עבודה זרה סז – גמרא דף יומי

Download

(סז. שורה 6 – סח. שורה 4)

 המשך דיני תערובות – נותן טעם לפגם (נטל"פ)

 א. רב יהודה–שמואל:

A. להלכה – נטל"פ מותר.

B. הדוגמא של המשנה לנטל"פ – חומץ שנפל על גריסים, זה דווקא בגריסים רותחים, אך בקרים זה לא פוגם – ואסור (גם אם אח"כ מרתיח).

ב. נותן טעם לפגם בצירוף גורם אחר

ר"ל – גירסא א – לא נחשב נטל"פ (ואסור), גירסא ב – נחשב נטל"פ (ומותר).

ג. רי"ח

A. נותן טעם לפגם – גם אם רק ריבה פגם קיים (כגירסא 2 בדעת ר"ל).

B. טעם לאו כעיקר המהתורה (אם יש רק טעם איסור בתשביל – מהתורה מותר).

(מה נחשב טעם – רש"י כאן – נוזל שנעלם בתבשיל, רש"י בחולין – רק טעם בלי חתיכת האיסור).

C. כשאסור מהתורה (במקרה שלא בטל – מין בשאינו מינו) – כדי ללקות צריך לאכול כזית בכדי אכילת פרס (רש"י כאן – כזית מהאיסור, ראשונים אחרים – כזית מהתערובת).

ד. מחלוקת תנאים ומקורות

A. רב כהנא – כל האמוראים שראינו פסקו שנטל"פ מותר (ר"י-שמואל, רבה בב"ח/רב דימי/ר' אבהו – רי"ח, ר"ל (אביי – בר"ל זה לא מוכרח)).

B. מחלוקת תנאים –

נטל"פ – ר"מ אוסר, ר"ש מתיר.

C. מקורות המחלוקת

ר"מ – הכשרת כלי מדין (והרי אינם בני יומן, וגם אם כן – זה עדיין פוגם). דחיית ר"ש – שם זה דווקא בבני יומן (שרק זה נחשב פוגם).

ר"ש – נבילה אסורה רק כשראויה לגר, וגם אם היתה ראויה ואח"כ הסריחה – מותרת, וכך גם בנותן טעם לפגם. דחיית ר"מ – נבילה מותרת רק אם תמיד היתה מסריחה.

[אגב, נותן טעם לפגם מותר גם כשראוי לאכילה (שלא כנבילה שהסריחה), ומסביר הר"ן – כיוון שהיה מוותר על התוספת של האיסור כיוון שהיא רק פוגמת ולא מוסיפה שום טוב, זה דומה לנבחלה שהסריחה לגמרי].