הדף היומי – כתובות דף סז

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף סז

(סז. 10+ עד סח. במשנה)

חלק א – המשך נדוניא –

תזכורת –
הכניסה כסף – הבעל חייב לה פי 1.5
הכניסה מטלטלין – הבעל חייב לי פי 0.8 (מוריד חומש)

א. הכניסה זהב

הקדמות –

בכלי זהב – ברור שמשלם כשווים.

כי הם לא כסף עובר לסוחר,
ומבחינת הסברות בכלים – 1. אין להם בלאי. 2. לא מגזימים בהם כי ערכם ברור.

בדינרי זהב –

ברור שזה תלוי אם עוברים לסוחר (כמו כסף) או לא (ואז כשוויים).

מה לגבי חתיכות זהב? רי"ח – מחזיר כשוויו.

סברא:
לא נחשבים כסף, כי לא עוברים לסוחר (קשה לסחור בהם)
וגם אין הבעיות של כלים – אין בלאי (לא משתמשים), ולא מגזימים בשומא שלהם.

קושיות –
(גם בקושיות ברור שבכלי זהב אין בעיית בלאי,
אלא כל השאלה לגבי שגם בזהב אולי כן מגזימים בשומא) –

1. מיתיבי – הזהב הרי הוא ככלים (משמע – מורידים חומש, כי מגזימים בשומא).
   תשובות:
   1. הכוונה שחתיכות זהב הם כמו כלי זהב, וכשוויים.

דחייה – אז שיהיה כתוב "הזהב הרי הוא ככליו (ככלי זהב)"?
קשיא.

(דילוג סז. שליש עד שורה רחבה 3 איבעית אימא) –

2. מדובר בדהבא פריכא (פירורי זהב) או זהב טחון,
   ולכן מורידים לא בגלל שמגזימים, אלא כי יש להם בלאי.

2. ועוד תניא –
   ת"ק –

רישא – זהב הרי הוא ככלים,
סיפא – דינרי זהב – הרי הם ככספים.

ר"ש –

תלוי אם נהגו לפורטם: אם לא – בשוויים, אם כן – ככסף.

על מה דיבר רשב"ג?
אם על הסיפא (דינרי זהב) – איך ייתכן שת"ק יאמר שגם אם לא        פורטים הם ככסף?

אלא על הרישא (חתיכות זהב) –
שרשב"ג אומר שזהב זה כמו דינרי זהב שלא נוהגים לפורטם – בשוויים.
מכאן שת"ק אומר שזה לא בשוויים – אלא כמו כלים (מורידים חומש),

           יוצא שת"ק נגד רי"ח.

תשובה – רשב"ג לא התייחס לרישא, אלא לסיפא.

ממילא –
את הרישא נסביר כמו אחד התירוצים בקושיה הקודמת –
או – זהב זה כמו כלי זהב – בשוויים,
או – מדובר בזהב טחון ואז זה אכן לא בשוויים כי יש ולגבי הסיפא – ששאלנו איך ת"ק חולק על רשב"ג לגבי דינרים – הוא אכן לא חולק, אלא –

1. הם חולקים רק בדינרים שיוצאים ע"י הדחק –

ת"ק – ככסף, ומוסיפים 1.5
רשב"ג – כשוויים (ע"י הדחק זה לא מספיק להחשיבם כסף).

1. איבעית אימא – הם כלל לא חולקים,
   וכל הברייתא היא רשב"ג.

(שורה רחבה 3)

ב. עוד דברים שנחשבים ככסף וגובה פי 1.5 (כי עושים בהם סחורה בקלות) –

1. בשמים של אנטוכיא
2. גמלים של ערביא
3. הבגדים של בי מכסי
4. שקים של רודיא וחבלים של קמחוניא.

ג. אגב – לגבי השעבוד של הבעל לכתובה –

סתם כך רק קרקע משתעבדת, כמו לכל חוב.

אבל רבא – תחילה חשב שגם הארנקים של מחוזא משתעבדים.

כי אנשי מחוזא היו סוחרים ותמיד החזיקו ארנק מלא מזומן,
והנשים סמכו על אותו ארנק.

