לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, זלמן יוסף בן דוד ז"ל,
וכן לעילוי נשמת חמיו, הרב עמרם בן יעקב ז"ל,
ולמען הצלחת ילדיהם, הצלחתם והצלחת עם ישראל כולו
להבדיל,
השיעור מוקדש לרפואת חנוך בן שרה הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי גיטין דף יג
(יג. במשנה עד יד. 11+)
חלק א – המשנה: האומר לשליח לתת ומת לפני שנתן – האם נותנים?
המשנה –
האומר לתת גט (לאשתו/עבדו) – לא נותנים,
כי רק מינה שליח אבל עוד לא גירשה, וכיוון שמת – אין גט לאחר מיתה.
האומר לתת מנה לפלוני – נותנים (ראובן אמרדד לשמעון לתת ללוי)
למה – הרי לא נעשה עדיין קניין, למה היורשים צריכים לתת.
[לפי הדעה (יד:) שמצווה לקיים את דברי המת – זה מובן,
אבל לפי הדעה שלא – למה צריך לתת?]
הגמרא לא שואלת עדיין, אלא קודם מביאה את רב, ואז שואלת:
בגמרא – רב – מדובר בכסף ספציפי שצבור ומונח בקרן זווית.
למה נותנים, ולמה זה משנה אם זה צבור?
הרי אם מדוב בשכיב מרע – עצם האמירה מקנה, ולא צריך "צבורים"!
ואם מדובר בבריא – מה זה עוזר שהם צבורים, הרי לא עשה קניין?
הסברים – אכן מדובר שברגע שראובן אמר לשמעון לתת את הכסף – באותו רגע הכסף כבר נהיה של לוי. איך:
- רב זביד – מדובר בבריא, ומדובר "במעמד שלושתם",
הסבר:
כלומר שמעון הוא לא סתם שליח, אלא הכסף היה מופקד אצלו כשומר, ובמעמד שלושתם ראובן אמר לשמעון לתתו ללוי – ובזה הקניין תופס מיד.
אבל אם לא היו צבורים, אלא הכסף היה כהלוואה אצל שמעון – לא קונה, ולכן רב דרש צבורים.
ולמה רב פפא חולק –
כי סובר כדעה ש"מעמד שלושתם" מועיל גם בהלוואה, ולכן לא צריך "צבורים".
- רב פפא – מדובר בשכיב מרע, ובכ"ז צריך "צבורים" כי חוששים ל"מנה קבור",
הסבר:
כלומר מה שאמרנו ששכיב מרע מקנה גם כסף סתם – זה לא נכון,
כי אם אמר תנו מנה – אולי התכוון למנה ספציפי שקבור במקום שלא ידוע לנו, והיורשים יכולים לסרב לתת.
אלא רק אם זה כסף ספציפי – נותנים.
ולמה רב זביד לא אמר כך –
1. [אולי כי סובר כמו ההלכה – שלא חוששים לקבור.]
2. כי לא ניתן להעמיד את המשנה בשכיב מרע,
כי אז גם הרישא (גט) בשכיב מרע, ואז המשנה יכלה לדבר גם כשרק אמר "כיתבו",
שלפי ר"ש שזורי – שכיב מרע שאמר כיתבו (ולא מת עדיין) מניחים שהתכוון גם תנו, וכותבים ונותנים),
אך עונה רב אשי – מי אמר שהלכה כר"ש שזורי?
(יג: באמצע)
חלק ב – לגבי דין מעמד שלושתם – האם זה רק בפקדון או גם בהלוואה
כאמור –
רב זביד – רק בפקדון,
וזה הגיוני,
אמנם לא היה כאן מעשה קניין, אבל חז"ל תיקנו שבכ"ז יקנה,
ויש כאן דבר ספציפי אותו קונה)
רב פפא, ועכשיו גם רבא ושמואל-לוי – גם בהלוואה,
וזה יותר קשה להבנה,
הרי כרגע הכסף שייך לשמעון, איך תקנו שראובן יגרום ללוי לקנות משהו של שמעון?
שלושה הסברים:
- אמימר – תיקנו שכאילו כבר בשעת ההלוואה שמעון (הלווה) אמר שמשעבד עצמו לראובן (המלווה) או לכל מי שיבוא מכוחו (כמו לוי).
דוחה רב אשי – אם השעבוד ללוי קורה בשעת ההלוואה,
אז זה יעבוד רק אם לוי כבר היה חי בשעת ההלוואה,
אך אם נולד אח"כ – לא יוכלו להעביר לו את החוב
(שהרי אפילו לר"מ שניתן להקנות דבר שלא בא לעולם,
אי אפשר להקנות לאדם שלא בא לעולם).
- רב אשי – הקניין קורה עכשיו,
ואיך זה קורה? זה לא קניין על כסף של שמעון (הלווה),
אלא זה ששמעון (הלווה) משעבד עצמו מחדש ללוי – בסוג של קניין שנקרא "בההיא הנאה" (ששמעון נהנה שהחוב עבר לאדם חדש (וכך יוכל אולי לבקש עוד זמן).
דוחה הונא בר בריה דרב נחמיה – אם כן, אז אם לוי אדם שדורש חובותיו מיד (כמו משפחת בר אלישיב) – אז הקניין לא יעבוד? נתת דבריך לשיעורין…
- מר זוטרא – זה "הלכתא בלא טעמא"
כלומר זו תקנה שלא עובדת ע"י הגדרים הרגילים.
[ועוד שתי דוגמאות להלכתא בלא טעמא:
a. שכיב מרע שכתב לתת את כל נכסיו לאשתו – לא התכוון כמתנה, אלא באמת זה ליורשיו, והיא רק האפוטרופסית עד שיגדלו הבנים.
- b. המשיא את בנו הגדול וייחד לו בית ריק לחתותנו – התכוון לתת לבנו את הבית במתנה].
2 תגובות
כתבת בתחילת השיעור במשנה כי רק מינה שליח, אבל אם אמר תנו, האם זה מינה שליח או שרק ציווה למנות ועוד לא מינה ממש?
זה לא משנה כל עוד לא גירש בפועל ומת אינה מגורשת כי אין גט לאחר מיתה.