להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קלב: 8- עד קלג. 6+)
חלק א – איך אוכלים את המתנות
רב חסדא – הכהן צריך לאכול בצורה שיהיה לו טעים (למשל צלוי, ועם חרדל)
מקור – "לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה" (במדבר יח, ח) – לגדולה.
חלק ב – למי נותנים –
א. צריך לתת את מתנות הכהונה לכהנים שיודעים את הלכותיהם:
- רב חסדא – נותנים את מתנות הכהונה רק למי שבקי בהן, למשל דין החרדל הנ"ל (רש"י)
דחייה – דתניא – ר"ש אומר שלא נותנים למי שלא מודה בעבודת הקרבנות (ומפרט את רוב העבודות במקדש)
אבל משמע שמי שמודה ואל בקי – נותנים.
- רב – לא נותנים למי שלא יודע להוציא את החוטין שבלחי, שמכונס בהם דם שלא יוצא,
דחייה – אפשר להוציא בצלייה או במליחה אם חותך את הוורידים קודם.
(קלג. רבע)
ב. איך והאם טוב לכהן ליזום לקבל את המתנות –
- a. רב יוסף שאל כמבחן – האם טוב לחטוף (ואז לבקש לרשות) – האם זה חביבות מצווה או זלזול?
רבא מביא ברייתא – "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח, ג)) – ולא לחטוף.
- b. אביי (היה כהן) –
- בהתחלה הייתי חוטף כי חשבתי שזה חביבות
עד ששמעתי את הברייתא הנ"ל
- אח"כ הייתי מבקש
עד שראיתי שר"מ אמר שזה היה חטא בני שמואל – "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע" (שמ"א ח, ג) – שביקשו כשברור שהאנשים לא יוכלו לסרב
- אח"כ הייתי מקבל אם נתנו לי
עד שראיתי ברייתא שמשמת שמעון הצדיק הצנועים גם את זה לא עשו,
- ולכן לא היה מקבל כלל
אבל עדיין הייתי מקבל בערב יו"כ, כדי שלא ישכחו שאני כהן
ולמה לא מספיק שישא כפיו (ברכת כהנים)?
תשובה – כי היה לו שיעור בזמן התפילה.
(קלג. באמצע)
ג. רב יוסף – כהן יכול לזכות מראש את המתנות שיקבל לישראל
- A. בתנאי ש:
- זה אדם עני.
- הכהן המזכה הוא מ"מכרי כהונה" – שברור שיתנו לו, וכך מזכה משהו שברור שיקבל.
- B. סיפור – רבא ורב ספרא התארחו במקום,
ורבא ביקש מהשמש הכהן שיזכה להם מראש את המתנות שיקבל מבעה"ב (נחשב "מכרי כהונה"),
אך רב ספרא לא אהב את זה ולא אכל,
וראה בחלום את הפסוק – וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע (משלי כה, כ), וחשב שאולי זה ביקרת כלפיו.
אמר לו רב יוסף – צדקת שלא לקחת, כי:
- לשמש לא נעים לסרב.
- אמרתי רק לעניים, ואתה לא עני.
אלא הראו לך את הפסוק כביקורת על רבא (ולא הראו לרבא כי היה נזוף על זה שעשה כך).
[ואגב, מה פשט הפסוק – לגבי השונה לתלמיד שאינו הגון
ואגב – עוד מימרות על השונה לתלמיד שאינו הגון –
ר"י – רב – נופל בגהנום,
ר' זירא – רב – כזורק אבן למרקוליס].
(קלג. 3-)
חלק ג – במשנה – שותפות עם כהן וגוי פוטרת
א. במשנה – צריך לרשום, כדי שאחרים יבינו למה לא נותן
גמרא – גם בשותפות עם גוי צריך לרשום.
ורמינהו – לא צריך?
תשובה – שם מדובר שיושב בחנות ומי שרואה יודע שהוא שותף.
ומקשים – אם כך גם בכהן? אלא שכמו שבכהן זה לא מספיק (כי יחשבו שהוא סתם לקוח) אז גם בגוי.
תשובות –
- שיושב ליד הקופה,
אצל כהן – זה לא מראה שהוא שותף, אולי הוא פשוט עוזר לבעה"ב
אצל גוי – זה מראה שהוא שותף, כי בעה"ב לא היה סומך עליו ליד הקופה
- איבעית אימא – גוי מדבר בקול ("מוישה! המחיר של הבשר 70 לקילו!") וכך מבינים שהוא שותף.
(קלג: 9+)
ב. אגב – בברייתא של הגוי כתוב גם – גם פסולי המוקדשים פטורים ממתנות ואין צריך לרשום
כלומר קרבן שנפסל, פודים אותו ובכסף קונים קרבן חדש.
הקרבן שנפדה יוצא לחולין, אך לא לגמרי (עדיין אסור בגיזה ועבודה).
