(צו. במשנה עד צו: במשנה)
חלק א – האם הגיד הבלוע בבשר נאסר
במשנה: ר"מ – אובר, ר"י מתיר.
בגמרא:
א. בר פיולי נהג כר"י ולא חיטט להוציאת הבלוע ושמואל אמר שצריך לנהוג כר"מ.
ב. רב ששת – מה שבר פיולי עשה זה מדאורייתא:
גירסה 1 – לחומרא: גם ר"י מחמיר מדרבנן שצריך להוציא.
דחייה – אז כמי נהג בר פיולי שלא הוציא?
גירסה 2 – לקולא: גם ר"מ שאוסר את הבלוע – זה רק מדרבנן.
חלק ב – שיעור האכילה + איזה חלק נאסר
ברייתא והסבר הגמרא:
- בגיד גדול שאכל רק כזית – לכו"ע חייב.
[מקור: ר"מ – אכילה, ר"י – אשר על כף הירך]
- בגיד קטן מכזית שאכל את כולו: ר"מ מחייב ור"י פוטר.
[מקור: ר"מ – בריה, ר"י – אכילה].
- איזה חלק של הגיד נאסר? ר"י – לאורך כל הגיד, ר"מ – רק מול כף הירך (החלק התפוח).
[מקור: ר"מ – אשר על כף הירך, ר"י – הירך].
[ואילו ר"מ לומד מהירך – שהירך הפנימי הוא זה שאסור ולא החיצוני].
שמואל: רק מה שמול כף הירך נאסר,
רב פפא: זו מח' תנאים, ומה שאמרת זו דעת ר"מ.
