לעילוי נשמת שמואל אלעזר בן אברהם מנחם, שמוליק מאיר ז"ל,
סגן ראש עיריית ירושלים, שלחם על שלמות העיר אחדותה וקדושתה.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא קמא דף לג
(לג. במשנה הראשונה – לד. 6+)
תשלום על שור
א. במשנה – כששני שוורים הזיקו וניזוקו – איך מחשבים?
בודקים את הנזק של כל צד,
ומי שהזיק לשני יותר צריך לשלם את הפער –
שור מועד ישלם שלם, שור תם חצי (מהפער הנ"ל).
ואם מעורב אדם – הוא נחשב כשור מועד.
ב. עדיין במשנה – שור תם שנגח אדם:
רבנן – חצי נזק, ר"ע – נזק שלם (אך מגופו),
ולפי שניהם לא משלם 4 דברים (צער, ריפוי, שבת, בושת).
מקורות:
וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו…
אוֹ־בֵן יִגָּח אוֹ־בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ (שמות כא, כט + לא)
רבנן (חצי) –
כַּמִּשְׁפָּט – שנוגח אדם הוא כמו נוגח שור, ואם הוא תם משלם רק חצי נזק.
הַזֶּה – למעט ארבעה דברים (צער, ריפוי, שבת, בושת)
ר"ע (נזק שלם) –
כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה – שנוגח אדם הוא כמו נוגח שור, אבל "הַזֶּה" ממעט – שדומה רק לנושא האחרון (שור מועד), ולכן בנגח אדם תמיד משלם נזק שלם.
ומניין ממעט ארבעה דברים?
בפסוק של אדם שחבל כתוב – "וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר…" – ודורש: דווקא איש בעמיתו משלם ארבעה דברים, ולא שור בעמיתו.
אך רבנן – זה לא מספיק, כי היינו חושבים לפוטרו רק מצער (ויש גורסים גם בושת), שאין בו חסרון ממון, אבל ריפוי ושבת (ובושת) אולי חייב?
לכן צריך עוד לימוד ("הַזֶּה") למעט גם אותם.
(לג. משנה שנייה למטה)
חלק ג – משנה הבאה – למי שייך שור המזיק (בשור תם, שמשלם מגופו)
א. למי שייך השור המזיק אחרי הנזק –
(נניח שהנבלה שווה אפס, ושהשור המזיק שווה בדיוק לחצי מהנזק).
ר"ע (סתם משנתנו) – שייך לניזק,
רי"ש – שייך למזיק, ויכול לתת כסף במקום את השור.
אך גם לרי"ש, כיוון שמשלם "מגופו" זה אומר ש:
1. המזיק ישלם רק עד המקסימום של ערך השור המזיק.
2. השור משועבד לתשלום, כך שאם אין למזיק כסף, בי"ד ימכרו את שור המזיק וישלמו מזה.
ב. עוד נפק"מ (בנוסף לשאלה אם יכול לתת כסף במקום), אם אחד מהם הקדיש או מכר את השור:
לר"ע – הניזק יכול למכור או להקדיש.
לרי"ש – המזיק יכול למכור או להקדיש,
אך שואל רבא – אולי בכ"ז לא יכול כי זה משועבד לניזק?
(לג: 2+)
ר"נ – יכול למכור, ואם לא ישלם הניזק יוכל לגבות מהלקוחות
הערות:
- בינתיים מכור לרדיא – שמותר לקונה להשתמש בו לחרישה למשל).
- כך גם מסביר ברייתא שאומרת שלא מוכר, שהכוונה שמוכר אבל עדיין משועבד.
- איך יכול לגבות מהלקוחות – הרי לא גובים ממטלטלים שנמכרו?
תשובה – כאן זה יוצא דופן,
כי יש שתי סיבות שבעל חוב לא גובה מלקוחות, וכאן אין אותן:
המלווה לא סמך על המטלטלין.
אך כאן, נחשב כעשאו אפותיקי (שיגבה במיוחד מזה), וסומך.
2. זה יפגע בלקוחות, כי לא יודעים שזה משועבד.
