השיעור לעילוי נשמת נחמן זאב בן מאיר ז"ל שהיארצייט בט"ו אדר,
ולעילוי נשמת אשתו אסתר מלכה בת יצחק הכהן ז"ל שהיארצייט שלה בג' אדר.
השיעור גם בחסות קרתא – יזמית נדלן והתחדשות עירונית,
שמציעה למשקיעים קטנים ובינוינים השקעות בפרויקטים אותה היא יוזמת עם בטוחות טובות.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף לב
(לא: במשנה – לב: במשנה)
חלק א – מי שנדר נזירות ושתה יין וניסה לבטל
במשנה –
רישא – האם הרב ביטל לו?
רישא – אם הרב לא ביטל לו, אז ממשיך את הנזירות כרגיל ("מונה משעה שנדר")
סיפא – אם כן ביטל, הבהמה יוצאת לחולין.
סיפא – המשך מחלוקת הקדש בטעות (ב"ש – הקדש, ב"ה – לא הקדש)
טענת ב"ה לב"ש – הרי כאן כשהרב ביטל, גם אתם מודים שהבמה יוצאת לחולין.
ועונים ב"ש (מבין השורות בגמרא) – כאן זה לא כי זה הקדש טעות, אלא כי כל הנזירות התבטלה.
טענת ב"ש לב"ה – הרי גם אתם מודים שבמעשר בהמה הקדש טעות תופס (9,10, 11)!
ועונים ב"ה – שם זה גזרת הכתוב מיוחדת, הראיה שזה עובד רק על ה9,11, ולא על ה8,12.
בגמרא –
א. נזיר ששתה יין –
במשנה – הימים נחשבים לו,
ואילו בברייתא – צריך להשלים (רבנן – הכל, ר' יוסי – 30 יום).
תשובות:
לר' יוסי – גם למשנה צריך להשלים, והיא רק התכוונה שלא צריך להשלים הכל אלא רק 30 (בנזירות מרובה).
לרבנן (ולר' יוסי) – המשנה לא התכוונה שלא משלים אלא משלים – "מונה (מחדש) כמשעה שנדר".
(לב. שליש)
ב. ר' ירמיה –
כפי שב"ש מודים במשנה שאם כל הנזירות התבטלה – גם הקרבן התבטל והוא חולין,
כך גם ב"ה יודו בתמורה (ששם הם מודים שהקדש טעות הקדש) – שאם נשאל על הבהמה הראשונה, גם השנייה תצא לחולין.
(לב. שליש)
ג. האם הדין של 9,11 במעשר בהמה עובד גם בכוונה?
רב חסדא ורבה בר"ה – גם בכוונה,
רב נחמן – רק בטעות.
מקשה רבא – אם כן למה ב"ה לא הביאו את זה כראיה לזה שמעשר בהמה זה גזה"כ?
תשובות:
- עונה רב שימי ב"א – כי יש בזה גם ראיה הפוכה – שמכאן שיותר קל להקדיש בטעות מבכוונה, ואז נוכל להוכיח את דעת ב"ש, שבהקדש רגיל כיון שחל בכוונה, קל וחומר שחל בטעות.
דוחה הגמרא – זה ודאי לא היינו אומרים (שיותר קל להקדיש בטעות).
- בראשונים – אכן יכלו לדחות גם כך, אך העדיפו דחייה שאין עליה תשובה (8,12).
(לב. במשנה)
חלק ב – משנה – האם פותחים בנולד?
הסבר: כלומר משהו עתידי לא שכיח, שאז לא יכול לומר שאם היה חושב על זה יותר ל עהיה נודר, כי כן היה נודר.
דוגמאות במשנה –
- נזר על דעת זה שיש לו בהמות, ונגנבו.
- נזרו על דעת זה שיש מקדש, והמקדש חרב.
המחלוקת בנדרים (דף סד) – ר"א – פותחים בנולד, חכמים – לא.
כאן במשנה – לא פותחים בנולד.
בגמרא –
- ר"א חזר בו, הראיה שכאן במשנה לא חולק על חכמים.
- רבא – לא פותחים בנולד, אבל כן בתנאי נולד.
- מקשה רב יוסף – חורבן הבית אינו עתיד לא שכיח, שהרי למדנו בירמיה שיחרב, ולמדנו בדניאל באיזה שנה (7X70=490).
תשובה – אכן ידעו באיזה שנה, אך לא באיזה יום.
תגובה אחת
לגבי השאלה שנשאלה היום בנזיר לב, האם הדעה של הפרה בתנאי נולד שאינו שכיח מבטלת את דעת חכמים שלא מפרים בנולד שאינו שכיח, אולי הכוונה לדוגמא המובאת בהמשך של חורבן הבית, הרי היו אנשים- נביאים כירמיהו ואולי גם חכמים עצמם באותה תקופה שהזהירו שהולך להחרב, וזה כשלעצמו היה שכיח באותה תקופה- לכן בכל תקופה אם היו באים אותם אנשים ששכיח שהם אומרים כך (למשל פיקוד העורף היו מתריעים שהולכת לקרות רעידת אדמה) ואומרים לך שיקרה דבר שאינו שכיח היית נודר? אז זה בעצם כן דבר שכיח… ולכן זה לא מבטל דעת חכמים