להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף כח
(כח. במשנה – כח: במשנה)
ממתי הבעל כבר לא יכול להפר?
(בעל יכול להפר נדרים של: 1. עינוי נפש. 2. בינו לבינה)
לפי כולם – הסיבה של עינוי נפש מהיין תופסת,
ולכן אם אם נטמאה והתחילה להקריב – מפר, כי אחרי הקרבנות תמשיך בנזירות וזה עינוי נפש (מנוול).
השאלה עד מתי מפר בסיום הנזירות:
רבנן – מהשלב שבו הנזיר כבר מותר ביין, שאז כבר אין עינוי נפש (לא רוצה אישה מנוולת)
לרבנן (במשנה) – מזריקת הדם (ומפר את שאר הטיפול בקרבנות והגילוח)
לר"א – מהגילוח
ר"מ ור"ע – מסכימים לרבנן שמותרת כבר בזריקה, אבל בכ"ז אומרים זמנים שונים:
ר"מ (מרחיב) – מפר גם אחרי הזריקה, עד הגילוח,
כי יכול לומר "אי אפשי באישה מגלחת", וזה נחשב דברים שבינו לבינה ויכול להפר
ואילו ת"ק – יכולה לשים פאה,
אך ר"מ – פאה זה מאוס עליו.
ר"ע (מצמצם) – כבר מהשחיטה לא יכול, לא כי אז אין עינוי נפש, אלא כי אם יפר אחרי השחיטה – אין מה לעשות עם הקרבן ויישרף.[1]
והרי יכול לזרוק את הדם שלא לשמן, ואז הקרבן כשר?
תשובה – אכן בשלמים וכולה יכול, ור"ע דיבר רק אם שחט את החטאת.
[1] למה ר"ע לא אומר סברא דומה גם לגבי הקרבנות של נזירה שנטמאה?
