לעילוי נשמת נעים בן שמחה כתון ז"ל, אביה של אחת הלומדות
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף נט
(נח: שליש תחתון (ההוא גברא) – עד נט: במשנה הראשונה)
המשך חישוב הנזק
תזכורת: במשנה ראינו לגבי בהמה שאכלה –
ת"ק – מחשבים את הנזק ביחס לבית סאה (כמה שווה הבית סאה לפני ואחרי הנזק)
וראינו את חזקיה – תמיד בודקים בפי 60, ובית סאה זה רק דוגמה.
ור"ש – מחשבים את מה שאכלה בפני עצמו.
היום נראה עוד שני דיונים:
חלק א – על אדם המזיק – האם גם שם לפי חכמים אומרים ב60 או שמחמירים ומחשיבים פרי בפנ"ע.
חלר ב – נחזור לבהמה – ונראה: 1. פסיקת ההלכה במשנה. 2. ברייתא ארוכה עם שני דיונים עליה.
תוך כדי הדיונים – נראה עוד שתי שאלות בשומא:
- נראה שיש גם לחלק מהדעות דרגת ביניים – לא בפנ"ע, אבל גם לא 60, אלא פרי עם הקרקע שלו.
- בפרי שנמצא בתחילת גידולו – האם שמים לפי ההווה או העתיד?
חלק א – האם אומרים פי 60 גם באדם המזיק, או שמחמירים פרי בפנ"ע:
א. המחלוקת – ההוא גברא קצץ קשבא (דקל) לחברו:
הריש גלותא – לא החשיב ביחס ל60 אלא החמיר עליו – אלא החשיב לפי ערך הדקל והקרקע שלו
שזה דרגת הביניים שהזכרנו בהקדמה,
(או יותר מדויק: היו שם 3 דקלים שביחד שווים מאה, וחייב אותו ב33 ושליש),
וכפי שאמר רבא – שבאדם המזיק לא עושים פי 60.
רב נחמן – כן החשיב את הדקל ביחס ל60 דקלים,
ואביי חיזק את רב נחמן:
שמצד אחד – לכאורה יש מקור לרבא מברייתא על אדם שלא מזכירה 60, דתניא:
אדם המבכיר (משחית) כרמו של חברו –
אם הפירות סמדר (תחילת גדילתם) – רואים את הכרם כמה שווה לפני ואחרי,
ולא כתוב 60!
(אגב – פה גם בפרי בתחילת גידולו הולכים לפי ההווה, אבל זה לא הנושא כרגע)
אך מצד שני – גם בנזקי בהמה יש ברייתא שגם בה לא כתוב 60,
ושם הרי לרבנן ודאי שכן עושים פי 60,
אלא כנראה שהברייתות התכוונו ל60 ופשוט לא כתבו את זה.
(נראה את הברייתא בחלק ב).
(דילוג נח: 6- עד נט. 4-, והלכתא, נראה עד נט: באמצע)
ב. הלכה למעשה באדם המזיק, מתוך סיפורים
- A. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עשו כר"נ – שעושים ב60,
- B. והלכתא –
בדקל פרסי (שהוא חשוב ויקר) – הלכה כריש גלותא שלא עשה ב60,
בדקל ארמי –הלכה כרב פפא ורב הונא בדר"י (=כר"נ) – שכן עושים ב60,
(נט. 1-)
- C. אליעזר זעירא (הצעיר) היה שם נעליים ושרוכים שחורות משום אבלות,
פקידי הריש גלותא חשבו שזו יוהרה אז חבשו אותו במאסר,
ואמר שיוכיח להם שהוא אדם גדול ע"י שישאל אותם שאלות ולא יענו, ושאל –
אדם שקצץ כופרא (תמרים בתחילת גדילתם, אחרי שנפלו הפרחים) – כמה משלם?
הם ניסו לענות הוא דחה אותם,
עד שענה בעצמו – הולכים לפי עכשיו,[1] ועושים ב60, וכן אמר שמואל.
(נמשיך – נט: באמצע)
חלק ב – המשך חישוב בהמה שאכלה
(כאמור – במשנה זו מח': רבנן – ב60, ר"ש – הפרי עצמו)
א. דעת ר"ש וההלכה –
מקור –
בנזק שן כתוב – "וביער בשדה אחר",
מכאן שנחשבים כחלק מהקרקע רק כשצריכים את הקרקע כדי לחיות.
פסיקה – רב פסק כר"ש
(באותו משפט גם נאמר שרב דן כר"מ בהקשר אחר לגמרי לגבי בעל שמכר שתי שדות).
(נחזור מנט: במשנה ל- נח: 6-)
ב. הברייתא שהביא אביי לגבי בהמה, ודיונים עליה:
הברייתא כאמור לא מזכירה 60, אבל אביי מניח שזה ברור לה.
הברייתא עוסקת בבהמה שהזיקה לגידולים צעירים:
- קטמה נטיעה – יש קנס מינימלי: בת שנתה – 2 מעות, בת שנתיים – 4 מעות.
(כאן לא כתוב איך מחשבים את הנזק עצמו מעבר ל2-4 מעות, אבל סביר שזה ב60 כאביי כנ"ל).
