זבחים עה – שיעור דף יומי

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, גמרא זבחים עה

(עד: 2 שורות מלמטה  – עה: במשנה)

הקדמה: במשנה בדף עא יש שני חלקים: 1. עירוב קרבנות פסולים עם כשרים (על זה דיברנו עד כה – ביטול ברוב וכו'). 2. עירוב קרבנות כשרים מאותו סוג/מסוגים שונים – בזה נתמקד היום.

א. במשנה – עירוב קרבנות מסוג זהה של בעלים שונים –  מקריב שניהם – כל אחד למי שהוא.

ומה עם סמיכה של הבעלים? (אמנם לא מעכב, אך עדיף).

תשובת רב יוסף – מדובר בקרבנות נשים (אינן סומכות).ואכן בגברים – לא יקריב אלא ירעו עד שיסתאבו.
[מקשה אביי על התשובה – ברייתא שמדברת על עירוב קרבנות שונים (יחיד/ציבור), והדין כמו במשנה שמקריבים, וכמו שקרבן ציבור הנו גם זכרים, גם קרבן היחיד.
תשובת רבא – הברייתא עוסקת בעירוב הדם (אחרי שכבר סמכו).
הראיה – הברייתא מחלקת לגבי זריקת הדם בין אם התערבו חיים או שחוטים (שכוסות הדם התערבו): חיים – יזרוק דם מכל בהמה בפנ"ע, שחוטים – יזרוק יחד. וזה משובש – הרי למה שלא יזרוק מכל כוס בנפרד?! אלא –שחוטים – הכוונה שהדם עצמו נבלל בכוס אחת – וזורק הכל יחד (="יש בילה"), וחיים – הכוונה שחוטים כעין חיים (שהם עדיין בכוסות נפרדים).

(א 4-) 

[דיון פנימי בברייתא – שיטת רבי
במקרה שהכוסות נבללו, רבי מצריך שיעור זריקה לשניהם.
ומקשים – והתניא – מי חטאת שנתערבו בו מים שאובים, ר"א סובר שזה עדיין כשר (וחכמים פוסלים, פרה ט,א), ומסביר רבי – כי מספיק שיעור כלשהו (+ אין בעיה שמחצה כשר ומחצה פסול).
תשובות: 1. אמר לשיטת ר"א. 2. יש לחלק בין מי חטאת לזריקת הדם.

(ב 4+)

ב. דיני תמורת בכור, ובכור בעל מום

[A. במשנה – נתערבו קרבנות מסוגים שונים – ירעו עד שיסתאבו וימכרו. אך בעירוב עם בכור ומעשר (אותם לא ניתן לפדות) – אחרי שיפול בהם מום – יפדה את הקרבן האחר על כסף, ויאכלו את כולם כבכור/מעשר.
אגב זה נביא דיני תמורת בכור, ובהמשך נקשר את זה למשנה.

B. הקדמה לגבי בכור – בבכור יש קדושה עצמית (ולא ע"י אדם), ולכן לא ניתן לפדותו.
הוא ניתן לכהן ומוקרב ונאכל בירושלים, אך אם נפל בו מום – ניתן לכהן ונאכל בלי להקריבו ולא פדיון, אך עם הקפדה על קדושה מסוימת (לא נשחט בבית המטבחיים, לא נשקל בליטרא ונמכר בשוק, ולב"ש גם לא נאכל לנידה (טומאה שיוצאת מגופו)).

C. שאלות רמי בר חמא –

משנה בתמורה (כא.) – אינה קריבה, אלא תרעה עד שתסתאב ונאכלת כבכור בעל מום לבעליה.

1. האם יש בתמורה את שאר דיני בכור בעל מום?
(משנה בתמורה (כא.) – אינה קריבה, אלא תרעה עד שתסתאב ונאכלת כבכור בעל מום לבעליה).
a. האם נאכל לנידה לב"ש?
b. האם נפדה? (אין נפק"מ לפדיון עצמו, אלא הכוונה היא – האם חייב פדיון (לחומרא) או שלא צריך כמו בבכור) .
c. האם נשקל בליטרא?
תשובה – "בכור ומעשר שהוממו, תמורתם כיוצא בהם".

2. הקדיש בכור בעל מום לבדק הבית-
האם נשקל בליטרא? (מצד אחד – לא מכובד, מצד שני – זה על חשבון ההקדש).(בשאר פסולי המוקדשים, מוכרים וקונים קרבן אחר במקומו, שם שווה לנו לזלזל בקרבן כדי שהקרבן לא יפסיד. אך כאן – ממילא לא מביא קרבן, אלא רק לבדק הבית).

A.      תשובת ר' יוסי בר זבידא ממשנתנו – לא.

הראיה – אחרי שפודים את הבהמות האחרות, את הכל אוכלים כבכור – גם לעניין שלא נשקל בליטרא, והרי כאן ספק מי הבכור ומי לא, ופודים מספק ולא משתמשים בליטרא כדי לא לזלזל בבכור, יוצא שבשביל הבכור ההקדש מפסיד!

דחיית רב הונא ור' חזקיה – שם זה לזלזל בבכור בשביל להרוויח מקרבן אחר.

B. תמיהה על עצם השאלה –

נשלים בעז"ה ביום שני.