שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

מסכת בבא קמא דף צה

לעילוי נשמת שלמה זלמן בן משה אלימלך אנגרמן ז״ל,
אביה של אחת הלומדות.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

 

סרטון דף יומילהורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף צה

(צה. 7+ עד צו. 11+)

במשנה – גזל רחל וגזזה, פרה וילדה –

תנו רבנן –
(כדוגמא – רחל ריקה = 1000, רחל טעונה = 1200, גיזות בפני עצמן = 400)[1]

ר"מלא קנה, אלא מחזיר גם את הוולד והגיזות עצמן (שווי של 1000 + 400)
ר"י ור"ש – קנה (וכן במשנה) – ויחזיר את הרחל/פרה עצמה (שווי 1000), ועל הגיזות ישלם איך שהיו לפני הגזיזה/לידה (200) [2]

הניסוח שלהם:
ר"י – "גזילה חוזרת בעיניה" (היא חוזרת, אבל את גיזות ישלם בכסף)
ר"ש – "רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף" (שמין את הכבשה עם ובלי הגיזות, ומשלם על הגיזות).

 

חלק א – ר"מ

איבעיא להו – יש שתי גרסאות בשאלה לגבי ר"מ:

(צה. רבע)

א. גירסה ראשונה – מה טעמו של ר"מ –

האם תמיד שינוי לא קונה,
או שקונה, ורק כאן קנסו אותו, שלא יהא חוטא נשכר (שלא ירוויח את השבח גיזות/וולד)?

והנפק"מ – אם הכחישה:
שאם לא קונה – מחזירה כמות שהיא,
אם קונה – משלם כשעת הגזילה.

(צה. שליש)

שתי ראיות ששינוי קונה לר"מ:

  1. תא שמע (המשנה הבאה צו:) –
    גזל עבד או בהמה והזקינו (מחירה ירד) –
    ת"ק – בשניהם שינוי קונה, ומשלם כשעת הגזילה,
    ר"מ – חולק בעבד, שעבד הוא כקרקע ולא נגזל, ואומר לו "הרי שלך לפניך".

יוצא שבבהמה ר"מ מסכים – משלם כשעת הגזילה, כלומר שינוי קונה.

דחייה – אולי באמת לדעתו גם בבהמה לא קונה ואומר הרי שלך לפניך,
אלא שאמר רק לשיטת רבנן – אתם שסוברים ששינוי קונה, לפחות תסכימו איי שבעבד לא קונה, כי עבד כקרקע ולא נגזל.

 

(צה. אחרי האמצע)

  1. תא שמע (משנה ק:) –
    הנותן צמר לצבע, וצבעו אדום במקום שחור,
    ר"י – (לא נחשב גזלן) השינוי לא קונה, ונותן את הצמר כמו שהוא עכשיו,

וכיוון שצמר צבוע שווה יותר מצמר לא צבוע (אפילו שזה לא הצבע שרצה),
הבעלים משלם לו או על ההוצאות שלו או על השבח – הנמוך מביניהם.

ר"מ – (נחשב גזלן) – וקונה, ומחזיר לו את הכסף של הצמר וזהו.

מכאן ראיה ששינוי קונה לר"מ, שמע מינה.

 

(צה. שליש תחתון)

ב. איכא דאמרי – ברור שבאמת קונה, ואצלנו זה קנס, אלא השאלה: האם קנס גם בשוגג?

[מניין ברור שקונה – כי רב הופך את הדעות במשנה צו: –
שר"מ הוא זה שאמר שגם בעבד וגם בבהמה שינוי קונה ומשלם כמו שהיתה, לכן כבר א"א לטעון שרק אמר זאת לדעת רבנן, אלא הוא עצמו סובר ששינוי קונה.

הסבר השאלה – האם ר"מ קונס רק בגזלן, או שגם בקונה מהגזלן, ואז ילדה/גזזה, שגם הוא יחזיר את הגיזות/ולד כמות שהן עכשיו?]

