הדף היומי – נזיר דף לז

לעילוי נשמת ישראל צבי בן משה שטרן ז"ל
שלמד ולימד שיעורים רבים, וביניהם את הש״ס תוך שנהנה מיגיע כפיו.
ולהבדיל, לרפואה שלימה לחיה גיטל בת עלקא הי"ו

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף לז

(לז. 5+ עד לח. 8+)

הקדמה – נדבר היום על שני חומרות באיסורים –

1. טעם כעיקר

באופן פשוט – שהאיסור עצמו לא בעין, אבל הוא השאיר טעם (למשל אם השרו ענבים במים ושתה את המים).

2. היתר מצטרף לאיסור (שעל זה דיברנו אתמול)

למשל נזיר ששרה פתו ביין, ולקח ביס מהפת גם מהאזור עם היין וגם מהאזור בלי.

זה יותר חידוש, כי כאן גם החלק שבו כלל אין לא איסור ולא טעם איסור – מצטרף.

א. המשך – מה לומדים מ"משרת" בנזיר?

תזכורת מאתמול – במה אומרים היתר מצטרף לאיסור?

רב דימי (כר' אבהו-רי"ח) – רק בנזיר ("וכל משרת ענבים לא ישתה").
אביי – ניסה לטעון שבכל האיסורים (כמו בתרומה), אך רב דימי דחה אותו.

עכשיו אביי משנה כיוון –
אולי "משרת" לא מלמד שהיתר מצטרף לאיסור, אלא רק שטעם כעיקר?

וכברייתא – אם שתה מהמים שהשרה בו ענבים – חייב,
ולומדים מנזיר לשאר איסורים שחמורים ממנו,

(למשל לכלאיים שחמור יותר מנזיר ב3: איסור עולם, הנאה, אין היתר,
ולערלה שחמור ב2: איסור הנאה, אין היתר).

תשובה – זו אכן מחלוקת תנאים מה לומדים מ"משרת" –

ר"ע לומד שהיתר מצטרף לאיסור, וכמוהו אמר ר' אבהו-רי"ח, וזה דווקא בנזיר.

איפה ר"ע אמר –
1. במשנה. דחייה – אולי שם אכל כזית שלם של יין, וזה לא בגלל היתר מצטרף לאיסור ולא בגלל טעם כעיקר, והחידוש רק שמספיק לשתות כזית גם ביין (מפרש).
2. בברייתא.

חכמים – ללמד טעם כעיקר בנזיר, ומשם לומדים לשאר איסורים.

(לז. שליש תחתון)

ב. אז מה המקור של ר"ע לטעם כעיקר?

1. מבשר וחלב –
   הרי אחרי שמבשל ומוציא את הבשר – מה שנשאר זה רק טעם הבשר.

אך דוחים רבנן – אכן שם טעם כעיקר, אבל שם זה חידוש, וא"א ללמוד משם.

למה שם זה חידוש?

1. לחומרא – שכל אחד מהם לא אסור בפנ"ע.

דחייה – זה כך גם בכלאיים.

1. לקולא – שאין שם דין כבוש אלא רק בישול.

2. גיעולי נוכרים –
   שצריך להכשיר את הכלים מהטעם שבלוע בכלים, כדי שלא ייפלט הטעם ויאסור את התבשיל.

אך דוחים רבנן – גם מזה א"א ללמוד, כי שם יש חידוש לחומרא, שהטעם בכלי פגום ובכ"ז אוסר.
ואילו ר"ע – הוא לא פגום.

מה הוויכוח:

1. רבנן – כי אינו בן יומו

עונה ר"ע – הוא כן בן יומו.

1. רבנן – גם בן יומו הטעם פגום קצת.

אך ר"ע – הוא לא פגום.

סיכום ביניים:

רבנן –

גיעולי נוכרים – טעם כעיקר, אך לא מלמד לשאר התורה (כי זה חידוש).
נזיר – טעם כעיקר, ומשם לכל התורה.
וכרגע אין להם היתר מצטרף לאיסור.

ר"ע –

גיעולי נכרים – טעם כעיקר, ומלמד לשאר התורה (כי זה לא חידוש)
נזיר – היתר מצטרף לאיסור, ולא לומד לשאר התורה.

