שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

הדף היומי – עירובין דף פח

סרטון דף יומילהורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי עירובין דף פח

(פז: במשנה – פט. סוף הפרק)

חלק א  – דין מחיצה תלויה בגזוזטרא:

א. במשנה – הדין הבסיסי של מחיצה תלויה: אם רוצים לשאוב מים מהים לגזוזטרא – צריכים לעשות מחיצה תלויה סביב הגזוזטרא או החור (בצורת ארובה)  (ציור 310)

בגמרא: המשנה לא כר' חנניא בן עקביא (ראינו בדף פו) – שאומר שלא צריך לעשות מחיצה בפועל, מספיק שיש מקום לקפל את הגזוזטרא וכאילו לעשות מחיצה (כוף וגוד).

עונה רי"ח: רחב"ע הקל רק בכנרת (שדומה לרה"י).

 

[אגב, שלושה דברים שהתיר רחב"ע לאנשי טבריה:

  1. כנ"ל – שלא צריך לכפל את המחיצה בפועל.
  2. טומנים פירות בעצה (פסולת קטניות שליקט מהשדה מוקדם כשעדיין רטובה מהטל), וזה לא מכשיר את הפירות לקבל טומאה.

כי הוא מניח שאנשי טבריה הם לא משכימים מוקדם מפני שרוצים שהעצה תהיה רטובה, אלא פשוט כי הם ממהרים אחר כך לעבודה,
לכן לא נחשב שהמשקה ניתן בכוונה על הפירות ולא מכשיר.

  1. מסתפגין במגבת בשבת ומביאים את המגבת הביתה (דרך מקום מעורב), ולא חוששים שיסחטו (כר"ש, ונגד ת"ק)].

(דילוג 6-13)

ב. המשך המשנה: אם יש שתי גזוזטראות זו מעל זו  (ציור 282) –
ולמשל העליונה עשתה מחיצה תלויה והתחתונה לא,
אם גם התחתונה משתמשת בחור של העליונה – צריכות לערב (כי הם שותפות למים שתחת החור).

  1. A. רב הונא-רב: בתנאי שהן קרובות.
    אם הן רחוקות 4 טפחים – אז לזו עם החור מותר בלי עירוב, כי השנייה משתמשת דרך אוויר ולא אוסרת (ורק היא צריכה עירוב).
  2. B. למה העליונה אסורה? הרי התחתונה משתמשת בזה בגזל, "ויש דין גזל בשבת" – כלומר שמי שמשתמש בשטח של חברו לא אוסר על בעל השטח האמיתי.

תשובה: מדובר שבנו ביחד, לכן נחשב שותף.

אם כך – למה אם גם התחתונה עשתה מחיצה, אז כבר לא אוסרת על העליונה?
הרי היא עדיין שותפה בעליונה?

תשובה: כיון שעשתה לעצמה, גילתה דעתה סילקה את עצמה משימוש בעליונה.

 

 

חלק ב – שפיכת מים ברה"י, שנוזלים לרה"ר

מהתורה אין איסור, כי שפך ברה"י (אפילו אם התכוון שיזול החוצה).
מדרבנן אסור, שמא הוא או אחרים שיראו יטעו שגם מותר להוציא באופן ישיר.
אבל אם רואים שזה ללא כוונה שיצא – מותר.

 

א. מחלוקת ר' זירא ורבה (גודל החצר וביוב):

  1. A. גודל החצר:
    בחצר קטנה מ4 על 4 אסור,
    אא"כ יש עוקא (בור) שיכול לאסוף סאתיים מים.
    בחצר גדולה 4 על 4 מותר.

סברות ונפק"מ:

ר' זירא – בחצר גדולה אין לו עניין שהמים יצאו, כי יכולים להיבלע בלי לעשות בלאגן, לכן נחשב שלא מתכוון ומותר.

  • מותר גם בחצר מלבנית (2 על 8 מותר)

רבה (מחמיר) – לא מספיק ש"אין לו עניין שיצאו", אלא צריך "שיהיה לו עניין שיישארו" – וזה כי בחצר קטנה הוא רוצה לזלף כדי להדק את האדמה (אחרת, מניחים שבכ"ז קצת רוצה שהמים יצאו).

  • אסור בחצר מלבנית (2 על 8), כי זה לא שטח שאנשים מזלפים.
  1. B. קושיות:
  1. קשה לרבה (ראיה לר' זירא שגם במלבן) –
    בהמשך המשנה – חצר ואכסדרה מצטרפים ל4 על 4 להתיר.
    והרי זה בצורה מלבנית?
    תשובה: לא, זה בצורת ריבוע.
  2. קשה לר' זירא (ראיה לרבה שרק בריבוע) –
    ברייתא – חצר שאין בה ד אמות על ד' אמות.
    משמע דווקא ריבוע.

תשובה: זו מחלוקת תנאים במשנה לגבי ביוב, כדלקמן,

           רבה כרבנן.

ר' זירא כר' אליעזר בן יעקב,

שאלות על זה:

  1. והרי ר' אליעזר בן יעקב מוזכר בהמשך המשנה, אז לכאורה הרישא לא כמותו.

תשובה: חסורי מחסרא, וגם הרישא ראב"י.

  1. למה לר' זירא להסביר את הרישא לפי ראב"י ולא לפי רבנן?

תשובה: כי כך משמע מהמשנה עצמה
שבניגוד לברייתא לעיל שכתבה במפורש "ד' אמות על ד' אמות",
המשנה כתבה – "חצר שהיא פחותה מד' אמות" – משמע שגם בצורת מלבן מותר.