אך בסוף חזר בו – כי ראה שגם כשגבו את הארנק רצו לקנות בכסף קרקע,

אז מכאן שבאמת סומכות בעיקר על קרקע.

ד. המינימום של נדוניא זה 50 זוז –

לכן עני המשיא את בתו ולא פסק כמה יתן,
או גבאי צדקה שמחתן יתומה,
יתנו 50 זוז (ואם בקופת צדקה יש יותר, יתנו יותר לפי כבודה).

אביי – הכוונה לזוזים פשוטים (ולא זוזים צוריים שהם יקרים פי 8).

שהרי כתוב שאם יש בקופה יותר יתנו יותר, ולא סביר לתת יותר מ50 זוזים צוריים לאף כלה.

(סז. 3-)

חלק ב – אגב – צדקה

א. ת"ר – יתומה קודמת ליתום –

לאוכל –  כי אין דרכה לחזר על הפתחים,
לחתונה – כי בושתה מרובה משל האיש.

ב. ת"ר – סדר הנתינה ליתום –
"כִּי־פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו, ט) –

דֵּי מַחְסֹרוֹ – בית,
אֲשֶׁר יֶחְסַר – מיטה ושולחן,
לוֹ – אישה (אעשה לו עזר כנגדו).

ג. עשיר שנהיה עני –

1. A. ת"ר –
   מצד אחד – דֵּי מַחְסֹרוֹ – רק מה שחסר לו ולא צריך לדאוג שיחזור להיות עשיר.
   מצד שני – אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ – צריך לתת לו דברים שהורגל אליהם כמו סוס ועבד

(שטמ"ק – רק בשלב הראשון של עוניו לפני שמתפרסם שהוא נהיה עני).

1. B. סיפורים על זה:
2. הילל דאג לסוס ועבד שירוץ לפניו, וכשלא היה עבד – הלל רץ בעצמו.
3. ת"ר – אנשי הגליל דאגו לעני בו טובים לליטרא בשר ביום (בערך 400 גרם)

שואלים – זה לא כל כך הרבה?
a. הכוונה לבשר עוף שזה יקר.
b. זה לא הרבה אבל זה יקר.
c. זה היה כפר קטן ולא הרבה אכלו בשר שם, ורק בשבילו נאלצו לשחוט בהמה ביום.

(דילוג סז: שליש עליון ל8-)

3. מר עוקבא היה נותן לעני 400 זוז בשנה,
   ושלח את בנו והבן אמר שהוא לא באמת עני כי מזלפים שם יין על האדמה.
   אמר מר עוקבא – להפך! זה מראה שמפונק וצריך יותר, והוא הכפיל את התרומה ל800.

[ואגב, כשמת ראה שנתן הרבה אבל לא מספיק,
ונתן חצי מכספו לצדקה.

והרי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש?
תשובה – זה  כשחי, שמא יעני, אבל כשמת מותר].

(סז: שליש)

1. C. מצד שני – יש גם ביקורות על עניים מפונקים
   (אך מהרש"א – זה דווקא במי שלא היה עשיר לפני כן אלא סתם עני שטוען שזה מה שהוא צריך)
2. היה עני שהיה רגיל בבשר ויין, ור' נחמיה בלית ברירה נתן לו עדשים, ומת.
   ור' נחמיה ביקר את העני שהתפנק כ"כ כשהיה עשיר.
3. עני שהיה רגיל בתרנגולת ויין,
   אמר לו רבא – אינך חושש להיות עול על הציבור?
   ענה העני – אמנם הציבור נותן, אבל באמת זה משמיים,
   שהרי ברייתא – "ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו" – לשון יחיד, שה' דואג לכל אדם לפי מה שהוא צריך.

