שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

חולין דף צח – גמרא דף יומי

(צח. באמצע – צט. באמצע) 

המשך ביטול בשישים

א. מספרים אחרים

A. אחרי התקנה – מר בר רב אשי רצה להקל בחצי שיעור שמספיק 30.
אביו חלק עליו: 1. גם באיזור דרבנן צריך 60. 2. חצי שיעור אסור מהתורה (כרי"ח ביומא).

B. לפני התקנה – תנאים שונים התייחסו לאיזה מספר אינו מספיק כדי לבטל – פחות מ30, 43,45,47.

 

ב. מחלוקת במספר המבטל והמקור

A. המחלוקת מה אמר בר קפרא-ריב"ל –
ר' חייא – 60, רב אסי – 100.

B. המקור – שניהם למדו מזרוע בשלה, שבוטלה בבישול עם שאר הבשר.
ר' חייא – כוללים העצמות ויוצא פי 60, רב אסי – בלי העצמות ויוצא פי 100.

C. קושיא על המקור – איך ניתן ללמוד משם קולא, הרי יש ברייתא שאומרת שיש קולא שמיוחדת לזרוע בשלה?

תשובה – הברייתא התכוונה לקולא אחרת:

  1. אביי – שלר"י כאן מין במינו בטל.
  2. רבא – שלא צריך ממש לבטל כל הטעם בפועל (בניגוד לשאר האיסורים ש"טעם כעיקר").
  3. רבינא – שכאן לא אוסרים מקום החתך.

[על תשובות 1-2, הגמרא שאלה למה לומדים קולא זו מזרוע בשלה לשאר התורה, ועונה שלא ניתן ללמוד מזרוע בשלה קולות כי היא מחודשת (שמבטלים איסור לכתחילה), ואילו 60/100 זו חומרא ולכן ניתן ללמוד].

[D. השלמה (תחילת צח:) לפי מי מבשלים את הזרוע עם שאר הבשר –

 

ת"ק

רשב"י

1. לפי כולם מבשלים עם האיל

מחתך לפני

מחתך אחרי

2. לפי כולם מחתך לפני

מבשל בנפרד

מבשל עם האיל

 

 

ג. הערות ודגשים

A. יש בזרוע בשלה קולא נוספת לפי כולם, שמותר לבטל לכתחילה.

B. שיטת ר"י שמין במינו לא בטל נלמדה מדם הפר והשעיר.

C. בתערובת שאין בה מעבר טעם (יבש ביבש) יש ביטול ברוב (ולא צריך 60).

D. בתחילה הסברנו שזרוע באה ללמד את המקסימום שצריך כדי לבטל (קולא). בסיום אנו אומרים שזה באמת מינימום (חומרא, שלולי הלימוד היינו מסתפקים ברוב).

נעיר על זה שתי הערות:

  1. קצת קשה להבין איך ניתן ללמוד משם חומרא (מינימום), הרי האיל לא תוכנן מראש ל60/100 כדי שיוכל לבטל, אלא זה פשוט הגודל שלו!
  2. לפי זה מראש (עוד לפני הדיון מכל תירוץ) הגמרא יכלה לשלול את ההו"א בקושיא, ולומר ש"זהו היתר הבא מכלל איסור" לא מתייחס ל60/100, שהרי 60/100 זה חומרא ולא קולא. ואולי לזה הגמרא באמת מכוונת מראש.

E. טעם כעיקר
תוס' – עצם העובדה שהטעם אוסר (אם הוא מורגש). כך הסברנו בשיעור.
רש"י – אם טעם לאו כעיקר – 1. לא יחשב עף פעם "מין במינו" 2. מספיק 60 כדי לבטלו (גם אם טעמו עדיין ניכר!). אם טעם כעיקר – 1. אם זה מינו – נחשב מין במינו. 2. צריך 60 + שהטעם לא יהיה ניכר.

F. היחס בין 60 לבדיקה
תוס'
– זה במקום בדיקת הטעם.
רש"י – צריך גם בדיקה וגם 60.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.