(לז: שליש)

ג. למה ר"ע לא לומד מנזיר לשאר התורה שהיתר מצטרף לאיסור?

(כמו שרבנן עשו לגבי טעם כעיקר)

תשובה: כי יש שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים: נזיר וחטאת.

שכתוב "כל אשר יגע בבשרה יקדש", ולומדים שאם בישל חטאת עם שלמים למשל – השלמים מקבלים את איסור החטאת (יום ולילה, רק כהנים, רק במקדש).

ר"ע מניח שהדין בנוי על שני דינים: טעם כעיקר, והיתר מצטרף לאיסור,
ובא להגביל אחד מהם ע"י "שני כתובים הבאים כאחד",
וסביר יותר שבא להגביל את "היתר מצטרף לאיסור" כי הוא מחודש יותר.

ומה רבנן לומדים מחטאת? (ואיך הם מתמודדים עם ה"שני כתובים")

1. הם לומדים גם מנזיר וגם מחטאת – טעם כעיקר.
   ולמה זה לא "שני כתובים ואין מלמדים"? כי יש צריכותא:

מחטאת א"א ללמוד לנזיר – כי לא לומדים חולין מקודשים
מנזיר א"א ללמוד – כי יש גם חומרא בנזיר שאפילו הרחצן אסור.

[אך ר"ע – זה לא נחשב חומרא, ואפשר ללמוד מנזיר לחטאת].

2. חטאת אכן מלמדת "היתר מצטרף לאיסור", אבל רק בחטאת (ונלמד לקודשים),
   ולמה אין כאן "שני כתובים"?
   לא כי יש צריכותא,
   אלא כי כל אחד מלמד משהו אחר –

נזיר – טעם כעיקר,
חטאת – היתר מצטרף לאיסור.

לסיכום:

רבנן –

גיעולי נוכרים – טעם כעיקר, אך לא מלמד לשאר התורה כי זה חידוש.
נזיר – טעם כעיקר, ומשם לומדים כל התורה.
חטאת – היתר מצטרף לאיסור בקודשים, ולומדים רק לקודשים, ולא לנזיר.

ואין בנזיר (ובחולין) "היתר מצטרף לאיסור".

ר"ע –

גיעולי נכרים – טעם כעיקר בכל התורה (זה לא חידוש, לכן יכול ללמד)
נזיר וחטאת – היתר מצטרף לאיסור, ולא מלמדים לשאר כי זה שני כתובים.

ועוד סיכום:

טעם כעיקר – פי כולם יש בכל התורה:

לר"ע – מגיעולי נוכרים
לרבנן – מנזיר בקל וחומר

היתר מצטרף לאיסור –

ר"ע – רק בנזיר וחטאת, ולא בשאר התורה.
לרבנן – או שאין כלל, או שיש אבל רק בקודשים (מחטאת).

(לז: 4-)

ד. קשה על ר"ע (שהיתר מצטרף לאיסור בנזיר)  –
הברייתא לומדת מ"מכל אשר יעשה מגפן היין" שאיסורי נזיר מצטרפים לכזית (למשל חרצנים וזג),
למה צריך לזה לימוד, הרי אם אפילו היתר מצטרף לאיסור, אז ברור שאיסור מצטרף לאיסור!

תשובה: היתר מצטרף לאיסור בבת אחת, איסור מצטרף לאיסור אפילו בזה אחר זה.

[ור"ש שלשיטתו לא רלוונטי צירוף (כי כלשהו למלקות),
מה הוא לומד מ"מכל אשר יעשה"?
תשובה – שאם פירט את איסורי הנזיר, צריך לפרט את כולם (כמו שראינו בדף ג:).

(לח. 3+)

ה. ר' אבהו – בהכל אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מ –

לעיל (לה: למטה) אמר בשם רי"ח – חוץ מאיסורי נזיר – כולל גם ענבים
עכשיו (לח.) אומר בשם ר' אלעזר – חוץ מרביעית שבנזיר – דווקא ביין ולא בענבים (כפשט הלימוד – "משרת" – יין).