מסכת בבא קמא דף קטז

לעילוי נשמת רבי יקותיאל יהודה בן רבי יעקב זצ"ל
נלב"ע יז' אדר א' תשל"ו.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא קמא דף קטז

(קטז. 6+ עד קטז: במשנה)

חלק א – המפסיד את שלו כדי להציל את של חברו

תזכורת למשנה (קטו.) –

1. אחד עם חבית יין ואחד עם כד דבש – ונסדק הדבש, ובעל היין שפך את יינו כדי להציל את הדבש
   2. חמור שווה מנה וחמור שווה מאתיים נסחפו בנהר, ובעל המנה הציל את של המאתיים.

אם סתם הציל – הניצול משלם לו את שכרו (ואת עלות החבית)
אם אמר לו מראש שמציל ושישלם לו את עלות היין/חמור שהפסיד – משלם לו.

גמרא –

א. למה משלם במקרה השני – שיאמר משטה אני בך,

וכפי שאדם שבורח מהכלא ורוצה דחוף לעלות על מעבורת ובעל המעבורת דרש מחיר מופרז (דינר) – משלם לו רק שכר רגיל.

תשובה –
שם זה סתם מחיר מופרז,
כאן זה מחיר ששווה להפסד של המציל,

(וכפי שגם שם, אם בעל המעבורת מפסיד זמן עבודה של דייג ששווה דינר, אז כן משלם לו דינר).

(קטז. באמצע)

ב. למה צריך להשמיע את שני המקרים? צריכא:

כי במקרה של הדבש יותר מסתבר שישלם את מחיר היין, כי שם המציל ממש הפסיד לעצמו בידיים כדי להציל, ואילו בחמור – ההפסד לא בידיים (1. הפסד בגרמא. 2. ייתכן שגם אם היה מנסה להציל את שלו לא היה מצליח).

ולכן צריך להשמיע את שניהם:

• שגם במקרה של הדבש ברישא פטור (כשלא התנה מראש)
• וגם במקרה של בחמור בסיפא חייב (כשהתנה מראש)

(קטז. שליש תחתון)

ג. שאלות על המקרה של החמורים במקרה שהתנה מראש (ועקרונית צריך לשלם):

1. שאל רב כהנא את רב – הציל את החמור, ואז פתאום החמור של המציל עלה מהנהר מעצמו?

רב – בכ"ז משלם לו, משמיים ריחמו עליו,
(כי ברגע שהמציל התייאש מחמורו לטובת השני, השני כבר התחייב לשלם,
וזה שבסוף בכ"ז זכה שוב בחמור – זה כבר לא עניינו של הניצול
(חזו"א – המציל זכה בו מחדש מההפקר, נתיבות – זה לא הפקר, אבל עדיין כיוון שוויתר על שלו הניצול התחייב)

וכפי שרב ספרא היה בשיירה,
והיה שם אריה שהגן עליהם מליסטים, אבל כדי שלא יאכל גם אותם כל יום אחד מהם נתן לו חמור, וכשהגיע תורו של רב ספרא – האריה לא אכל לו את החמור, ורב ספרא זכה בו בחזרה.

[למה היה צריך לזכות בו בחזרה?
הרי כשהפקירו לא הפקירו לעולם אלא רק לאריה?
תשובה – נכון, ורק עשה זכייה "לרווחא דמילתא" (שלא יתווכחו איתו).

(קטז. 2-)

2. שאל רב את רבי – ירד להצילו ולא הצליח, האם משלם לו?

רבי – לא משלם על ההפסד אלא רק על שכר הטירחה,
(וגם זה דווקא במקרה השני (שאמר מראש שיציל וישלם לו), אבל אם סתם ניסה – אפילו את שכר הטירחה לא מקבל,

איתיביה רב – השוכר פועל להביא כרוב לחולה, והביא, והתברר שהחולה כבר מת או הבריא – עדיין משלם לו!

תשובה –
שם עשה את מה ששילמו לו עליו (אפילו שבסוף התברר כמיותר),
כאן לא הצליח לעשות את מה ששילמו לו עליו.

