הדף היומי – נזיר דף לו

לעילוי נשמת מרת אסתר בָּזָק בת רבי יחיאל עימנואל הלוי ז"ל, שזהו יום השנה החמישי לפטירתה.

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף לו

(לה: 4- עד לז. 5+)

חלק א – היתר מצטרף לאיסור

א. באיזה איסורים נאמר "היתר מצטרף לאיסור"?

ראינו במשנה (לד:) שלפי ר"ע – היתר מצטרף לאיסור בנזיר (שרה פתו ביין, הפת מצטרף לכזית).

האם יש את זה בעוד איסורים?

רי"ח – רק בנזיר –  "וְכׇל־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה" – מדבר על פת ששורים ביין.

זעירי – גם בבל תקטירו שאור

כר' אלעזר שדורש "כל" (בעניין אחר – אכילת חמץ),
ולכן לדעתו ניתן לדרוש "כל" גם להקטרת חמץ – "כִּי כׇל־שְׂאֹר וְכׇל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא ב, יא).

והרי ר' אלעזר דורש כך גם לגבי חמץ שהיתר מצטרף בתערובת לאיסור – "כׇּל־מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות יב, כ), למה זעירי לא הזכיר גם אכילת חמץ?

תשובה – אין הכי נמי – גם בחמץ.
וזעירי הזכיר רק הקטרת חמץ כי רצה ללמד גם שבאיסור הקטרת חמץ צריך כזית, לאפוקיי מאביי שאומר שלא.

(לו. 5+)

ב. מקשה אביי על רי"ח – והרי רי"ח לכאורה אמר את זה גם בתרומה:

משנה (טבול יום ב, ג) – אם יש מקפה (דייסה) חולין, שבתוכה מעט שום ושמן של תרומה,
וטבול יום נגע בשום/שמן – פסל מקום מגעו.

ושאלו שם – למה זה לא בטל ברוב?[1][2]
וענה רבב"ח-רי"ח – תרומה (מדאורייתא!) לא בטלה ברוב אלא רק ב100 (דימוע).
הראיה – שאם זר יאכל כזית ילקה, מכאן שלא בטל, וממילא גם לטומאה לא בטל.

לגבי הראיה – למה אם יאכל ילקה, הרי אין בכזית שיעור תרומה?
אביי – הכוונה שבתרומה ובחולין יחד יש כזית, והיתר מצטרף לאיסור! (ומכאן הקושייה על רי"ח)
דוחה רב דימי – הכוונה שאוכל רק תרומה, ואוכל כזית בכדי אכילת פרס.

(לו: 3+)

חלק ב – לגבי החידוש של רב דימי – שאם אוכל כזית בכדי אכילת פרס בתערובת – חייב

אם אוכל איסור לאט בכדי אכילת פרס – ודאי לוקה.
מה שרב דימי חידש זה שגם אם אוכל איסור שנמצא בתערובת (במצב כזה שבו לא בטל, כמו בתרומה שצריך פי 100), אפילו שבין כל חתיכת איסור אוכל גם חתיכות היתר – עדיין האכילה מצטרפת ולוקה.

אם בטל ברוב – ודאי שפטור.
החידוש של רב דימי כשלא בטל ברוב.

מתי בטל ברוב:

בשאר איסורים:

מין במינו (ביבש) – בטל ברוב,
מין שלא במינו (ביבש) – מהתורה רוב, מדרבנן 60.

בתרומה –

מין במינו – מהתורה בטל ברוב, מדרבנן צריך מאה.
מין שלא במינו – תחילה הגמרא חשבה שגם כאן מהתורה מספיק רוב, אך תירצה שצריך מאה מהתורה!).

קושיות אביי:

1. מי שאוכל כותח הבבלי בפסח (תערובת מצה וחמץ)
   ר' אלעזר – חייב (חמץ לא בטל ברוב, ואם אכל כזית מהתערובת – היתר מצטרף לאיסור),
   וחכמים פוטרים, בפשטות כי לא אכל כשיעור.

אבל למה – הרי אמנם לדעתם אין היתר מצטרף לאיסור, אבל שיחייבו משום שבסופו של דבר אכל כזית בכדי אכילת פרס?

תשובה – בכותח הבבלי מבחינה מציאותית א"א להגיע לכזית איסור בכדי אכילת פרס (אא"כ יאכל מהר בלי לטבל, ואז בטלה דעתו).

2. שתי מדוכות של תבלין (תרומה וחולין) שנפלו לשתי קופות (תרומה וחולין),
   (כאן זה מין שלא במינו וכנראה אין פי מאה לבטל)
   ובכ"ז מקלים "שאני אומר" שתרומה נפלה לתרומה וחולין לחולין.

ולמה מקלים? כנראה כי גם אם התרומה נפלה לחולין ואני יאכל ממנה כזית בכדי אכילת פרס – זה לא דאורייתא.

עונה רב דימי – (ולשיטתך שבתרומה גם לרבנן היתר מצטרף לאיסור, איך תסביר את הקולא?) אלא כאן זה דרבנן כי תרומת תבלין זה מדרבנן.

3. קושיא דומה, הפעם לא על תבלין, אלא דגן שנופל לדגן (שני סאים לשתי קופות), ושוב מקלין עם "שאני אומר".

תוס' – כאן זה מין במינו, ולכן מהתורה בטל ברוב, ולכן עקרונית מובן שמקלים.
אלא שבכל זאת, אומר אביי –
לשיטתי (אביי) – לא מצופה שרבנן בכ"ז יחמירו, כי סוף סוף לא אכל כזית איסור
אבל לשיטתך רב דימי – שבפועל אכל כזית, ואם האיסור לא היה בטל היה פה ממש איסור תורה של כזית, היינו מצפים שגם כאן חז"ל יחמירו גם כשבפועל בטל ברוב.

עונה רב דימי – מדובר בתרומה בזמן הזה, וזה עוד סיבה שזה דרבנן (תרי דרבנן) ולכן מקלים.

[1] יש סוגיה זהה בפסחים מד. ושם ביארנו את השאלה הזו לפי גירסת ר"ת (שברור מראש שלא בטל, כי זה בעין, אלא השאלה היתה איך מקבל טומאה אם אין שיעור כביצה), אך כאן נבאר לפי רוב הראשונים (רש"י שם, ר"י בתוס' כאן ורא"ש כאן).

[2] לכאורה: זה שלא בטל ברוב זה ברור, כי זה מין שלא במינו, אלא היו צריכים לשאול למה לא בטל ב60?
אלא שההבדל בין מין במינו שלמין שלא במינו זה רק לגבי אכילה, כי אז כשמדובר במין שלא במינו הטעם מורגש. אבל כאן הנושא זה לא אכילה אלא מגע טמא, ולכן כאן גם במין שלא במינו לכאורה אמור להיות בטל ברוב.
ועונים – זה לא בטל ברוב אלא במאה, הן לגבי אכילה והן לגבי מגע טומאה.