הדף היומי – כתובות דף לז

השיעור מוקדש לכבוד בר המצווה של בנינו היקר, מתן יצחק נ"י,
שסיים מסכת תענית ומעל חצי ש"ס משניות. גאים ושמחים בך!
הוקדש על ידי הוריו של מתן, מלומדי השיעור. נודה לכולכם אם תלמדו לזכותו! מזל טוב!
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף לז

(לו: במשנה – לח. במשנה)

חלק א – האם מניחים ששבויה נאנסה? (גזירה דרבנן)

במשנה: ת"ק – לשבויה אין קנס (נאנסה), ר"י – לשבויה יש קנס (טהורה).

בברייתא: ר' דוסא – שבויה אשת כהן אוכלת בתרומה (טהורה).

היחס בין שני המקרים:

1. רבה – ניתן לחלק –
2. רי"ח – מקרים דומים, ולר"י ור' דוסא אכן מניחים שטהורה לגבי הכל.

                        אולי ר' דוסא שם מאכילה בתרומה דרבנן, אך לגבי להוציא ממון מהאנס – לא.

                        ואולי ר"י אצלנו מחייב קנס שלא יהא חוטא נשכר, אך בתרומה לא,

                                    מקשה אביי – והרי לר"י טהורה גם לגבי זה שכתובתה מאתיים?

                                    תשובה – שם יש סברא אחרת, כדי שישראלים לא יתרחקו ממנה.

קושיות:

1. מחלוקת אם השבויה כשרה לכהן שפדה והעיד עליה שלא נבעלה:

ת"ק: אם פודה+מעיד – כשרה (לא ישקיע כסף אם לא בטוח), רק מעיד- לא,

ר"י – בכל מקרה לא ישאנה.

תשובות:

1. שינוי גירסה – ישאנה.
2. לדבריו של ת"ק (לדעתי ישאנה, אך לדעתך – למה זה תלוי אם פדה אותה).
3. רב פפא ב"ש (אחרי תיקון שקיבל מרב יוסף) –

ברייתא – מתי גיורת ושבויה ושפחה יכולת להינשא –

רי"ס מתיר מיד,

ר"י – יחכו 3 חודשים לראות אם היא בהריון.

תשובה – מדובר שיודעים שנבעלה.

      ולרי"ס אין צורך לחכות, כי מניחים שמנעה מעצמה הריון.

                  איך?

1. על ידי מוך מיד אחרי הביאה.

דחייה – זה מובן כשיודעת שהולכת להתגייר וכד', אך אם נאמנסה, או יצאה בראשי איברים, לא ידעה וממילא לא הכינה מוך.

1. על ידי שמתהפכת והזרע יוצא.

ור"י לא סומך על זה.

(לז. רבע תחתון)

חלק ב – המקור לקים ליה בדרבה מיניה

מקורות והצריכותא שלהם:

1. במשנה(לגבי הבא על ביתו) – "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ…" (שמות כא, כב) – אינו מת ומשלם.
2. בגמרא – "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה, ב) – משום רישעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רישעויות.

לרבנן – אינו לוקה ומשלם

צריכא – אולי דווקא במיתה נפתור מתשלום – כי מקבל עונש חמור מספיק (מיתה)

אולי דווקא במלקות נפתור בתשלום – כי החטא שלו פחות חמור מהחטא שחייב אותו במיתה.

לר"מ (לג:) – אינו מת ולוקה

צריכא – אולי דווקא לא משלם, כי זה שני עונשים, אך אולי מלקות זה נחשב כחלק מעונש המיתה (מיתה אריכתא).

ולהפך – אולי דווקא לא לוקה, כי שני עונשים דומים לא עושים, אך אחד בגוף ואחד בממון עושים.

1. שני פסוקים שלכאורה גם מהם לומדים קים ליה (במדבר לה, לא-לב) –

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת,

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן.

לכאורה מלמד שלא מת ומשלם ולא גולה ומשלם.

דחייה – זה מלמד משהו אחר: שלא משלם במקום למות או לגלות.