(נח: במשנה – ס. שליש תחתון)
חלק א – בהמה שהורעלה וכדומה וחלתה
א. משנה: בהמה חולה היא כשרה (כמו "מסוכנת").
כי טריפה זה רק כשיש בעיה פיזית באיבר, אבל אם אין – כשרה, גם אם ברור שתמות.
לכן: אחוזת דם, מעושנת, מצוננת, אכלה רעל חיות כמו הרדופני – כשרה.
אבל: אם אכלה משהו שרעיל גם לבני אדם, אמנם לא טריפה, אבל אסור לאוכלה משום סכנה.
ב. גמרא: שתי סתירות ותירוצים:
- אכלה חילתית:
שמואל – טרפה, כי זה חד ומנקב את המעיים. תירוץ: גרגירים.
ברייתא – כשרה. תירוץ: עלים - אכלה סם המוות:
משנה – אסורה משום סכנה. תירוץ: סם מוות של אנשים,
ברייתא – מותרת. תירוץ: סם המוות של בע"ח.
(נט. 1+)
ג. סכנות של מאכלים שונים
אכילת חלתית – נפשט עורו,
16מביצים וכו' – נעקר ליבו,
צבי שנחתכו רגליו – שמואל: יש לחשוש שהוכש ולשים בתנור (אם הוכש יתפרק מעצמו))
(נט. משנה)
חלק ב – סימני הטהרה של בהמות וחיות
בתורה:
1. מפרסת פרסה ושוסעת שסע. 2. מעלת גרה.
ברוב החיות זה הולך יחד, מלבד כמה יוצאי דופן:
גמל ושפן וארנבת – מעלי גרה אך לא מפריסי פרסה וטמאים,
חזיר מפריס פרסה אך לא מעלה גרה וטמא.
א. בברייתא:
- יש קשר בין הסימנים: אם היא מעלת גרה > היא גם מפרסת פרסה וכשרה.
2. יש סימן נוסף – אם היא מעלת גרה גם אין לה שיניים למעלה מקדימה.
קושיות:
- והרי יש יוצאי דופן:
בן גמל מעלה גרה, אין לו שיניים אך הוא טמא.
שפן מעלה גרה, יש לו שיניים, וטמא. - מה אכפת לנו מהשיניים? הרי זה לא סימן שנתנה התורה!
אלא כוונת הבברייתא לא לתת סימן אלא לתת שיטה (עונה בעיקר על הקושיא השנייה):
אם אין שיניים – סימן שהוא מעלה גרה וכשר.
למשל אדם שנמצא במדבר ומצא בהמה, אם אין אפשרות או זמן לבדוק אם מעלה גרה, בודק אם אין שיניים.
אך יש יוצא דופן: לבן גמל אין שיניים והוא מעלה גרה – אך טמא.
לכן מותר רק אם יודע שזה לא בן גמל.
(ואולי יש עוד יוצאי דופן? התורה אמרה שאין "הוא").
וכך אמר רב חסדא.
ב. עוד מימרות דומות של רב חסדא:
- a. גם הקשר ההפוך נכון: אם מפרסת פרסה – סימן שמעלת גרה, וכשרה.
ולכן אם הולך במדבר, מספיק שיבדוק את הרגליים.
אך יש יוצא דופן: חזיר (מפריס פרדה אך לא מעלה גרה).
(ואולי יש עוד יוצאי דופן? התורה אמרה שאין "הוא").
- b. עד שיטת בדיקה (אם א"א לבדוק רגליים/גרה) – אם הבשר שתי וערב סימן שטהור.
אך יש יוצא דופן: ערוד.
(ואולי יש עוד יוצאי דופן? גמירי שאין).
(נט. 1-)
חלק ג – סימני חיה
א. ברייתא: חכמים: קרניים + טלפים
ר' דוסא – קרניים (טלפים לא מספיק).
ב. ביאור קרניים – שלושה שלבים (נפרש לפי הרמב"ן והרשב"א, לא לפי רש"י):
- קרניים – חיה.
והרי לעז יש קרניים והיא בהמה?
צריך כרוכות – שכבות לא מהודקות, ואילו של העז מהודקות.
- והרי לשור יש כגרוכות לא מהודקות?
צודק, צריך כרוכות חרוקות (=שכבות כן מהודקות), ולכן השור לא חיה כי הם לא מהודקות.
- חזרה לעז – אז למה העז לא חיה, הרי יש לו שכבות מהודקות?
צריך עוד משהו – הדורות (עגולות).
יוצא שצריך 2 דברים כדי להיות חיה:
כרוכות חרוקות (שכבות מהודקות) + הדורות (עגולות).
שור לא חיה כי כרוכות אך לא חרוקות.
עז לא חיה – כי כרוכות חרוקות, אך לא הדורות.
מה עם עז כרכוז? (הקרניים כרוכות חרוקות והדורות, אבל נחרוקות לא בלועות זה בזה ("מבלע חירקייהו", האם זה מונע ממנה להיות חיה?)
מחלוקת:
רב אחאי – בהמה (צריך "מבלע חירקייהו" כדי להיות חיה)
רב שמואל בן ר' אבהו – חיה (לא צריך מבלע חירקייהו), וכן הלכה.
ג. המשך הברייתא – "קרש" יש לו קרן אחת, והיא חיה וחלבה מותר.
רב יהודה – זהו הצבי מבית עילאי (מהיער העליון).
ואגב, טיגריס הוא האריה מבית עילאי.
(ומדובר בחיות ענק: אורך הצבי 16 אמה, רוחב פני האריה 9 אמות).
(נט: שליש תחתון, אגב הזכרת אריה דבי עילאי)
חלק ד – אגדתא: ר' יהושוע בן חנניה והקיסר
א. ר' יהושע ב"ח מדמה את ה' לאריה דבי עילאי, והקיסר רוצה לראות את האריה אך מתחרט מרוב פחד.
ב. רוצה לראות את ה', ר' יהושע ממשיל לו על ידי שלא יכול אפילו להסתכל בשמש.
ג. הקיסר רוצה לעשות לה' סעודה.
ד. בת הקיסר רוצה שה' יכין לה פלך.
תגובה אחת
הבברייתא צ"ל הברייתא, פרדה צ"ל פרסה, עד שיטת צ"ל עוד שיטת, הבשר שתי וערב יש להוסיף בכנפי העוקץ, כגרוכות צ"ל כרוכות, נחרוקות צ"ל החרוקות,