מבצע מכפילים את שומעי הדף היומי – ליחצו כאן כדי לצרף לדף היומי את החברים שלכם!
להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(סו. 1- עד סח. במשנה)
דיני חציצה בטבילה
הקדמה: אישה צריכה לטבול כך שלא תהיה חציצה בין המים לגוף.
לשם כך תיקנו חפיפה, שזה רחיצת כל הגוף והשיער לפני הטבילה.
בדף זה נראה דינים לגבי שני אלו, וכן דינים לגבי הטבילה עצמה.
חלק א – חציצה
א. חציצה בשיער
- רבא – לא תחוף את השיער בנתר או בחול
בנתר – משיר שערות שאחר כך יחצצו,
בחול – מדביק שערות ועושה חציצה.
- אמימר רבא (דין דומה) – לא תחפוף במים קרים כי מקשה את השיער ומקשה על הניקוי.
(סז. 2-)
- שערה קשורה:
שערה 1 – חוצץ,
שלוש שערות – לא חוצץ,
שתיים – רבה בר רב הונא: איני יודע, רי"ח – לא חוצץ.
(סו: 6+)
ב. בית הסתרים
- רבא – צריכה לנקות גם את בית בקמטים (בית השחי, ובית הסתרים),
כי אמנם לא צריך שהמים ייכנסו לשם בפועל, אבל צריך שיהיה ראוי לזה
(כמו – כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת).
- וכן רבין בר רב אדא – שפחה שטבלה וגילתה עצם בין שיניה – צריכה לטבול שוב, כנ"ל.
(סו: 1-)
ג. חציצות שאולי היו ונפלו
- רב שמואל בר רב יצחק – לא תטבול בנמל,
כי יש הרבה אוניות וטיט אולי חצץ ואז נפל ממנה.
וכן אבוה דשמואל עשה לבנותיו מחצלאות ביומי תשרי בנהר, כדי שלא יידבק בהם טיט.
(ויש עוד דבר שאבוה דשמואל עשה, נפרט בסוף).
- רב גידל-רב: נתנה תבשיל דביק לבנה אחרי החציצה – גם חוששים שחצץ ואז נפל.
(סז. שליש עליון)
ד. דברים שחוצצים רק כשהם יבשים
- הפצעים של הקזת הדם – עד 3 ימים לא חוצץ, אך כך מתייבש וחוצץ.
- לפלוף (ליחה) בעין – לחה – לא חוצצת, יבשה – חוצצת.
- כחול (איפור לעין) – בתוך העין לא חוצץ (יש דעמות ולחות), מסביב לעין – יבש וחוצץ,
(אא"כ "עיניה פורחות" – דומעות – ואז גם בחוץ לח ולא חוצץ).
(סז. שליש תחתון)
ה. חציצה של הגוף עם עצמו בזמן הטבילה
- רי"ח – לא תפתח או תעצום עיניים חזר מדי, כי אז הכפלים לא מאפשרים כניסת מים,
אלא תסגור עיניים ברפיון. - ר"ל – תטבול כדרך גדילתה (הליכתה הטבעית).
(ואגב זה מובא דין דומה על כשמראים נגע לכהן).
(סז: 2+)
ו. הכלל בדיני חציצה
מהתורה: חוצץ רק ברובו + מקפיד.
מדרבנן: גם מיעוט המקפיד או רובו שאינו מקפיד.
מותר: מיעוט שאינו מקפיד (כי אםפ יגזרו זה יהיה גזירה לגזירה).
[ויש מחלוקת בראשונים האם זה לגבי השיער או גם שאר הגוף, וכן האם מחשבים את השיער בנפרד או יחד עם הגוף].
חלק ב – סמיכות החפיפה לטבילה:
(סו: 😎
א. גילתה חציצה אחרי הטבילה (וגם: הסכמת הבטילה לחפיפה)
רבא – אם הצמידה את הטבילה לחפיפה כראוי – טהורה (מניחים שהחציצה באה אח"כ).
מה זה להצמיד כראוי?
לישנא 1 – סמוך (אבל משמע שלא חייבת באותו יום).
לישנא 2 – באותו יום (משמע גם סמוך וגם באותו יום).
(סז: באמצע)
ב. חפיפה בלילה וסמיכת החפיפה לטבילה
מצד אחד עדיף לחפוף בלילה – שיהיה כמה שיותר סמוך לטבילה ולא תתלכלך בינתיים.
מצד שני עדיף לחפוף ביום – כשחופפת בלילה היא ממהרת ואולי לא תחפוף כמו שצריך.
והשאלה מה חשוב לנו יותר – להסמיך את החפיפה לטבילה או לא לטבול בלילה.
בשגמרא יש 3 שלבים, כאן נראה את השני, הראשון, השלישי.
(סז: 5-)
- איבעיא להו – האם מותר לחפוף בלילה?