(קטז: 4+, אגב שהזכרנו שיירה (עם האריה))

חלק ב – שיירה ואונייה

(יש שני דיונים נפרדים – על שיירת חמרים ועל ספינה, נאחנו נחבר ביניהם בסעיפים א-ב)

א. חלוקת ההוצאות

אם יש מנהג חמרין/ספנים – הולכים לפי המנהג,

אם לא –

בחמרין –
לפייס ליסטים – מחלקים לפי אחוזי הממון – כי באו על עסקי ממון,
לשלם לתייר (מורה דרך) – לפי נפשות – כי מציל אותם ממיתה,

(רא"ש – חצי מהשכר לפי נפשות וחצי לפי ממון).

בספינה –
זריקת משא בשעת סערה – חלוקה שווה של משקל, ולא לפי שווי.[1]

(לא כתוב אם כל אחד זורק אותו משקל או לפי אחוזים).

ב. ביטוח השיירה / חבורת ספינות –

יכולים להתנות ביניהם שאם לאחד יאבד חמור/ספינה – השאר ידאגו לו לחמור.

            וזה לטובת שני הצדדים:
            לטובת המאבד – שיהיה לו חמור/ספינה וימשיך לסחוב (ולקבל משכורת) עם כולם –

ולכן זה רק אם אבד שלא בכוסיא (שלא בפשיעה)

למשל בספינה – אם שט למקום שבו לא שטים.
פשיטא! תשובה – אפילו אם בימי תשרי שט קרוב מדי לשפת הנהר כי שם רגיל לשוט בימי ניסן (כשהמים עמוקים יותר) – בכ"ז נחשב פשיעה.

לטובת השיירה – שיש עוד אדם ששומר על החמורים והשיירה

ולכן לא יכול המאבד לבקש כסף במקום חמור, אפילו שמתחייב להמשיך לשמור איתם – כי רק מי שיש לו עצמו חמור בשיירה שומר כמו שצריך.

פשיטא! תשובה – אפילו שיש לו עוד חמור (כך שממילא שומר) – עדיין, עם שני חמורים ישמור יותר טוב).

(קטז: באמצע)

חלק ג – ליסטים שבזזו שיירה, ואחד מהם הציל

אם הציל סתם – מתחלק כל אחד לשלו (ואם הציל רק חלק – יחלקו לפי האחוזים),
אם אמר שמציל רק לעצמו – אז הולך רק אליו

(וכמו במשנה קיד. – המציל מן הנהר או מהליסטים – אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו).

מקשה הגמרא – היכי דמי – מה זה משנה אם אמר או לא, אלא:
אם גם השאר יכלו להציל – למה שיפסידו (בסיפא)?
ואם לא יכלו והתייאשו, הרי זה הפקר, והמציל יכול לקבל הכל גם ברישא! (משמע – אפילו יותר מחלקו המקורי).

תשובות:

1. רמי בר חמא – מדובר בשותפים,
   והשאר לא יכולים להציל (רשב"א),

שאם לא אמר כלום – הם עדיין שותפים, והציל בשביל השותפות, ויתחלקו לפי האחוזים.
אם אמר שמציל לעצמו – בעצם פירק את השותפות, ומה שהציל זה נחשב מהחלק שלו.

(ואם הציל יותר מחלקו –
רא"ש – זה תלוי אם האחרים יכלו להציל (שאז יקבלו) או לא (שאז הוא יקבל, כי הם התייאשו וזה הפקר,
רש"י – בכל מקרה הם יקבלו את העודף חזרה).

2. רבא – מדובר בפועל של הבעלים,
   והבעלים לא יכל להציל בעצמו,

שאם לא אמר כלום – הוא עדיין פועל, והציל בשביל הבעלים,
אך אם אמר שמציל לעצמו – בעצם התפטר (כי פועל יכול לחזור בו בחצי היום) והציל לעצמו מההפקר.

3. רב אשי – מדובר שגם השני יכל להציל ע"י הדחק
   (ומדובר בשני אנשים סתם (לא שותפים ולא פועל)),

אם הציל סתם – זה מתחלק,
אם אמר שמציל לעצמו, והשני שתק, זה מראה שהתייאש ולכן הכל למציל.

[1] הרבה אחרונים: אם למשל יש בעל זהב ובעל ברזל, אז רק אם בעל הזהב כבר זרק למים, יכול לדרוש מבעל הברזל לזרוק משקל דומה. אבל אם עוד לא זרק – אז בעל הזהב יכול לומר לבעל הברזל לזרוק יותר, והוא ישלם לו על הפער בשווי של ברזל.