- דבר שנמצא בתחילת גידולו –
יש כאן שתי מחלוקות:
האם מחשבים לפי עכשיו, או לפי מה שעתיד להיות כשיגדל (יקר יותר),
וגם מחלוקת עם לחשב את הפרי בפנ"ע או עם הקרקע:
- בהמה שאכלה חזיז (תבואה בתחילת גידולה) –
רי"ס הגלילי – משלם לפי העתיד (ומודדים את זה לפי המשויר – בודקים כמה גדלה שאר התבואה לקראת הקציר).
חכמים – משלם לפי הווה,
- אכלה סמדר (ענבים אחרי שהפרחים נפלו) –
ר' יהושע – הולכים לפי העתיד
(ומהמשך הגמרא עולה שגם מסכים לר"ש ב"י שמחשבים את הפרי בפנ"ע ולא עם הקרקע, וכן ברש"י, בניגוד לתוס').[2]
חכמים – לפי ההווה, וכן אגב הקרקע.
ר"ש ב"י – ר"ש – תלוי בשלב:
אם זה שלב מוקדם (לולבי גפנים) – אז אגב הקרקע,
אם זה שלב מתקדם (בוסר) – אז פרי בפנ"ע.
(לעומת זאת ר"ש במשנה אמר זאת רק אם כבר ממש הבשילו).
(ר" ב"י לא אמר מה הדין אם זה שלב הביניים (סמדר), נראה בהמשך.
וגם לא אמר האם זה לפי ההווה או העתיד).
דיונים על הברייתא –
(נט. רבע)
- A. אביי –יש שתי דעות שמחשבים לפי העתיד:
- רי"ס הגלילי מהברייתא – הא דאמרן (לגבי שחת)
- ר' ישמעאל – דתניא: כתוב לגבי שן ורגל – "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" (שמות כב, ד)
מיטב של מי?
ר"ע – משל המזיק (שישלם מהקרקע הטובה שלו)
רי"ש – מיטב של ניזק,
מה הכוונה – הרי לא הגיוני שאם אכלה ערוגה זולה, ישלם על ערוגה יקרה יותר שיש לניזק בשדהו! אלא –
רב אידי בר אבין – הכוונה כשיש ספק אם אכלה ערוגה כחושה או שמינה, שישלם על היקרה יותר.
אך דוחה אביי – גם זה לא ייתכן, שהרי המוציא מחברו עליו הראיה.
אלא אביי – הכוונה למיטה של אותה ערוגה, כלומר לפי מה שתהיה שווה בעתיד.
(נט. מתחת לאמצע)
- B. דעת ר"ש בן יהודה בשם ר"ש –
כאמור, ר"ש הזכיר רק את שני שלבי הקצה –
אם הענבים בקושי גדלו (לולי גפנים) – אז מחשבים יחד עם הקרקע (כמו חכמים)
אבל אם כבר בוסר – אז מחשבים בפני עצמם.
מה לגבי שלב הביניים – סמדר?
אם נדייק מהרישא – אז סמדר נחשב עצמאי,
אם נדייק מהסיפא – סמדר עוד לא עצמאי
עונה רבינא – סמדר הולך יחד עם בוסר, ונחשב עצמאי.
(נט. רבע תחתון)
אך קשה – לפי זה מה ההבדל בין ר' יהושע לר"ש ב"י?
שניהם (רש"י) הולכים לפי העתיד ומחשבים את הפרי בפנ"ע!
תשובה – איכא בינייהו שאחד מהם מקזז את ה"כחש גופנא".
(שאמנם הפסיד כסף מהגפנים שנהרסו, אבל גם הרוויח קצת בזה שדילל את הגפן והענבים עכשיו פחות מכחישים את כח העץ),
הגמרא לא יודעת מי אמר מה,
אבל אביי – ר"ש ב"י הוא שאמר שמקזזים,
שהרי בתחום אחר אמר דבר דומה:
האונס אישה בתולה משלם נזק צער שבת ריפוי ובושת,
אך לא משלם את צער השרת הבתולים, כי ממילא היתה מצטערת תחת בעלה.
(וכן חכמים מסכימים עקרונית, אבל אומרים שזה לא אותו צער כשזה מרצון).
ומוסיף אביי – שגם ר' יוסי ובן עזאי, אמרו דבר דומה בתחום אחר:
המכה אישה הרה וגרם לה להפיל,
רי"ס – מקזז את דמי המיילדת ודמי האוכל הנוסף שאישה הריונית אוכלת.
בן עזאי – מקזז רק את האוכל (אבל את המיילדת לא, כי הבעל יכול לטעון שאשתו יולדת בלי מיילדת).
[1] כדעת חכמים שנראה להלן בחלק ב (אבל בגמרא זה כבר היה מקודם, פשוט שינינו את הסדר).
ורש"י כאן מוסיף שאמנם זה לפי עכשיו, אבל גם בזה מתבטא העובדה שהפירות עתידים לגדול, שהרי אם נשאל מישהו כמה שווה השדה הוא מתחשב בזה שהפירות יגדלו – "נותן עיניו קצת בשבח של אחר זמן".
[2] תוס' מפרשים שלר' יהושע זה כן אגב הקרקע, אבל אז קשה לי, שהרי בהמשך הגמרא שואלת מה ההבדל בין ר"ש בן יהודה בשם ר"ש לבין ר' יהושע, שהרי שניהם הולכים לפי העתיד. אבל הרי לפי התוס' הרי יש הבדל גדול שר' יהושע מחשיב אגב הקרקע ור"ש לא, אך לפי רש"י מובן ששניהם לא מחשיבים את הקרקע.
