מסכת בבא קמא דף סה

לעילוי נשמת רס"ן יהונתן נהון הי"ד
שמסר נפשו על העם והארץ, היה שליח של צה"ל בארה"ב ועסק בחיזוק מדינת ישראל.
היה אדם ישר, ירא שמיים ומאיר פנים שהקפיד לא לדבר לשון הרע ועשה רק טוב לכל אדם.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף סה

(סה. 4+ (גופא) – סו. שליש (אמר רבה))

רב: קרן – כעין שגנב, כפל ודו"ה – כשעת העמדה בדין.

א. מקור לקרן כעין שגנב – שמות כב, ג –

אִם־הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד־חֲמוֹר עַד־שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם,
תחייה את הקרן שיהיה כמו בשעת הגניבה.

ב. קושיות:

1. A. קושיות על הכפל ודו"ה (כשעת העמדה בדין)

שאם השמינה (רב ששת) או הכחישה (תא שמע) – משלם כעין שגנב.

תשובה – שם זה כי הגנב עצמו גרם להשמנה/הכחשה.

(סה. שליש תחתון, היכי דמי)

1. B. קושיה על הקרן (כעין שגנב) –
   שהרי אמר רבה – גנב יין ששווה 1 זוז ועכשיו שווה 4 –
   אם נשבר מעצמו – אכן משלם 1 כעין שגנב (כרב),
   אך אם הגנב שברו – משלם 4 (כי "קנאו" בשבירה, ומתחייב במחיר העכשווי),
   והרי רב אמר שגם אם טבח – עדיין משלם את הקרן כשעת הגניבה!

תשובה – אכן רב מסכים לרבה שאם טבח או מכר –
שאם התייקר (מ1 ל4) – ישלם 4,
ומה שרב אמר זה כשהוזל – שבזה למרות שטבח או מכר – עדיין ישלם 4 ולא נקל עליו.

(דילוג סה. 3- עד סה: שליש תחתון (אמר ר' אילעא))
(סעיף זה בהתחלה לא קשור לנושא שלנו, של – לפי מה משלם, אבל בהמשך (b) זה יתקשר).

1. C. אמר ר' אילעא – גנב טלה ונעשה איל – זה שינוי שקונה, ופטור מדו"ה
2. a. איתיביה ר' חנינא – טלה ונעשה איל, משלם דו"ה (ומשלם במחיר כעין שגנב), כלומר לא קונה!

(נדלג על התגובה של ר' אילעא עצמו, נחזור אליה עוד מעט, אנחנו כרגע סה: ב5-)

עונה רב ששת – הברייתא כב"ש ששינוי בכלל לא קונה:

ב"ה – קונה, ור' אילעא כמותם,
ב"ש – לא קונה, וזה הברייתא הנ"ל.

הערות:

1. שואל ר' זירא על הברייתא –
   מילא שלא קונה בשינוי כזה שקרה מעצמו, אבל שלפחות שיקנה מדין "שינוי השם"?
   עונה רבא – זה לא שינוי שם, כי טלה גם לפעמים נקרא איל (ומוכיח מפסוק)]

2. המקור למחלוקת ב"ה וב"ש – דתניא:
   לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹקיךָ לְכׇל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ גַּם־שְׁנֵיהֶם׃
   נתן לה באתננה חיטין והיא עשתה מהם סולת, האם יש איסור אתנן –

ב"ה – מותר, כי השינוי מחשיבו כדבר אחר –

"הם" ("שניהם") – ולא שינוייהם ולא וולדותיהם
(ומה לומדים מ"גם"? קשה).

ב"ש – עדיין אסור, כי השינוי לא משפיע וזה אותו דבר שהיה.

"גם" – לרבות שינוייהם,
ואילו מ"הם" רק ממעט את וולדותיהם.

(הגענו לסו. 4+)

1. b. ועכשיו לקושיה על רב: בברייתא שהביא ר' חנינא כתוב שמשלם דו"ה כעין שגנב, וזה קשה על רב (שאמר כשעת העמדה בדין)!

והקשו את זה פעמיים:
פעם אחת (סה: רבע תחתון)  – ר' אילעא הקשה את זה לר' חנינא,[1]
ופעם שנייה (סו. 4+) – הגמרא הקשתה לשניהם,

והתירוץ בשניהם דומה (לפי תוס') –
רב מודה בשינוי מהותי (טלה שנעשה איל) שמשלם כעין שגנב,

בתירוץ בדיון הראשון הניסוח הוא: איל גנבתי לך?! גנבתי טלה.
בתירוץ השני הניסוח הוא (רבא): בשינוי בטלאים – כעין שגנב, בשינוי בדמים (יוקרא וזולא, לא שינוי מהותי) – כשעת העמדה בדין.