(לגירסת המהרש"א ועוד):
מר זוטרא – התיר,
רב חיננא מסורא – אסר,
מקשה הגמרא מרב נחמן בר יצחק שהתיר לאשתו של אבא מרי לחפוף בלילה ולטבול (אם כי משמע ששם זה היה בדיעבד, שלא חפפה לפני כןף אבל אולי לכתחילה עדיף ביום).
(סז: באמצע)
- משמע שעקרונית אסור לחפוף בלילה.
עד כמה אסור, והאם בגלל זה נרחיק בין החפיפה לטבילה?
כשיש סיבה להרחיק (שבת, שבת ויו"ט, שבת ושני יו"ט, שכיון שלא חופפת בלילה צריכה לחפוף לפני)
(מה שעם קו תחתון זו ההלכה לפי מרימר).
רב הונא ורב חסדא – חופפת ביום שישי,
רב יימר – מסכים חוץ משבת ושני יו"ט שזו הרחקה מוגזמת, וחופפת בלילה.
כשאין סיבה –
רב הונא – יכולה להרחיק עד 3 ימים / רב יימר עד יומיים (כמו כשיש סיבה).
רב חסדא – לא מרחיקה (היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר).
(סח. 3+)
- דעה שגם כשאפילו בהפרדה של יום אחד (שבת) – עדיף בלילה:
רבא בהתחלה – חופפת ביום שישי, כמו רב הונא ורב חסדא.
אך אח"כ חזר בו – חופפת בלילה כדי שיהיה סמוך,
ומוסיף (בשם רי"ח) שאפילו ביום רגיל בקושי התירו לחפוף ביום כי צריך להסמיך (אך בפועל ביום חול כן חופפת ביום), אז בטח שכשיש פער של יום – תחפוף בלילה.
וכך באמת ההלכה:
ביום רגיל חופפת ביום,
במוצ"ש – חופפת בלילה.
לסיכום:
האם מותר לחפוף בלילה סתם כך?
מר זוטרא – מותר (ומסתבר שגם עדיף),
שאר הדעות משמע שאוסרות.
בהנחה שסתם כך אסור בלילה, מה עושים כשיש הפרדה?
רב הונא, רב חסדא – חופפת ביום שישי (מפרידים).
רב יימר – אם זה 3 ימים הפרדה אז לא מפרידה וחופפת בלילה.
רבא למסקנה – אפילו יום אחד לא מפרידה וחופפת בלילה.
בהנחה שאם אין ברירה אפשר להפריד, האם אפשר להפריד גם סתם ככה?
רב הונא – כן,
רב חסדא, רב יימר, מר זוטרא – לא (ובטח שלרבא לא).
(סו: 4-)
חלק ג – דינים בטבילה שלא קשורים לחציצה
- רב – לא תעמוד על גבי כלי חרס כשטובלת
למה?
רב כהנא חשב – משום גזירת מרחצאות (שחרס דומה למרחצאות), וממילא על עץ מותר.
רב חנן נמנהרדעא – משום שפוחדת ולא תטבול יפה, וגם על עץ אסור.
(דילוג על 2 שורות)
- אבוה דשמואל עשה לבנותיו מקוואות בניסן ומפצי בתשרי.
[הסבר:
מעיין (או נהר שיוצא ממעיין) מטהר גם במים זוחלים (זורמים),
מקווה – מים שהתאספו מהגשם מטהרים רק בעומדים מכונסים.
בימי ניסן שיש הרבה גשם, אז רוב המים במהר מהגשם ולא ממעיינות, ולכן יש להם דין מקווה, וכדי לטבול צריך שיעמדו, ולכן אבוה דשמואל הזרים מים מהנהר לבורות כדי שהמים יעמדו.
(סז: 9+)
- זמן הטבילה
מהתורה – נידה טובלת בלילה (במוצאי 7), זבה טובלת ביום (יום 7) וטהורה בלילה.
אבל:
- אם נידה טובלת ביום השמיני – האם יכולה לטבול ביום?
רב בהתחלה – יכולה לטבול ביום,
רי"ח (וכן רב בסוף) – רק בלילה, משום סרך ביתה.
אבל – אם יש סיבה טובה, יכולה לטבול ביום ה8:
אריות, גנבים, צינה, אבולאי (שוערי העיר שיפגעו בנשים).
- בימינו שמחמירות על עצמן שהן ספק זבות גדולות,
רב פפא: לכאורה ממה נפשך שיטבלו ביום –
אם נידות – כבר עבר היום ה7, ואם זבות – זבה טובלת ביום,
וכאן אין חשש סרך ביתה, כי זה ככה אצל כולם (גם אצל ביתה).
אז למה לא עושים כך?
גמרא – לא עושים כך משום ר"ש,
שגם בזבה דאורייתא גזר לא לטבול ביום, שמא תיבעל מיד אחרי הטבילה ואחר כך תראה ותסתור את הטבילה למםפרע.
(הגענו לסז: באמצע – את השאר עד המשנה (סח.) ראינו לעיל בחלק ב).
2 תגובות
קובץ השמע הוא השיעור של אתמול
תודה, תוקן