ראיות:

(צה. 9-)

  1. תא שמע – קונסים גם בשוגג
    יש חמישה מצבים בהם בעל חוב גובה רק מנכסים שאצל החייב, ולא מנכסים שנמכרו כבר,

נזכיר שלושה מהם:
הרביעי – הלוואה שלא כתבו בה אחריות נכסים

(ומכאן מסיקה הגמרא שהברייתא ר"מ, שסובר שאחריות לאו טעות סופר)

הראשון והשני – פירות ושבח פירות –
כלומר, גזלן גזל קרקע ומכר ללקוח א באחריות, ואח"כ מכר קרקע אחרת ללקוח ב.
לקוח א גידל פירות בקרקע או שהשביחה (זיבול, חרישה, נטיעה)
הנגזל בא ולקח את הקרקע מלקוח א עם הפירות שלה (ולא משלם על זה – קרקע לא נגזלת, אז כאן לא אומרים ששינוי קונה).
עכשיו לקוח א רוצה לממש את האחריות ולקחת מהגזלן או מלקוח ב –

הדין הוא –
הוא לוקח מלקוח ב רק את השווי של הקרקע, לא את השווי של הפירות והשבח.

[הטעם: כי כשלקוח ב קנה את הקרקע מהגזלן,
הוא יכל לדעת שהגזלן כבר מכר קרקע אחרת באחריות, כי זה נעשה בשטר ויש לזה קול, ולכן לקח על עצמו סיכון שיום אחד לקוח א יבוא אליו,
אבל הוא לא יכל לדעת שלקוח א יגדל שם פירות או ישביח ושגם על זה לקוח ב אחראי, ולכן את זה לא לוקחים לו (טעם אחד בגיטין נ:)]

ולענייננו – רואים שלקוח א מחזיר לנגזל את כל השדה עם הפירות והשבח,
כלומר לא אומרים שקנה וישלם לקוח א לנגזל את ערך הקרקע שלפני ההשבחה, אלא מחזיר לו כמות שהיא – כלומר שגם כאן קונסים![3]

ולכאורה – מדובר גם כשלקוח א הוא שוגג
(שלא ידע שהקרקע גזולה, או שידע – אבל חשב שקרקע נגזלת (ייאוש + שינוי רשות) וחשב שמגדל שם פירות בהיתר),
מכאן ראיה שר"מ קונס גם בשוגג!

דחייה – מדובר שלקוח א ידע והיה מזיד, ולכן קונסים אותו.

(צה: 7+)

  1. תא שמע – לא קונסים בשוגג –
    שוב ראיה מהנותן צמר לצבע, שצבעו אדום במקום שחור,
    שכאמור לר"מ הצבע נחשב גזלן וקונה בשינוי, ומחזיר לו את דמי הצמר הנקי.

ולמה כאן ר"מ לא קונס אותו?
אלא מכאן שבשוגג לא קונס.

 

(צה: רבע)

חלק ב – שיטת ר"י ור"ש

(כאמור – לשניהם בגזל פרה מעוברת וילדה – קנה, ומחזיר את הפרה כמות שהיא (1000), ומשלם על העובר (200)

אז מה בכ"ז ההבדל בין ר"י ור"ש? אם גזל רחל/פרה והטעינה/נתעברה –

רב זביד –

            ר"י – זה לא נחשב שינוי שקונה

ולכן יחזיר את הגזילה עם הגיזות/עובר שלה (שווי 1200)

ר"ש – זה כן שינוי, וקונה,

ויחזיר רק 1000 (בהמה שכפי שהיתה בשעת הגזילה).

רב פפא – הכיוון הפוך:

ר"י – קונה, ויחזיר רק את מחיר הבהמה הריקה (1000),

ר"ש – לא קונה, ועקרונית צריך להחזיר אותה עם הגיזה/ולד (1200),

אבל בפועל שומר לעצמו כמו אריסמחצה שליש ורביע, לפי הנהוג (כך שהנזגזל יחיזר לו למשל 50 (רביע), ויוצא שהגזלן בעצם החזיר לנגזל 1150).

