מסכת קידושין דף י

לעילוי נשמת שמואל בן ברכיהו סירקין ז"ל ממקסיטו סיטי
ולהבדיל
לרפואת שירה שיינדל בת דינה הי"ו
ולרפואת לרפואת יהודה בן דינה רחל  הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי קידושין דף י

(י. 9+ – יא. 9+)

קידושי ביאה

א. איבעיא להו – תחילת ביאה (העראה) או סוף ביאה?

תשובה – כל הבועל דעתו על גמר ביאה.

נפק"מ –

1. הערה, ואז קיבלה תוך כדי קידושין מאחר – מקודשת לשני.
2. כה"ג לא יכול לקנות בביאה,
   כי בתחילת הביאה כבר אינה בתולה, אך לא קנאה עד הסוף, ולכן אסור לסיים ביאתו כי אסור על בעולה.

(י. באמצע)

ב. איבעיא להו – האם הביאה עושה קידושין + נישואין?

נפק"מ (מה ההבדל בין ארוסה לנשואה) –

מדאורייתא – יורשה, כהן מיטמא לה, מיפר נדריה
(מדרבנן – מעשה ידיה וכו')
(הגמרא גם לא הזכירה שמותר לו לבוא עליה, ויש מפרשים שזה אכן אסור לו עד שיעשה ממש חופה).

ראיות שעושה רק קידושין:

1. אביי – משנה בכתובות (מו:) –

האב זכאי בביתו בקידושיה בכסף שטר וביאה וכו'
נישאת – הבעל זכאי גם באכילת פירות מנכסיה.
הראיה – רואים שיש שם שני שלבים נפרדים: 1. קידושיה (כסף, שטר, ביאה). 2. נישאת.

דחייה – זה מתייחס לכסף ושטר, אך בקידושי ביאה אולי יש רק שלב אחד.

(י. 3-)

2. רבא – משנה בנידה (מד:) ביאה בבת שלוש ויום אחד נחשבת ביאה, ולכן:
   מתקדשת בביאה,
   וכן אם נישאת זה תופס ואוכלת בתרומה (כלומר חופה שאין בה אפשרות לביאה אינה חופה).
   הראיה – רואים שיש כאן שני שלבים – מתקדשת ונישאת.

דחייה – אולי יש כאן רק שלב אחד: אם קידושי הביאה היו לכהן, אז ישר אוכלת בתרומה.

(י: 7+)

ראיה שקידושי ביאה עושה גם קידושין וגם נישואין:

3. תא שמע (ברייתא) – ר"י ב"ב מדאורייתא ארוסה לכהן כבר אוכלת בתרומה!

ומוכיח מקל וחומר –
אם בשפחה כנענית – שביאתה לא מאכילתה, אבל בכסף – כן (כי היא קניין כספו),
אז אישה – שביאתה כן מאכילתה, קל וחומר שכסף.

ובמה מדובר?
אם בשניהם עשה גם קידושין וגם חופה – ברור שאוכלת בשניהם,
ואם בביאה עשה 2 (חופה + ביאה) ובכסף 1 (רק קידושין) – מה הקל וחומר?
אלא עשה רק 1 (רק ביאה, רק כסף), ובכ"ז אוכלת בביאה, כנראה כי ביאה עושה גם קידושין וגם אירוסין,[1] ומזה רוצה ללמוד קל וחומר לכסף.
בכל אופן מכאן ראיה שביאה עושה גם קידושין וגם נישואין!

(י: באמצע)

דוחה רנבי"צ – ייתכן שמדובר שעשה גם ביאה וגם חופה, והקל וחומר הוא כך:
אם בשפחה, שגם אם היא תעשה ביאה + חופה היא לא תאכל, ובכ"ז בכסף אוכלת,
אז אישה – שבביאה + חופה אוכלת, קל וחומר שבכסף אוכלת.[2]

(י: רבע תחתון)

ג. מאמר מוסגר – האם ארוסה לכהן אוכלת בתרומה?

כאמור, ר"י ב"ב – מדאורייתא אוכלת,

אך מדרבנן גזרו (גזירת עולא (ה.)) שמא תאכיל את בני ביתה הישראלים בתרומה.

יש שתי גרסאות במה חלק עליו בן בג בג –

1. כאמור – מדאורייתא לא אוכלת.

וחולק על הקל וחומר – כי בשפחה אחרי ששילם לא חסר כלום, ואילו באישה חסרה נישואין.

2. מדרבנן לא אוכלת, אבל לא בגלל עולא, אלא בגלל חשש לסמפון

(וזה מה שר"י ב"ב רצה להוכי משפחה כנענית – שכמו ששם לא חוששים לסמפון, גם באישה לא,
ואילו בן בג בג – בשפחה כנענית פשוט אין חשש מציאותי לסימפון).

מה זה משנה למה לא אוכלת מדרבנן?

1. אם קיבל על עצמו את הפגמים שלה – אז משום עולא – לא אוכלת, משום סמפון – אוכלת.
2. אם עזבה את ביתה לכיוון בית בעלה – יכולה להתחיל לאכול (אם שליחי בעלה, או אפילו שליח בעלה + שליחי אביה).

[1] גם לפי הבנה זו לא ברור מה הקל וחומר. הרי אמנם עשה בביאה רק פעולה אחת, אבל אם היא עושה את שני השלבים (קידושין וחופה) אז זה כמו שתי פעולות, אז איך מכאן ניתן ללמוד לכסף ששם זה ודאי רק פעולה אחת? כך שהתירוץ של רב נחמן בר יצחק שנראה עוד רגע נזקק גם לשלב זה של הגמרא.

[2] ועדיין קשה לי. הרי שפחה ואישה זה שני דבירם שונים לגמרי ואיך ניתן ללמוד משפחה לאישה? שפחה אוכלת כי היא קניין כספו, ולכן אוכלת רק בכסף, אישה לעומת זאת אוכלת בתור אשתו, וכדי להיות אשתו צריכה גם חופה! אלא כנראה הגמרא מבינה שאישה אוכלת בתרומה גם כאשתו אבל גם כסוג של קניין כספו.