הדף היומי – עירובין דף לז

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

סיכום דף יומי עירובין דף לז

(לו: במשנה – לח. במשנה)

דין ברירה

א. ברירה בעירוב (דרבנן) ובתרומות ומעשרות

A. המשנה – (רבנן ור"י) אם לא יודע אם יבוא החכם מהמזרח או המערב, מניח בשניהם, ומתנה שיכול על הצד שממנו יבוא, ואם יבוא לשניהם יכול לבחור. בפשטות – יש ברירה.

B. איו – ר"י – אם בא לצד אחד – עירוב, אם באו לשניהם – לא יכול לבחור ואינו עירוב.

מה ההבדל? הרי כשבא לצד אחד גם מסתמך על ברירה בדעת החכם לאיזה צד יבוא?
מסביר רי"ח – אם החכם בא לפני שבת – עירוב (אינו ברירה, כי המציאו כבר קיימת, פשוט הוא לא יודע אותה).
אם לא בא לפני שבת – אין ברירה.

(לז: שליש, רבא לרב נחמן)

C. תניא – עירב עבור אדם אחד מתוך חמישה ורק בשבת החליט מיהו – אינו עירוב, אין ברירה.

מיהו התנא:

1. 1.ר"נ לא ידע, ולא אמר שזה איו כי לא שמע ברייתא זו.
2. 2.רב יוסף – זו מחלוקת תנאים – D.

D. שם עירוב לכל השנה, ובכל שבת יחליט אם רוצה או לא, אם רצה אחרי כניסת שבת: ר"ש – עירוב (יש ברירה), חכמים – לא עירוב (אין ברירה). (וראה המשך דיון בר"ש בסעיף ד).

ב. ברירה בתרומות ומעשרות – שיטת ר"י ר"ש ורי"ס

(לו:1-)
ברייתא: שותה יין עכשיו, ובסוף יתברר מה התרומה והמעשר,
לר"מ – מותר (יש ברירה),

לר"י, רי"ס, ר"ש – אסור.

בפשטות כי אין ברירה, וזה קשה על ר"י במשנתנו ור"ש בברייתאלעיל ורי"ס שנראה בחלק ג להלן.

            תשובות:

1. 1.שינוי הגירסה:
   לר"י – עולא (לז. 4+) – משנה את הגירסה לגבי היין, כך שר"י עם ר"מ שמותר.

לר"ש – רב יוסף (לז: שליש תחתון) הופך את רבנן ור"ש כך שלר"ש אין ברירה.
לר' יוסי – הגמרא (לז: 5+,9+) הופכת את ר' יוסי ורבנן כך שלרי"ס אין ברירה.

(התירוצים הבאים נאמרו לגבי ר"ש בלז: בשליש התחתון, אך לכאורה מתאימים גם לר"י ורי"ס, אלא שלגביהם התירוץ הראשון של שינוי הגירסה מתקבל).

1. 2.בתרו"מ זה דאורייתא, ובעירוב דרבנן.

רב יוסף לא סובר לחלק כך.

1. 3.רבא – באמת יש ברירה, אלא שבתרומה זה לא יעזור כי צריך "ראשית – ששייריה ניכרים".

מקשה אביי ממשנה בתרומות – "תרומות הכרי ומעשרותיו בתוכו – קרא שם".
תשובה – שם שירייה ניכרים לפחות בגבול החיצוני שלהם.

1. 4.באמת יש ברירה, אלא שבתרומה אסור (כפי שמפורש שם) – שמא יבקע הנוד.

(לז. באמצע)

ג. שיטת רי"ס – לכאורה יש ברירה ותירוצים

A. לגבי קינים (קנים א,ד) – שתי נשים שהביאו קניהם יחד בשותפות, הכהן מחליט מה של איזו אישה ומה חטאת ומה עולה וזה כשר.

דחייה – מדובר שהיתנו במפורש שלא יוברר מה של מי אלא הכהן יחליט (ריטב"א)

והחידוש בזה:

1. 1.שלא גוזרים אטו לא התנו.
2. 2.אגב – שאפילו אם אחרי שהחליט, הן החליטו מה לעולה ומה לחטאת, אין לזה משמעות, אלא רק בהקרבה זה יוחלט.
   שיהיה תלוי בדעת הכהן.

(כלומר שרי"ס סובר שאם תולה בדעת עצמו – אין ברירה, אך אם תולה בדעת אחרים – יש ברירה).

(לז: 2+)

B. חבר קנה בשבילו ובשביל עם הארץ ירקות,

לרבנן – צריך לעשר לו (כי חבר לא מוציא תחת ידו דבר לא מתוקן),
רי"ס – לא צריך, כי יש ברירה – התברר למפרע שמה שנתן לעם הארץ כבר היה שלו מראש.

תירוץ – איפוך.

C. מחלל מע"ש עכשיו על המטבע שיוציא אח"כ מכיסו,
רי"ס – חילל (יש ברירה)
רבנן – לא חילל (אין ברירה).

תירוץ – איפוך,

הראיה שצריך להפוך – שבסיפא כתוב שרי"ס מודה שחילל אם יש לו סלע אחת בכיסו (סלע חדשה) וחילל עליה (ולא גוזרים אטו מקרה שיש כמה סלעים בכיסו).