(מט. רבע עליון – נ. 11+)
חלק א – עוד על נקבים בריאה
א. אגדתא – למה נקרא שמה ריאה?
רי"ח: כי היא מאירה את העיניים למי שאוכל אותה.
והגמרא מוכיחה שהכוונה לא כפי שהיא אלא בערבוב עם סמי רפואה נוספים.
ב. נקב במקום שיד השוחט ממשמשת
מר זוטרא בריה דרב מרי – לא תולים, טרף.
רב אחא בר נתן – תולים, כשר, וכן ההלכה.
ורב משרשיא הוכיח מזה שתולים בזאב.
ג. מורנא (תולעים בריאה), מחלוקת –
לפני שחיטה, טרף
אחרי שחיטה, כשר. וכן הלכה.
ד. עומק הנקב – חכמים – מספיק 2 השכבות החיצוניות, ר' שמעון – עד בית הסמפונות.
- A. ר' ירמיה בר אבא – הכוונה לסימפון הגדול.
- B. כמי ההלכה –
פעמיים אמרו שריב"ל אמר בשם ר' מלוך שהלכה כר"ש, ופעמיים דחו ואמרו ששהוא לא אמר את זה,
ריב"ל עצמו – כר"ש (=קולא)
אך הגמרא – אין הלכה כר"ש (=חומרא).
(מט. רבע תחתון)
חלק ב – כשרות החלב שעל גבי הקיבה
החלבים שמקריבים אסורים באכילה. איזה מקריבים?
"וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַה' אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב" (ויקרא ג, ג).
מה "ואת כל" בא לרבות? את מה שדומה לחלבים שמוזכרים בפסוק:
- החלב על הדקין (קרום ונקלף + תותב).
- החלב שעל הקיבה – מחלוקת:
ר"ע – מתיר (כי אינו תותב),
רי"ש – אוסר (מספיק שקרום ונקלף).
שתי הערות:
- הגמרא זה מובא בשתי ברייתות, בבריתא הראשונה רי"ש הוא המקל, בברייתא השנייה רי"ש המחמיר, והגמרא מכריעה כברייתא השנייה, כי היא הביאה סברא ולכן סביר שדייקה יותר.
- ר' אושעיא פתח את הסוגיה שנהגו להתיר, ואמר שזה כר' ישמעאל שהוא כהן ומסייע לכהנים (כי הכהנים מקבלים את הקיבה, וממילא אם החלב מותר יהנו גם מזה). אולם לפי המסקנה הכוונה לאבותיו, כי הוא עצמו מחמיר.
- במה עוד סייע רי"ש לכהנים?
מניין שגם הכוהנים מתברכים בברכת הכהנים:
ר"ע – ואברכה מברככיך
רי"ש – "ואני אברכם", שזה עדיף משל ר"ע, כי זו אותה ברכה שהכהנים מברכים את העם].
(מט: רבע עליון – חזרה לענייננו):
חלק ג – איזה חלב יכול לסתום נקב?
א. מחלוקת
רב – טהור (כי כמו שראינו, טמא הוא קרום ונקלף ולכן לא נדבק טוב לנקב)
רב ששת – טהור או טמא.
ב. חלב חיה (שבבהמה היה טמא, אך בחיה טהור):
לרב ששת – ודאי סותם (כל חלב סותם).
לרב – אביי: לא סותם, אמנם הוא טהור, אך פיזית הוא עדיין לא מהודק.
ג. למעשה
נקב שנסתם ע"י חלב טמא:
רבא הכשיר, כי התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן יש להקל כרב ששת.
רב פפא: כיון שזה איסור תורה יש להחמיר.
(דילוג שליש תחתון עד מט: 6-, סוגיא של דבש מגולה שמובאת בדרך אגב)
ד. ר"נ – חלב (אפילו טהור) עשוי ככובע – לא סותם.
במה מדובר?
י"א – חיטי דכרכשתא (חלב על החלחולת)
וי"א – טרפשא דליבא (שומן העוטף את הלב).
(מט: 5-)
ה. חלב על הקיבה
לכאורה לפי מה שראינו לעיל –
לר"ע הוא טהור, ולכאורה סותם לכולם
לרי"ש טמא (כי קרום ונקלף), ואז לרב ששת יסתום ולרב לא.
אבל הגמרא מוסיפה על זה כמה הערות:
- בני ארץ ישראל פסקו כר"ע (מותר), ובני בבל כרי"ש (אסור).
- ר"נ – כיוון שבארץ ישראל נהגו היתר אכילה, אפילו בבבל שלא אוכלים – בכל אופן גם הם יכולים לסמוך על ר"ע לעניין סתימה, וזה סותם.
- באיזה חלב בדיוק מדובר – יש שני סוגים – "חימצא" (על הקשת) ו"בר חימצא" (על היתר) –
דעה אחת (רב נחמן) –
על הקשת (חימצא) – אסור באכילה לכו"ע ולכן לא סותם.
על היתר (בר חימצא), הוא זה שנחלקו לגביו, והוא סותם.
דעה שנייה (מקלה יותר) –
על הקשת – מחלוקת, וכיוון שבארץ ישראל התירו לאכול – סותם לפי כולם.
על היתר – מותר לפי כולם, וברור שסותם. - [למעשה רש"י פוסק כלשון הראשון, לכן:
על הקשת אסור ולא סותם,
על היתר מחלוקת א"י ובבל לגבי אכילה,
ואכן בני א"י (כמו ר' אמי) היו מקלפים קצת את החלב (כדי שלא יהיה שם מהחלב של הקרב שאסור), ואוכלים את השאר,
ובני בבל היו זורקים אותו (וכך מסופר על השמש של ר' חנינא שהיה מבלל ור' חנינא אמר לו לזרוק)].
(הסוגיה שדילגנו: שליש תחתון עד מט: 6-, דומה לדיון על חלב טמא (חלק ג, ג))
אגב: חלק ד – משקים מגולים
א. איסור משקים מגולים (שנשארו מגולים ללא שמירה וחוששים לארס של נחש)
חכמים – רק במים, יין וחלב.
ר"ש – גם בציר, חומץ, שמן, דבש ומורייס.
ב. למעשה:
היה מקרה של דבש מגולה –
רבא – מותר (מקלים כרבנן כי התורה חסה על ממונם של ישראל).
ר"נ בי"צ – כאן זה סכנה ויש להחמיר.
ג. מקרים בהם כל צד מצפה שהשני יודה לו:
בציר להקל – כי היו רב פפא ועוד חכמים שמים משקים גלויים בציר כדי לבטל את הארס ואז הותר, אז כש"כ שציר עצמו מותר.
בדבש להחמיר – כי יש תנא הוסף שאוסר (ר' שמעון בן אלעזר).
2 תגובות
ששהוא צ"ל שהוא, הגמרא זה צ"ל הגמרא הזו, מברככיך צ"ל מברכיך, מבלל צ"ל מבבל, הוסף צ"ל נוסף.
לגבי תולעים בריאה אנחנו לא יודעים אם היה קודם שחיטה או אח"כ, ולכן המחלוקת היא האם ת ו ל י ם שהיה לפני שחיטה או אחריה, והלכה שתולים שאחר שחיטה, וכשרה.