(צה: באמצע)

  1. A. קשה ממשנתנו על רב פפא –

תנן – גזל ונטענה/נתעברה, ואז נגזזה/ילדה – משלם כשעת הגזילה (1000),

ונדייק – אם נטענה/נתעברה ולא נגזזה/ילדה – מחזיר אותה כמות שהיא (1200)

                        למי זה מסתדר:

לרב זביד – זה כר"י,
אך לרב פפא – זה לא כאך אחד!

יענה רב פפא – באמת גם אם לא נגזזה/ילדה – משלם כשעת הגזילה (1000), אז זה יסתדר לר"י לפי שיטתו.

            אז למה המשנה דיברה על מקרה שילדה?
אגב הרישא (שגזלה מעוברת ואז ילדה), גם בסיפא דובר על ילדה.

(צה: שליש תחתון)

  1. B. ראיה מברייתא לרב פפא – הברייתא מתארת את ר"ש בדיוק כמו שאמר רב פפא –

שמשלם לנגזל את הבהמה והוולד (1200) אך מקבל חזרה מחצה/שליש/רביע.

 

  1. C. רב אשי: התלבטות בדעת ר"ש לפי רב פפא – האם את המחצה/שליש/רביע משלם לגזלן בבשר העובר או בכסף?

            ועונה מתוך דברי שמואל –
            שלושה שמין להן את השבח ומשלמים להם אותה בכסף ולא בגוף הקרקע:
אחד מהם הוא בעל חוב שגובה נכסים משועבדים, שמשלם ללוקח את השבח בכסף,
אז אם שם זה בכסף (אפילו שהקרקע באמת שלו ובאה לידו בהיתר),
            כל שכן בגזלן שזה בכסף.

                       

(צה: 7-)

חלק ג – דיון בדברי שמואל: בעל חוב גובה את השדה עם השבח, ומשלם על השבח

מקשה רבינא: והרי שמואל אמר שבעל חוב גובה מהלקוחות את השדה המשועבדת עם השבח ולא משלם על השבח!

עונה רב אשי –

  1. תלוי באיזה שלב הפירות –
    בשבח שלא מגיע – בעל החוב לוקח את זה יחד עם השדה
    בשבח המגיע לכתפיים (מוכן להיתלש) – בעל החוב משלם על זה ללוקח,

מקשה רבינא – והרי מעשים בכל יום שגם בשבח שמגיע לכתפים שמואל גובה גם את השבח לבעל החוב ולא משלם ללוקח!

  1. תלוי בגודל החוב –
    אם החוב שווה לשדה + הפירות – בעל החוב לוקח גם את הפירות ולא משלם.
    אם החוב שווה רק לשדה ללא הפירות – אז משלם חזרה על הפירות.

מקשה רבינא – במקרה האחרון שהלוקח יוכל להציע לבעל החוב במקום לקחת את כל השדה עם השבח, ולשלם על השבח, שיקח חלק מהשדה עם השבח שלו.

וזה תלוי במחלוקת (כתובות צא:) האם הלוקח יכול לסלק את בעל החוב בכסף:
אם יכול – הרי שהקרקע באמת של הלוקח, ושפוט הוא משלם לבעל החוב, אז כאמור – שישלם לו בחלק קטן יותר מהקרקע ועם השבח?

תשובה – כאן מדובר שעשה את השדה אפותיקי, שאז לפי כולם לא יכול לסלקו בכסף.

[1] אנחנו מפרשים כרש"ש שלא היה שבח נוסף בין הגזילה לגזיזה, אלא שעצם הגזיזה יוצרת שבח.

[2] (רש"י, שהשינוי לא בפרה/רחל אלא בוולד/צמר)

[3] לכאורה הראיה לא מובנת, שכן שם לא מדובר בקנס אלא בעיקר הדין – שהרי קרקע לא נגזלת! אלא שבאמת יכלה הגמרא לתרץ כך אבל תירצה תירוץ אחר (תוס' בעמוד א ד"ה דאתא).

נהוג לתת מחצית השקל למוסדות תורה, וכלומדי אתר סיני נשמע לנו הכי סביר לבחור באתר סיני כדי שנוכל כולנו להמשיך להנות מהפרוייקט. אפשר לתרום כאן בביט, אשראי, והעברה בנקאית . לפרטים נוספים ותשלום בפייבוקס ליחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.