מסכת בבא קמא דף נב

לעילוי נשמת פרטונה בת ז'אן פרטוש-ברנס
ולעילוי נשמת ר' צבי בן זאב יהודה הכהן מרקוביץ ז"ל, הונצח ע"י אחותו וילדיו
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף נב

(נב. במשנה – נב: 1-)

(נראה היום רק את חלקי המשנה שנראה עליהם היום את הגמרא)

חלק א – המשך בור של שותפים

כיסהו הראשון, ואז הגיע השני ומצאו גלוי ולא כיסהו – השני חייב,
כי הראשון לא ידע שהתגלה.

גמרא: מתי הראשון שוב נהיה אחראי (רש"י) –

רב – שראה בעצמו שהבור התגלה
שמואל (מחמיר) – גם אם רק שמע מאחרים
רי"ח (מקל) – אחרי ששמע, שעבר מספיק זמן שיכול להביא פועלים ועץ ולתקן.

(נב. שליש תחתון)

חלק ב – איכות הכיסוי של הבור

המשנה –
כיסהו כראוי ונפל שם שור – פטור.
כיסהו לא כראוי – חייב.

(כרגע לא נבאר את המשנה, וכן נדלג על ה3 שורות הראשונות, יש לאיבעיא להו)

איבעיא להו –
(יש שתי גרסאות לשאלה, אבל המהלך בשתיהן דומה, לכן נחבר)

לשתי הגרסאות – כיסהו לשוורים ולא לגמלים.
אם היה בא גמל ונופל – חייב (רש"י), אלא שגמל לא נפל אלא שור, האם חייב.
איך נפל שם שור, הרי כיסהו לשוורים? –

1. גירסא א – כי בא גמל ודרך, החליש את הכיסוי, ואז בא שור ודרך ונפל

במה השאלה:
אם גמלים שכיחים – פושע וחייב,
אם לא שכיחים – אנוס ופטור,
אלא השאלה כשהם באים לפרקים, האם היה צריך לחשוב לזה?

(נב: מעל האמצע)

2. איכא דאמרי –
   אם בא גמל והחליש, זה קצת פשיעה וחייב,
   אלא מדובר שזה לגמרי באונס – שבסוף התליע ולכן נפל שם שור
   האם אומרים מיגו שפשע לעניין גמלים, נחשב פושע לעניין התלעה?[1]
   (דומה ל"תחילתו בפשיעה וסופו באונס", וראה תוס' למה שם חייב ואילו פה זה התלבטות)

ראיות מהמשנה:
(כאמור, בגמרא זה מובא על כל גירסה בנפרד (נב. 3-, נב: באמצע), אבל כאן נאחד)

1. מהרישא – פטור:
   כיסהו כראוי ונפל שם שור – פטור:
   אם כיסהו כראוי, איך נפל? אלא נעמיד שקצת פשע כמו המקרה שלנו (כיסהו לשוורים ולא לגמלים וכו'), ופטור.

דחייה – אפשר להעמיד את המשנה שכיסהו כראוי לגמרי, אבל התליע, ולכן פטור.

[ועכשיו נחזור לתחילת הסוגיה –
שגם שם ביאר רי"צ בב"ח שמדובר שהתליע וזה החידוש].

ומה החידוש שפטור? (זה נשאל רק בגירסה ב)
תשובה – שלא צריך לנקוש על העץ ולבדוק.

            (נב: 8+, נב: שליש תחתון)

2. מהסיפא – חייב:
   לא כסהו כראוי – חייב:
   אם לא כראוי כלל – פשיטא שחייב,
   אלא נעמיד שקצת פשע כמו המקרה שלנו (כיסהו לשוורים ולא לגמלים וכו'), וחייב.

דחייה – ניתן להעמיד שלגמרי פשע (ששכיחי גמלים, ובא גמל והחליש), ולכן חייב.

ומה החידוש שחייב?
אין חידוש, ורק הובא אגב הרישא.

            (נב: 4-,  מובא רק בגירסה ב)

3. ברייתא שפטור (רק לגבי גירסה ב)
   כל החיוב על שור שנפל לבור זה דווקא כשלא יכל להיזהר (שור חרש שוטה וקטן, לילה)
   אבל שור פיקח באור יום – בעל הבור פטור כי אנוס.

והרי בחפירת הבור פשע לגבי שור שוטה, ובסוף היה אנוס בשור פיקח, ובכ"ז פטור!

שמע מינה.

[1] ולמה לחייב, הרי הוא אנוס? רמב"ן (במלחמות) – הסברא היא שחייב על כל בור, כי מה אתה חופר בור ברה"ר, אלא שהתורה חידשה שאם כיסהו פטור, אז אולי החידוש רק אם כיסהו באופן מושלם להכל.