 

          

  1. C. המחלוקת בשפיכה לצינור ביוב שיוצא מהחצר לרחוב

נתונים:
מדובר בסוג של תעלה חפורה, שהמים יכולים לשקוע גם בו.
אם החלק שברה"ר מכוסה – גם הוא נחשב רה"י (חורי רה"י).
אין לו עניין שהמים יצאו אם יכולים לשקוע, אבל מצד שני גם אין לו עניין שיישארו (לא מזלפים את הביוב).

לשפוך לביוב פתוח – אסור (הביוב רה"ר, ויש לו ענין שהמים יצאו אל הביוב).

לשפוך לביוב שמכוסה לפחות 4 אמות – מחלוקת,
והגמרא מבינה שזה בעצם מחלוקת ר' זירא ורבה:

ר' אליעזר בן יעקב – מותר.

  • סובר כר' זירא שמספיק שאין לו עניין שיצא (כי יכול להיבלע בד' אמות).

חכמים – אסור.

  • סוברים כרבה, שצריך שיהיה לו עניין שהמים יישארו (לזלף), ובביוב זה לא שייך ולאסור גם אם מכוסה 100 אמה.

 

(פח: באמצע)

ב. לשפוך על הגג ומשם לביוב –

במשנה – זה מותר גם לחכמים (זה כבר ממש עקיף),

אך חנניא בברייתא – גם זה אסור (מטרת הצינורות בגג לקלח לביוב, לכן זה לא נחשב יותר עקיף).

 

(פח: שליש תחתון)

ג. תנא: בימי הגשמים אין איסור,

רבא:  כי אין לו עניין שהמים יצאו, כי ממילא הכל רטוב, לכן מותר לשפוך

שואל אביי –
זה מובן לראב"י ור' זירא, שמספיק שאין לו עניין,
אבל לחכמים – צריך סיבה חיובית (לזלף), וכאן אין לו, אז למה מותר?

תשובה: בימות החמה רבנן ורבה מחמירים, כי גם אם המים יכולים להיבלע, אולי בכ"ז עדיין מעדיף שיצאו או שאנשים יחשבו שהתכוון שיצאו,
אבל בימי הגשמים ברור שאין שום חשש – לא שהוא יתכוון שהמים יצאו ולא שאחרים יחשבו שעשה בכוונה, ולכן כאן מודים שמותר גם בלי שהתכוון לזלף.

רב נחמן –

גם בימות הגשמים אסור לשפוך,
ומה שמותר זה שלשפוך סאה לעוגה שמחזיקה סאה.

למה בקיץ לא מתירים? שמא ישפוך סאתיים לסאה, אבל בחורף ממילא אין סיבה לחשוש.
דוחה אביי: אם ממילא אין חשש, אז תאמר כמו רבא שמותר בלי עוקא וזהו.

 

(פח: 4-)

ד. במשנה – שתי דיוטאות (גגות) ליד חצר, ורק אחת מהן עשתה עוקא

רק זו שעשתה את העוקא יכולה לשפוך מים לחצר.

רבא:

  1. ואפילו עירבו.

שאלה: הרי אם יש עוקא, מותר לשפוך גם יותר מסאתיים,
אז למה לא להתיר גם לשנייה?

  1. רק אם לא עירבו,
    כי אז חוששים שיוציאו כלים מהבתים כדי לשפוך,
    (וחוששים יותר לזו שלא עשתה עוקא, כי העוקה רחוקה ממנה יותר),
    (אך אם עירבו – לכולם מותר).

(חזרה לפח. 6-13)

ה. לגבי גזוזטרא – רבה בר רב הונא: אסור לשפוך דרך החור לתוך הים

למה זה לא כמו עוקא? (שופך לתוך חור, אפילו אם העוקא כבר מלאה).

תשובה: בעוקא המים יכולים להיבלע, כאן לעו"ז ברור שהם יזרמו מיד לרה"ר.

הדרן עלך כיצד משתתפין.

 

הלימוד היום לעילוי נשמת
ישראל בן החבר יעקב ז"ל.

להקדשות ליחצו כאן

ממילא אתם תקועים בבית,  לפחות תקראו ספר טוב (לפרטים ליחצו).

2 תגובות

  1. לעניין טעם ההזלפה של מיים.
    כדי שבזמן שאנחנו הולכים לא יעלה אבק, מזליפים מים וכך האבק נצמד לרצפה וגם לא נהפך לשלולית.

  2. בס"ד
    אמרתם שאתם לא מבינים את השאלה של הגמ' לגבי לשפוך את המים למחיצה המתרת "וכי מה בין זה לעוקה" אבל בוא לא נשכח שהגמ' באיכא דאמרי (שמשום מה לא הבאתם אותה למרות שדוקא היא נפסקה להלכה) אומרת שמותר לשפוך מים למחיצה רואים שהגמ' עצמה כן מדמה את ההיתר (עיין רש"י שזה מהסיבה שלא איכפת לו).
    מלבד זאת רש"י מסביר את ההו"א של השאלה שהרי המשנה בעוקה מתירה גם אם העוקה מלאה ואפי' שהמים יוצאים לרה"ר לכן היה סיבה להתיר גם פה.
    לפי זה התשובה קצת לא מובנת "הני תיימי והני לא תיימי" כי אם בשאלה אנחנו מדברים על עוקה מליאה אז א"א לומר תיימי. רש"י נוגע גם בזה קצת ואומר שפה זה וודאי שיצא לחוץ, (וזה כאילו הוא התכוון לכך) ולכן צריך לאסור משא"כ בעוקה שהוא מתכוון שיבלעו במקומם וגם אם יקרה שיצאו לא איכפת לנו כי לא התקיימה מחשבתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.