(נ. 11+ עד נא. באמצע)
חלק א – רשב"ג – מעיים שניקבו וליחה מבפנים סותמת – כשר
בשם ר' אבא – הלכה כרשב"ג,
אך תלמיד עלה לארץ ישראל ושאל אותו ואמר שאין הלכה כרשב"ג.
[ואגב, גם אמר שהלכה כר"ש באבלות:
אח ששמע מאוחר על האבלות והגיע מאוחר לשבעה:
אם הגיע מרחוק – סופר 7 לעצמו,
אם ממקום קרוב:
חכמים: תוך 3 ימים – סופר איתם, אח"כ – לעצמו.
ר"ש: בכל מקרה סופר איתם. והלכה כר"ש].
(נ. שליש תחתון)
חלק ב – מקיפים במעיים, בריאה ובקנה
הערות:
- רב משרשיא בן רבא משמש את הנקב החדש לפני שהשווה (כי הרי גם בנקב המקורי משמשו).
- בריאה –
רבא – דווקא באותה ערוגה (צד).
אך הגמרא – אפשר מצד לצד, אך לא מאונה גדולה לקטנה.
- בקנה –
רב פפא – דוקא באותה חוליה (3 טבעות).
אך הגמרא – אפשר מחוליה לחוליה, אך לא מקדימה לאחורה.
(נ. 4-)
חלק ג – ניקבה החלחולת
שלא במקום הדבק – נקב מטריף.
במקום הדבק (שהחלחולת דבוקה בירכיים וכך הצואה לא תצא בנקב) כשר, בתנאי ש:
רי"ח: שרוב ההיקף נשאר,
רבא – ר"נ: שנשאר רוחב אצבע.
(נא: 4+)
חלק ד – כרס פנימי (נקב) וחיצוני (נקרע רובו)
דעות:
(נקדים שהאכול תחילה עובר ב4 קיבות: כרס, בית הכוסות, המסס, קיבה, ורק אחר כך עובר למעיים).
מאחורי הכרס:
1. ר' נתן בר שילא ור' יהושע בר קרחה – סניא דיבי
(המעי העיוור, איבר שיש באמצע המעיים, לא באזור הכרס)
החלק הקדמי של הכרס:
- ר' ישמעאל – איסתומכא (רש"י לא יודע מהו)
- ר' אסי – רי"ח (לפי ההסבר של הגמרא) –
המקום הצר בכרס (לכיוון הוושט) – הכרס הפנימי,
המקום שמתרחב – הכרס החיצוני. - שמואל – מקום שאין בו צמר (פתח הכרס)
(אחרונים – לא שאין שיער כלל (כי אז זה הוושט), אלא פחות שיער מבכרס החיצונה) - ר' אבינא (רבינא) בשם רב – הטפח האחרון של הוושט.
החלק האחורי של הכרס
- רבה בר רב הונא – מפרעתא (כל מה שיוצא החוצה כשהטבח פותח את המעיים מלמטה).
כל הכרס:
- מערבא בשם רי"ס בר' חנינא – כל הכרס!
ואילו הכרס החיצונית אינה הכרס אלא הבשר שחופה את רוב הכרס (כלומר כל מה שאחרי הצלעות).
למעשה – בנהרדעא עשו כרבה בר רב הונא – מפרעתא.
ואיך לא חששו לשאר הדעות?
רוב הדעות כלולות בתוך המפרעתא (סניא דיבי, איסתומכא, מקום שאין בו צמר, מקום צר בכרס), חוץ מר' אבינא (טפח בוושט) ומערבא (כל הכרס) שעליהם נהרדעא חולקים.
(נ: שליש תחתון)
חלק ה – עוד על הקרע בכרס החיצונה
א. גודל הקרע
חכמים – רוב קרוע מטריף.
ר' יהודה (לפי הסבר הגמרא) – או רוב (גם בלי טפח, בבהמה קונה) או טפח (גם בלי רוב, בבהמה גדולה).
מה החידוש ברוב בלי טפח?
היינו חושבים שאם זה רוב וכמעט טפח – אולי צריך טפח. קמ"ל.
(וקשה להבין את ההו"א).
ב. קרע עגול
גניבא בשם ר' אסי – סלע מטריף (כי אם יימתח זה יוצא טפח),
ר' חייא בר אבא בשם גניבא הנ"ל – צריך קצת יותר מסלע.
(נ: 3-)
חלק ו – מחט בבית הכוסות
א. הדין:
(נזכיר (מח:) – ההנחה היא שהמחט הגיע מהאוכל, כלומר מבפנים).
אם היא נקובה רק בדופן הפנימית – כשר (כי החיצונית מגנה)
אם נקובה בשניהם – טרף,
בתנאי שיש עליה קצת דם, כי רק כך ברור שזה קרה לפני השחיטה.
ולמה בנקבים סתם (ללא מחט) לא דורשים דם כדי להטריף?
כי בנקב סתם – היה דם ונשטף, אך כשיש מחט – מצופה שיהיה דם על מחט (ומסתבר שהכוונה לכל סוגי הנקבים במחטים).
(נא. 8+)
ב. סיפור על מחט משני צדדים שנכנסה חזרה פנימה
תלמיד הגיע מארץ ישראל ואמר שרבי פסק במקרה של מחט מצד אחד שטרף,
אביי בירר איתו, ומסתבר שהיה בצד השני דם, שזה סימן שבאמת המחט היתה משני צדדים (ופשוט חזרה פנימה), ולכן רבי הטריף, וכמשנתנו.
תגובה אחת
שהאכול צ"ל שהאוכל, דעות צ"ל דעות מהו הכרס הפנימי, בבהמה קונה צ"ל בבהמה קטנה,