אך כאן יש לזה קול ויודעים (כמו כשעושה את עבדו אפותיקי)
(לג: 10+)
ג. עוד ברייתות על זה:
(תזכורת: לרי"ש – עדיין של המזיק, לר"ע השור של הניזק)
- תני רב תחליפא – ברייתא עם סתירה פנימית:
מכרו – לא מכור, הקדישו – מוקדש.
וקשה – הרי מכירה והקדשה הולכים ביחד!
תשובה – מדובר שהמזיק מכר/הקדיש:
המזיק מכרו – לא מכור:
לר"ע (של ניזק) מובן, כי זה כבר לא שלו,
לרי"ש (של מזיק) גם מובן כדלעיל – שהכוונה שזה כן מכור, אבל הניזק גובה מהלקוחות.
המזיק הקדישו – מוקדש:
לרי"ש (של מזיק) – מובן שחל, כי זה שלו,
ומרחיב תוס' ר' פרץ: אמנם יכול להקדיש, אבל כיוון שזה משועבד לניזק (כשמדובר בקדושת דמים), אז מן הדין יכול לקחת מההקדש בלי פדיון, אך בכ"ז ר' אבהו – גזרו שיתן דבר מועט להקדש שלא יראה כיוצא בלי פדיון.
לר"ע (של ניזק) – לא מובן, הרי זה לא שלו, איך מקדיש?
הסבר: אכן לא חל, ובכ"ז גזרו כר' אבהו כאילו חל ויתן דבר מועט להקדש ויפדהו, שלא יאמרו הקדש יוצא ללא פדיון.
(לג: באמצע)
- ת"ר – אם המזיק מכרו, נתן מתנה, הקדישו, שחטו –
כמו רי"ש – שזה של המזיק, ולכן תופס
(אלא שמשועבד לניזק, ויכול להוציא מהלקוחות ומההקדש (ר' אבהו – יפדה במועט),
אבל יש כמה חידושים:
- משעמד בדין – גם לרי"ש לא תופס, כי מאותו רגע זה נהיה של הניזק.
(אבל, כל זה בשור תם, אבל בשור מועד – השור לגמרי של המזיק גם אחרי שעמד בדין, ויכול למכור, להקדיש, לשחוט וכו', כי משלם מהעלייה ולא מגופו)
(לג: 13-)
- לגבי עד שלא עמד בדין – שכאמור תופס, הברייתא מוסיפה:
אם שחטו – מה שעשה עשוי,
מה זה מחדש? הרי הניזק יכול לגבות מהבשר!
תשובה – אפילו שאם השחיטה מורידה מערך השור המזיק, זה על חשבון הניזק (שמוגבל עד לערך שור המזיק, כי כאמור גובה "מגופו").
ומכאן אומר רב הונא בריה דרב יהושע – אם בעל חוב (לווה) מזיק את הקרקע המשועבדת לחוב, מה שעשה עשוי ופטור מלפצות, אפילו באפותיקי מפורש (שיכול לגבות רק משם, כמו לגבי שור תם).
מה החידוש? הרי זה כבר נאמר:
- פשיטא שזה נלמד משור!
תשובה – היינו חושבים שאולי דווקא בשחיטה (שרק הוציא ממנה זיקא (את הרוח), אבל בחופר בורות בקרקע שממש מזיק לה – אולי חייב, קמ"ל שגם שם פטור.
- רבה כבר אמר – השורף שטרותיו של חברו פטור (אפילו שעכשיו לא יוכל לגבות מנכסים משועבדים (ואולי אפילו לא יוכל לגבות בכלל!)).
תשובה – היינו חושבים שאולי דווקא שם שזה "סתם נייר", אבל אצלנו שעשה משהו פיזי (שחט) אולי חייב, קמ"ל שפטור.
(לג: 3-)
- השעבוד של הניזק קודם לכל,
ואם המזיק חייב לעוד איש, אפילו מלפני הנגיחה, והוא הקדים ולקח את השור, בכ"ז הניזק יכול לגבות ממנו.
ולמה? כי זה שעבוד מיוחד שהתורה יצרה.