(חזרה לסה: רבע תחתון (4 ברחבות))

הערות על הדיון הראשון:

1. ר' אילעא אמר את זה כהתקפה "לשיטתך",
   כלומר ר' חנינא הביא את הברייתא להקשות על ר' אילעא (שאמר שזה שינוי שקונה, ואילו בברייתא רואים שלא),
   ואז הקשה ר' אילעא – ולך הברייתא מובנת?! הרי למה משלם כעין שגנב?
2. ואמר ר' אילעא –

מילא לשיטתי (שזה שינוי שקונה) – זה שינוי מהותי, ואז התירוץ מובן,
אבל לשיטתך שלא קונה, זה שינוי לא מהותי, אז למה לרב משלם כשעת הגניבה?

וענה ר' חנינא – גם לי זה שינוי מהותי (אלא שפשוט לא קונה לגנב כי לא הוא עשה את השינו).

לסיכום –

קרן –

אם לא שברו/טבחו – כעין שגנב
(בין לקולא בין לחומרא, ואפילו בשינוי שלא תלוי בו, כמו יוקרא וזולא),

אם שברו או טבח או מכר –
התייקר ואז טבח – ישלם לפי עכשיו (היקר), כי "קנאו"
אך הוזל ואז טבח – עדיין ישלם כעין שגנב, אפילו ש"קנאו".

כפל ודו"ה –

ביוקרא וזולא (שזה לא תלוי בגנב) – כשעת העמדה בדין (אפילו בלא שבר/טבח)

כי זה קנס, והוא נקבע רק בהעמדה בדין.

אבל בשינוי פיזי שתלוי בגנב (הגנב השמינה או הכחישה) – גם כעין שגנב,

1. כי זה אשמת/בזכות הגנב.

(לפי זה – השמינה/הכחישה מעצמה – זה כמו יוקרא וזולא, ומשלם לפי עכשיו)

2. בהמשך (סעיף ה, B) – בשינוי פיזי מהותי (טלה ונעשה איל, תוס' – השמינה/הכחישה) – זה לא הדבר שגנב ממנו, ומשלם כעין שגנב.

(לפי זה – גם בהשמיהנ והכשיחה מעצמה משלם כעין שגנב, וזה שונה מ1).

(נחזור חזרה לסה. 3-, ונלמד עד סה: שליש תחתון (אמר ר' אילעא))

ג. סיוע לרב שקרן כעין שגנב –

טוען טענת גנב שבאו עדים ששיקר (וחייב כפל) ואז גם הודה מעצמו,
האם כשמשלם כפל, מביא גם אשם גזילות וחומש?

(ההערות על המקורות זה גם מהמשך הגמרא ("אמר מר" סה: שליש))

ר' יעקב – גם אשם וגם חומש, אא"כ החומש שווה בדיוק לכפל, שאז נבלע בכפל.

חכמים – חומש לא, אשם כן

ויקרא ה, כד-כה – "אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃ וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לה'…" –
נותן חומש רק כשזה רק ממון המשתלם בראש (קרן).

והרי כתוב שם גם אשם (בסםוק הבא)?
"את" – חילק, ואת האשם מביא בכל מקרה.

רשב"י – לא חומש ולא אשם

כמו חכמים, אך גם האשם, כי יש ו"ו החיבור – "ואת",
ולמה נכתב "את" בכלל? כדי להפסיק בין ממון הדיוט לממון גבוה.

קתני מיהת – רואים בר' יעקב שיכול להיות מצב שהחומש = כפל,
איך?

ר' חנינא – במקרה שהוזל מ4 ל1,

קרן כעין שגנב (4), וחומש שלו הוא 1,
והכפל כשעת העמדה בדין – גם 1,
וזה ראיה לרב!

אך דוחה רבא – ניתן להסביר שהמחיר לא השתנה (היה 4 ונשאר 4),
ומדובר שנשבע לשקר 4 פעמים,
ולכן הקרן 4,
וגם החומש 4 – כי כל שבועה מחייבת בחומש נוסף (4X1),
ואז אין ראיה לרב.

[1] כאן לא כתוב בפירוש שזה קושיה על רב, אבל נראה שזה מה שעומד מאחורי זה – שקשה איך הברייתא אומרת שמשלם לפי מה שהיה, הרי צריך לשלם לפי מה שעכשיו, כלומר כמו רב.