חולין דף קט – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת ר' יהודה בן אהרון משה ז"ל
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

הדף היומי – חולין דף קט

(קט. במשנה – קי: באמצע)

כחל (הדדים של הבהמה)

משנה
מדאורייתא אין איסור בחלב שחוטה.
מדרבנן יש איסור בישול עם בשר (ונראה בהמשך האם האיסור הוא גם בדיעבד).
לכן לכתחילה – קורעו ומוציא את החלב ורק אח"כ מבשל או צולה.
(וכן בלב – צריך לקרוע ולהוציא הדם).

אם בדיעבד לא קרע את הכחל והלב – לא חייב מהתורה:

לגבי הכחל – כי מהתורה אין איסור

לגבי הלב – מדובר בלב עוף שאין בו כזית

א. דיון על דעת פשט המשנה

1. A. כיצד קורעו?
   רש"י – הם לא נחלקו אלא תלוי אם זה לפני בישול או צלייה:

רב יהודה – (לפני בישול) – קריעה שתי וערב + טחו בכותל.

ר' אלעזר – (לפני צלייה, מקלים יותר) – מספיק או שתי או ערב ובלי כותל.

1. B. מה הדין בדיעבד?

כאמור במשנה – בדיעבד מדאורייתא לא עובר אפילו אם אכל,
מה לגבי מדרבנן – האם מותר באכילה ללא קריעה?

בבישול – אם בישלו הבשר אסור מדרבנן

בצלייה – שתי לישנות בדעת רב –
לישנא א – מותר,
לישנא ב – אסור.

ראיות:

1. ראיה שאסור (כמו לישנא ב)
   משנתנו – "אינו עובר עליו", אך אסור.

דחייה – אולי מותר, וכתבה "אינו עובר עליו"  ולא כתבה שמותר, כדי להיות דומה לסיפא (לב, "אינו עובר עליו" אך אסור).

2. ראיה שמותר (כמו לישנא א)
   ברייתא – כמו משנתנו עם שינוי קטן, שאם לא קרעו –
   כחל – אינו עובר עליו.
   לב – קורעו לאחר הבישול ומותר.

ונדייק: הלב צריך קריעה אחרי הבישול,
משמע שהכחל מותר בדיעבד גם בלי.

דחייה – לא שהכחל לא צריך קריעה, אלא שזה לא יועיל לו והוא נשאר אסור.

3. ברייתא כלישנא א – מותר –
   "כחל שבישלו בחלבו מותר".

(דילוג קט: רבע תחתון עד קי. 2+)

ומה נענה ללישנא ב –
שם ר' אלעזר שאל האם לרב יש ברייתא שעל פיה אסר?
וענה רי"צ בר אבדימי, שתי גרסאות:

1. אכן בתנאים מותר, אלא שרב גזר גזירה ("בקעא מצא").
2. היתה לו ברייתא שאוסרת,
   אלא שהיא אסרה רק במניקה,
   ורב טעה ואסר תמיד.

(קט: 10-)

ב. דעה מקלה מהמשנה – רב נחמן מתיר אפילו לכתחילה ללא קריעה
(אשת רב נחמן ביקשה טעם בשר בחלב, והורה לצלות כחל).

איך מסתדר עם המקורות:

המשנה שהצריכה קריעה – זה בבישול ולא בצלייה,

הברייתא שדיברה על צלייה, באמת התירה אף לכתחילה,
והתנסחה בדיעבד רק אגב הסיפא שלה (לגבי קיבה).

ג. מנהג מחמיר מהמשנה – לא לאכול כחל כלל:

1. רבין (בבית רב פפי).
2. בסורא.
   אבל בפומפדיתא אכלו.

אגב זה מסופר על רמי בר דיקולא:

1. A. שהיה עני והגיע מפומפדיתא לסורא ואכל כחלים שאנשים שם זרקו.
2. B. שאל אותו רב חסדא:
3. הרי אדם צריך להחמיר כמנהג המקום שאליו הגיע

תשובה – אכלתי מחוץ לתחום העיר

2. אז איך בישלת?

תשובה – בחרצנים שמצאתי.

והקשה:

1. אולי זה של גויים ואסור כ"סתם יינם"

תשובה – הם היו יבשים לגמרי.

2. לכאורה זה גזל?

תשובה – היה יאוש

3. למה אינך מניח תפילין?

תשובה – אני חולה מעיים.

4. למה אתה בלי ציצית?

תשובה – הבגד שאול ופטור.

1. C. בינתיים הביאו לבי"ד אדם שרצו להלקותו על אי כיבוד הורים

אמר להם רמי ב"ת – אל תלקוהו, יש ברייתא שבי"ד לא מכריחים לקיים מצוות ששכרם כתוב בתורה (אריכות ימים).

1. D. רב חסדא מבין שהוא תלמיד חכם

וענה לו – אם היית בא איתי לפומפדיתא היית רואה שאני יותר חריף מזה.

1. E. אגב, בספרי המוסר מבקרים את זה שלא דאגו לו למזון ולינה אלא הקשו עליו בשאלות הלכתיות.