סיכום הגמרא
(נ. שורה 5 – נא. שורה 4)
א. דייקנו במשנה שבעל יכול לקנות את נכסי המילוג של אשתו. קושיות על זה: 1. (בדף הקודם) יכולה ומר שלא התכוונה אלא לנחת רוח (דחייה – לא שייך כאן). 2. אמימר אמר שאישה לא יכולה למכור נכסי מילוג שלה. תירוצים: 1 – הכוונה שאם מכרה ומתה, הבעל נחשב שלוקח ראשון ולוקח מהלקוח שלה. אך למכור לבעלה – יכולה. 2 – אכן לפי אמימר לא יכולה, אך אמימר שר"א שמי שיש לו רק גוף או פירות לא יכול למכור, ומשנתנו כרבנן שיכולה למכור. ב. במשנה – לבעל אין חזקה בנכסי אשתו, וזה קשה על רב שאמר שאישה צריכה למחות. תירוצים: 1. רבא – צריכה למחות אם בעלה לא רק אוכל אלא מזיק. 2. רב יוסף – צריכה למחות רק ללקוח של בעלה, כשישב בשדה עוד בחיי בעלה וטוען שקנה ממנו במיגו שיכל לומר שקנה ממנה אחרי מותו. ג. האם מחזיקים בכנסי אשת איש – רב – לא, שמואל – כן.
{enclose batra_50.mp3}