הברייתא מחדשת שהקרבן שנפדה פטור ממתנות, ולא צריך רישום.
מקשים – והרי במשנה בבכורות מפורש שנמכרים באיטליז כרגיל, אז איך אנשים ידעו?
תשובה – צודק, ואכן זה תלוי באיזה קרבן –
את רוב הקרבנות שנפסלו מוכרים באיטליז רגיל ואכן צריכים לרשום
ואילו הברייתא בבכור ומעשר – ששם לא התירו למכור באיטליז אלא בבית (כי הכסף לא הולך להקדש אלא לכהן עצמו, אז לא אכפת לנו אם המחיר ירד ולכן לא התירו למכור באיטליז),
ולכן שם לא צריך לרשום כי מבינים שזה קרבן שנפסל.
(קלג: שליש)
ג. אם זו לא שותפות בכל הבהמה אלא אחד בעלים על האיבר החייב (ראש/יד/בני מעיים) והשני על השאר (שהכהן מכר לישראל רק חלק)
- A. אם הראש של הכהן (כולו או חלקו), והשאר של הישראל – פטור:
רב הונא – פטור רק מהמתנה שבאותו איבר ולא מהשאר (לחי,זרוע,קיבה)
חייא בר רב – פטור מהכל.
- a. קושיות משתי ברייתות על המקרה שלנו (שכהן מכר לישראל והשאיר לעצמו את הראש) וכתוב שפטור,
והכוונה שפטור רק מאותו איבר (בברייתא הראשונה רק משמע, בשנייה זה מפורש)
תיובתא דחייא בר רב תיובתא.
(קלג: באמצע)
- b. רב חסדא – המקור המוטעה של חייא בר רב – דתניא –
ברייתא ארוכה שמפרטת את 24 מתנות הכהונה, ומחשיבה את ה"מתנות" כאחת מהן, משמע ששלושתן אחת.
אך זה לא נכון –
היא ספרה אותן יחד כי הו דומות, אבל הן לא מתנה אחת,
כפי שהיא ספרה גם הדברים שנותנים לכהן מקרבן תודה ומאיל הנזיר, למרות שהם ודאי שני דברים נפרדים.
(הגענו לקלג: 6-, אבל נחזור לאמצע העמוד רק לראות את הברייתא)
[פירוט הברייתא – יש 24 מתנות כהונה
- a. כולן ניתנו גם בכלל + פרט + ברית מלח (ללמד על החשיבות שלהם למי שמקיימם ומי שעובר עליהם) –
הכלל – במדבר יח, ח – "…וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכׇל־קׇדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק־עוֹלָם"
הפרטים – שם פסוקים ט-יט בהם מפורטים המתנות, למשל – "זֶה־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן־הָאֵשׁ… וְזֶה־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכׇל־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… בִּכּוּרֵי כׇּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם…".
ברית מלח – פסוק יט שם – "כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחׇק־עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא"
- b. ואז הברייתא מפרטת את המתנות –
עשר במקדש – קרבנות ומנחות שהכהן אוכל בעזרה (כמו חטאת, שיירי המנחות)
ארבע בירושלים – קרבנות שאוכל בירושלים (בכור, ביכורים, מה שמפרישים מהתודה ושל איל הנזיר, עורות הקודשים)
ועשר בגבולין – תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז מתנות וכו'.
(קלג: 6-)
- B. איבעיא להו – מקרה הפוך – הראש של הישראל והשאר של הכהן
האם הולכים לפי האיבר החייב – וחייב,
או לפי עיקר הגוף – ופטור?
ת"ש שחייב – במקרה דומה בראשית הגז (שגוי מכר לישראל רק את הגז) – היהודי פטור,
ומוסיפה הברייתא שבזה מתנות חמורות מראשית הגז, כלומר במתנות חייב.
[יוצא לסיכום – שתמיד הולכים לפי הראש –
כשהראש של הכהן – פטור (A)
כשהראש של הישראל – חייב (B)].
(קלג: 1-)
- C. בדומה לA – ממשיכה המשנה – כהן מכר לישראל, ושהשאיר לעצמו (לכהן) את המתנות – הישראל פטור כמובן.
ורמינהו – אם כהן מכר לישראל והתנה "על מנת שהמתנות שלי" – יכול לתת גם לכהן אחר, ורואים שהישראל כן חייב!
תשובה –
"על מנת" – זה מכירה גמורה עם תנאי, והתנאי לא חל (כי מתנה על מה שכתוב בתורה (תוס' 2))
"חוץ" – זה שאת המתנות כלל לא מכר אלא השאיר לעצמו.
[ורמינהו – קושיא על הברייתא של הקושיא,
שגם ב"על מנת" המתנות של הכהן המוכר?
תשובה – ברייתא זו סוברת ש"על מנת" = "חוץ", ולכן פטור מהמתנות].