ובמקרה באותו רגע הגיעה אחות של רבא שלא פגש 13 שנה, עם תרנגולת ויין, ורבא הבין שזה משמיים ונתן לעני לאכול…

(דילוג ל- סח. שליש)

1. D. האם העני צריך למכור את הכלים שלו?

את ביתו לא מוכר (משנה בפאה),
מה לגבי כליו? סתירה –

במשנה בפאה – לא מוכר,
והתניא – מוכר (אם רגיל בזהב ימכור וישתמש בכסף, בכסף – יעבור לנחושת).

תשובות:

1. תלוי באיזה כלים:
   1. כלי אוכל – לא מוכר, שולחן ומיטה – מוכר (יורד בדרגה).

דחייה מסברא – מה ההבדל?
כמו שכוסות אחרים מאוסים עליו, כך גם לא מסוגל עם מיטה ושולחן אחרים.

1. מחרישה – מוכר, כי זה לא משהו שנוגע בגופו, כלים כמו כוסות ומיטה – לא מוכר..

2. רב פפא – לא צריך למכור.
   והברייתא שאמרה שמוכר – זה ברמאי שלקח שלא כדין, ובאו לגבות ממנו בחזרה, אז אם אין לו איך להחזיר צריך למכור כליו כדי להחזיר.

(סז: אחרי האמצע)

ד. עני שמתבייש לבקש, ועשיר שרוצה לקבל בלי שמגיע לו (שילוב 2 ברייתות) –
עני שמתבייש לקחת –

ר"מ – ישר יציעו כהלוואה (שלא לביישו שנותנים לו מתנה), ולא יגבו (וכך זה הופך למתנה)
חכמים –  קודם יציעו כמתנה (אולי מתבייש לגשת אליהם אבל אם יציעו יקח), ורק אם מסרב אז הלוואה שהופכת למתנה כנ"ל.
ור"ש – כשנותנים הלוואה גם יבקשו משכון, להראות שזה באמת הלוואה שלא יתבייש.

עשיר שבכ"ז לוקח –

ת"ק (בברייתא ב – ר"י) – יתנו לו ויפרעו מהיתומים אחרי מותו.

ר"ש (בברייתא ב – חכמים) – לא יתנו לו.

מקור לשני המצבים –

"וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (שראינו לעיל) משלון הלוואה –

העבט – להלוות למי שאין לו.
תעביטנו – להלוות למי שיש לו

(ומי שחולק – יאמר שדיברה תורה כלשון בני אדם).

(סז: שליש תחתון)

ה. לתת בצורה שלא תבייש את העניים

1. A. מר עוקבא היה נותן בסתר בדלת ביתו של עני

ויום אחד באו מר עובא ואשתו לתת, והעני ארב לו כדי לגלות מי זה,
אז כדי שלא יתבייש הם ברחו לתוך תנור (נח לאדם שימסור עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו)
והוא ניכווה והיא לא,
והסבירה שזה בזכות שנותנת מזון לעניים (ולא רק כסף) וכך נהנים מיד.

(יש פה עוד שני סיפורים על מר עוקבא שהבאנו לעיל)

1. B. ר' אבא שם את הכסף מאחוריו שיקחו בלי שיראה מי לקח.

(והציץ בזווית העין לראות שלא באים רמאים).

(סז: 2-)

ו. רמאים שעושים עצמם עניים –

1. A. ר' חנינא היה רגיל לשלוח לעני אחד 400 זוז.

שלח את אשתו וראתה שהם אוכלים בכלי כסף וזהב,
ואמר ר' חנינא שזה כבר לא עניין של עני מפונק אלא סתם רמאי,

1. B. ר' אלעזר – בואו נחזיק טובה לרמאים, שבזכותם יש לנו תירוץ למה אנחנו לא נותנים מספיק צדקה.

(סח. 11+)

1. C. ת"ר – המרמה מקבל את מה שרימה בו:

עושה כאילו הוא עיוור או צולע וכד' – נהיה כזה,
עושה כאילו הוא עני – נהיה עני.

(סח. 3+)

ז. המעלים עיניו מן הצדקה

ר' יהושע בן קרחה – כאילו עובד ע"ז (גז"ש "בליעל" לאנשי עיר הנידחת)].

(הגענו את סח. שליש, שאת זה כבר ראינו עד המשנה)