סיכום הדף היומי, עבודה זרה סח
(סח. שורה 4 – סט. במשנה)
א. נותן טעם לפגם – מחלוקת ר"מ ור"ש
A. שלוש הדעות האפשריות (מהמחמיר למקל):
רמה א – תמיד אוסר אפילו שפגם את התערובת בהתחלה.
רמה ב – תלוי: אם פגם בהתחלה – מותר, אם פגם רק בהמשך – אסור.
רמה ג – תמיד מותר, אפילו שפגם רק בהמשך.
האפשרויות למחלוקת: קיצונית: א-ג, לא קיצונית: א-ב,ב-ג.
B. דעות האמוראים:
1. הדעה שהביאה את המקורות: אם ר"מ לומד בכלי מדין – ודאי שאוסר גם כשפגם בהתחלה (רמה א).
2. עולא (מקל)– ר"מ – ב, ר"ש – ג, ובפגם בהתחלה לפי כולם מותר.
3. רי"ח (מחמיר) – ר"מ – א, ר"ש – ב או ג (אם ב, אז בפגם באמצע – לפי כולם אסור).
C. נסיונות להוכיח מהתנאים לטובת רי"ח:
1. חומץ שנפל על גריסים – ויש מחלוקת ר"מ ור"ש, ובהנחה שנפל על גריסים רותחים – מדובר שפגם מיד (ר"מ – א). דחייה – מדובר בגריסים קרים (ר"מ – ב, ר"ש – ג).
2. שאור תרומה שהחמיץ עיסה יותר מדי – מחלוקת ר"מ ור"ש. והרי שם פגם מיד ור"מ אוסר (ר"מ – א). דחייה – ר"מ – ב, ושם אוסר כי לא נחשב פגום (ניתן להשתמש כדי להחמיץ).
3. ברייתא עם שני המקרים הקודמים אך עם תוספת – שאור תרומה שנפל תחילה ואח"כ נפל שאור חולין (כלומר שלא פגם מיד) – לכו"ע אסור. מכאן שר"ש לא ברמה ג, וממילא: ר"מ – א, ר"ש – ב.
D. למה הברייתא מזכירה גם מקרה ששני השאורים נפלו יחד?
כאן אין פגם מיידי, אלא תחילה יש שבח של החמצה מהירה, ובכל זאת ר"ש מתיר, כיוון שהשבח היה משותף להיתר ולאיסור,והם לא מצטרפים (והיתר ואיסור לא מצטרפים לאסור).
ב. עכבר שנפל לשכר – רב אסר (כשלא בטל)
והרי זה נותן טעם לפגם?
הסברים:
1. כיוון א – רבנן קמי דרב ששת – נטל"פ אסור. (וכן התלבט רבא לגבי רב).
2. כיוון ב – נטל"פ מותר, אלא ש:
A. רב ששת – נטל"פ מותר, בעכבר זה חידוש מיוחד שאסור למרות שהוא מאוס, לכן גם בתערובת נשאר אסור.
[הערות: a. רב שימי – הרי עולה על שולחן מלכים? עכבר יישוב מאוס, של השדות – לא. b. ושאלו – אם אין משמעות לכך שיהיה ראוי לאכילה, למה לגבי טומאת עכבר (אחד מ-8 שרצים) הוא מטמא לח ולא יבש? עונה רב ששת – זה תאני נוסף ולא קשור לראיות לאכילה (הרי גם שכבת זרע מטמאה לחה ולא יבשה)].
B. רבא – העכבר משביח את השכר.
[דיונים על שיטת רבא:
1. האם זה נכון גם בחומץ? מסופר על רב כהנא שאסר, אך שם העכבר היה כל כך הרבה זמן בחומץ עד שהתפרק, ואולי דווקא אז משביח (ר' יונה – רבינו שמואל).
2. בכמה בטל העכבר?
רצו לשער בשיעורים שונים – 100, כלל לא, בחמישים, אך המסקנה כמו בכל התורה – ב-60.
