{enclose batra_145.mp3}
סיכום הגמרא, בבא בתרא קמה
(קמד: 7 שורות מלמטה – קמה: שליש תחתון)
א. קידש אישה ולא התחתנו, האם צריכה להחזיר לו כסף הקידושים?
אם גירש אותה בגללו – לא, אם בגללה – כן.
1. אם הוא מת: שמואל – לא מחזירה, כי אומרת "תנו לי בעלי ואשמח עמו", הגמרא רצתה לתלות בזה מחלוקת תנאים, אך דחתה שהמחלוקת לגבי הנושא הבא –
2. אם היא מתה (או שנאנסה והיא אשת כהן): מחלוקת תנאים האם "קידושין לטיבועין נתנו" (כלומר שהבעל נותן הכסף על דעת זה שלא יחזור אליו) – ר"י הנשיא (בברייתא 1) ור"מ (בברייתא 2) – כן, ולכן לא מחזירה את הכסף, ר' נתן (ברייתא 1) ור"י (ברייתא 2) – לא, ולכן תלוי במנהג, ורי"ס – מסתפק ותחזיר חצי. ובאמוראים – ר"פ – כן (ולא תחזיר), ר"נ – לא (ותלוי במנהג), ואמימר גוזר שבכ"מ לא תחזיר.
ב. שושבינין –
1. זה חוב גמור, וזמן הפירעון רק בחתונת השני (ולכן שמיטה לא תשמט), ואין בעיית ריבית אם מחזיר יותר.
2. צריך לבוא לחתונה לשמחו, ואם לא הזמין אותו, יש לו תרעומת, ויכול לקזז מהמתנה את מנת האוכל שפספס.
3. יכול לומר שמחזיר רק בחתונה זהה לשלו (ברמת הפומביות והשמחה).
9 תגובות
הערה כללית שבאה לידי ביטוי ניכר בשעור זה:
אתה מסכם מאד יפה את הסוגיות, ומשתדל להביא אותם ברצף – גם במקרים שבגמרא הם מקוטעים, ואז אתה מדלג.
אלא שלפעמים אתה קצת "נסחף" וזה מבלבל.
הייתי מציע להפחית בדילוגים, להשתדל ללמוד על הסדר, ובסוף כשאתה מסכם מה למדנו (וזה מהלך מבורך עד מאד!) – תבנה את הסוגיא בשלמות, כי אז אין הרבה נפק"מ לסדר הופעתה בגמרא.
אני ב"ה מפיק המון תועלת משמיעת השיעורים כחזרה על הנלמד בכולל.
תבורך על הפצת התורה שאתה עושה בחן בנעימות ובבהירות, וה' יעזור לך להמשיך הלאה!
אתה צודק שעדיף כמה שיותר לשמור על הסדר, אך לפעמים הדילוגים מאוד עוזרים לשמור על רצף המחשבה (וכך גם חוסכים את הזמן של נתינת הקדמות קצרות לפני כל נושא בהם נזכיר מה אמרנו בגמרא לפני חצי עמוד). אני אשתדל להפחית.
אני דווקא מרוצה מהדילוגים כפי שהם נעשו עד כה . הם עזרו לי מאד בסידור הדברים ובראיית הסיגיא כמכלול. יישר כח!
הסבר שיטת ר' יוסי –
אמרנו בשיעור שנסביר כאן את שיטת רי"ס. רי"ס לא מדבר על מקרה שהבעל קידש בכיכר, אל בסכום אחר, והא אומר שהאישה תקבל את כתובתה (נניח 100) + חצי מסכום כסף הקידושים.
רי"ס משתמש במספרים 20-30 פשוט כדי שיצא יפה, כשבאת המספר הראשון מתייחס לשקלים מלאים והמספר השני מתייחס לחצאי שקלים. [שקל=4 זוז], לכן:
[list][*]אם קידש אותה ב80 זוז (=20 שקלים), היא מקבלת 40 זוז (חצי מ80) + 100, וכיוון שיש לה ביד כבר 80, הבעל צריך להשלים לה 60 (לזה רי"ס קורא 30, שכוונתו 30 חצאי שקלים).
אם קידש אותה ב120 זוז (=30 שקלים), היא מקבלת 60 (חצי מ120) + 100, ויש לה כבר ביד 120, אז הבעל צריך להשלים לה עוד 40 זוז (לזה רי"ס קורא 20, שכוונתו 20 חצאי שקלים, שזה 40 זוז).[/list]
רי"ס משתמש במספרים 20-30 פשוט כדי שיצא יפה, כשבאת המספר הראשון מתייחס לשקלים מלאים והמספר השני מתייחס לחצאי שקלים.
לא מובן לי הלימוד ממה ששמואל אמר לגבי כסף הקידושים "תנו לי בעלי", לכך שצריכים לומר טענה דומה גם לגבי השושבין.
הרי במקרה של האישה, לו הבעל היה חי, [b]לא היתה מחזירה לאף[/b] אחד את הכסף אלא שומרת אצלה, לכן היא אומרת – אני רוצה להשאיר הכסף אצלי כאילו הבעל חי. אך במקרה של השושבין, אם השושבין (בשיעור קראנו לו ראובן) היה חי, אז שמעון [b]כן היה נותן לו את המתנות[/b], אז מה הטענה – תתייחסו לזה כאילו ראובן חי, [b]הרי אם הוא חי – אז תן לו (וממילא – תן ליורשיו!)[/b]
לא רואה כאן בעיה:
האישה אומרת "תנו לי את בעלי ואחיה עמו" ואז ממילא לא תדרשו ממני דבר, וכסף הקידושין יישאר אצלי.
שמעון אומר "תנו לי את ראובן [b]ואשמח עימו[/b]" ואז אשמח גם לתת לו מתנות. אבל עכשיו שהוא מת – אין עם מי לשמוח אז המתנות יישארו אצלי.
ישר כוח, אני מסכים שזה הפשט, אך זה עדיין קשה לי. הרי את הסברא של השושבין ניתן לומר גם בלי הלימוד מהאישה – הוא פשוט אומר – אני אמור לתת מתנות אך זה בתמורה לזה שאני אשמח עם השושבין, אם אין שושבין – ממילא אין לי שום חובה.
לעומת זאת באישה, הכסף הוא לא כסף שהיא אמורה לתת בתמורה לקבלת הבעל (הרי אם תקבל את הבעל, היא לא תיתן את הכסף), אלא הם פשוט תובעים אותה כי בסוף לא התחתנה, והיא אומרת – זה לא אשמתי, מבחינתי אני מתחנת.
לכאורה אלו שתי סברות שונות שלא תלויות זו בזו.
אולי אפשר לאמר שהטענה כלפי האישה היא שהיא היתה אמורה לתת תמורה לכסף הקידושין וזה שתמסור עצמה לאישות וכיוון שהיא לא נתנה את התמורההנתינ הראשונה מתבטלת והיא עונה שכשם ששושבין אינו מתחייב בתמורה כל עוד לא קיבל את כל ההנאה – היינו המתנה + השמחה בשמחתו של השני כך גם האישה לא התחייבה בתמורה כל עוד לא קבלה את כל ההנאה שהיא כסף הקידושין + השמחה עם בעלה ולכן לא מתחייבת בהשבת כסף הקידושין.
אני מודה שזה מהלך קצת מחודש…
ישר כח