –
גירסא א – מה סיבת האיסור במשנה –
האם זה בגלל ה"אלו" – שזה כמו "זה" מהמשנה הקודמת, וכולל גם את היוצא ממנו,
או שזה בגלל שאמר "שאיני טועם" (במקום רק לומר "קונם") – שמרחיב את האיסור?
(ואילו אולי "אלו" או "זה" לא יאסור במקרה כזה, כי היין והשמן לא נחשבים חלק מהפרי, בניגוד למי חלב או תבשיל עם בשר או יין (ר"ן)).
ראיות:
- משנה בנז. (ראינו אותה במז.) שמזכירה את שני הביטויים – "אלו" ו"שאיני טועם" –
מצד אחד ברישא – "קונם פירות האלו עלי – אסור בחילופיהם וגידוליהם",
ונדייק – בשמן וביין מותר!
דחייה – אולי גם בשמן ויין אסור, ורק לא הוזכר כי חילופיהם זה יותר חידוש.
מצד שני בסיפא – "קונם פירות פלונים שאיני אוכל" – מותר בחילופיהן וגידוליהם,
ונדייק – בשמן וביין אסור!
דחייה – אולי איני אוכל לא אוסר, ורק אלו אוסר,
ורק לא הוזכר כי כיוון שלא הוזכר ברישא (כי זה פחות חידוש) גם לא הוזכר בסיפא.
- ממשנתנו – שאם אסר בשר "זה" אז התבשיל אסור.
כלומר הגמרא חוזרת בה מהמחשבה שאולי "זה" אוסר תבשיל אבל לא מיץ.
אלא ודאי ש"אלו" ו"זה" אוסר גם את המיץ, והשאלה של רמי בר חמא היתה אחרת:
(נב: 6-)
גירסא ב – האם רק "אלו" אוסר את המיץ, או שגם "שאיני טועם" אוסר?
ת"ש (משנה נא:) – "קונם דגים שאיני טועם – מותר בציר (שיוצא מהם)!
דוחה רבא – אולי הכוונה שמותר בציר שיצא לפני שנדר,
אבל ציר שיצא אחרי שנדר (גם לא מדג ספציפי) – אולי כלל גם אותו.
