{enclose avoda_19.mp3}
סיכום הדף היומי – עבודה זרה יט
(יט. שליש עליון – יט: שליש תחתון)
חלק א – המשך דרשת מזמור א בתהילים – בעניין לימוד תורה
א. "כי אם בתורת ה' חפצו", דרשות על "חפצו" –
1. רבי – צריך ללמוד ממקום (ספר) שליבו חפץ (סיפור – לוי רצה משלי ור"ש תהילים, ולמדו תהילים, וכשדרש זאת רבי, לוי עזב).
2. רבא – ללמוד במקום שליבו חפץ.
3. רב אבדימי בר חמא – כל הלומד תורה, ה' עושה לו חפציו.
ב. הבדלים בין ההתחלה לסוף
1. בפסוק הנ"ל – רבא – בהתחלה תורת ה' ובסוף תורתו.
2. עוד בפסוק הנ"ל – רבא – בתחילה ילמד תורה (בקיאות) ובסוף יהגה (עיון). (ואגב, רבא – (בהתחלה) יגרוס גם בלי שמבין וזוכר).
3. רבא (משלי) – בתחילה התורה על "גפי" (כנפיים, לא קבועה), ובסוף על כיסא.
4. רבא (משלי) בתחילה "בראש מרומים" (מהרש"א – קשה ללומדה), ובסוף "עלי דרך".
5. עולא – בתחילה התורה בבור (מאמץ להוציאה) ובסוף בבאר (שנובע מעצמו) (מהרש"א).
ג. חשיבות הלימוד של קטעים קצרים וחזרה
A. דרשות על פסוקים
1. "הון מהבל – ימעט, והקובץ על יד – ירבה".
2. "לא יחרוך רמיה צידו" (ר"א ב"ע – רמאי זה תלמיד לא הגון, רב ששת – תלמיד חכם שעושה בחכמה (והפסוק בתמיהה)).
B. עדויות
רבא – התלמידים לא מקיימם זאת, ר"נ – כן קיים ועזר לו.
ד. חזרה למזמור א' בתהילים
1. "והיה כעץ שתול על פלגי מים" – שתול ולא נטוע, שצריך להחליף רבנים (ותלמידי רב חסדא עזבו לרבה, אך רבה הגביל זאת רק לעיון ולא לבקיאות).
2. "פלגי מים" – רבי תנחום ב"ח -מלשון חלוקה, שצריך לחלק לימודו לשלושה חלקים – מקרא, משנה ותלמוד (הו"א – שנותיו, מסקנה – ימיו (רש"י – ימות השבוע, תוס' – בתוך כל יום) (ר"ן זה לא שלושה חלקים שווים).
3. "אשר פריו יתן בעיתו" – מי שלומד ומקיים את מה שלמד (=פרי), אז "עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח", ואם לא…
[אגב, בשם רב – רק כשראוי מותר להורות, ואסור שלא להורות. הגיל המינימלי 40, אא"כ אין גדול כמותו בתורה במקומו (כרבא)].
4. "ועלהו לא יבול" – רב – עלהו שזה החלק הקל, מקביל לשיחת חולין של ת"ח, שצריכה לימוד.
5. "וכל אשר יעשה יצליח" – ריב"ל – כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו (ומביא פסוקים גם מהתורה והנביאים).
ה. בדומה למזמור א' – סור מרע (לשון הרע) ועשה טוב (לימוד תורה)
(סיפור על ר' אלכסנדראי).
חלק ב – המשך המשנה – דברים שמותר לבנות עם הגוים
א. במשנה – מותר לבנות:
1. בימוסיאות (רש"י – במה למחתה של הע"ז, כיוון שזה רק "תשמיש דתשמיש" – מותר. תוס' וריטב"א – אסור גם תשמיש דתשמיש, ולכן גורס דימוסיאות (מרחצאות של מעיינות חמים).
2. מרחצאות
ב. שכר פועל מבנייית הכיפה במרחץ
A. כשבונה המרחץ – אסור לבנות את הכיפה – ששם היה ע"ז (פסל של האלילה אפרודיטי). (זה "תשמיש" ולא "תשמיש דתשמיש", לכן אסור גם לרש"י).
B. שכר פועל לע"ז:
אסור מהתורה להנות מע"ז, וגם מתשמישי ע"ז ("ולא תביא תועבה אל ביתך").
פועל שמרוויח כסף מפעולתו עם הע"ז – יש גזירה דרבנן ששכרו אסור (אך רק אם הע"ז עצמה אסורה בהנאה).
ממתי אסורה בהנאה (וממילא בשכר):
בעבודה זרה עצמה –
- רי"ש – של גוי – כשתעבד, של ישראל – מיד.
- ר"ע – להפך – של גוי מיד ושל ישראל כשתעבד.
במשמשי ע"ז – לפי כולם רק כשתיעבד.
C. חזרה לענייננו:
ר"א – רי"ח – אם בנה את הכיפה, בדיעבד שכרו מותר.
פשיטא! הרי עוד לא השתמשו בכיפה (וכאמור – בתשמישים לפי כולם זה רק כשתיעבד!)
תשובה: ר' ירמיה – החידוש של רי"ח זה במי שבונה ע"ז עצמה
(אך זה לכאורה נכון רק לרי"ש? תשובה – זה נכון גם לר"ע (הפסל רק נאסר בהנאה במכה האחרונה, והיא לא שו"פ).
