להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(נט. באמצע – ס. 7-)
חלק א – מזבח שנפגם ודיחוי
כשהמזבח פגום – לא ניתן לשחוט קרבנות,
מקור: רי"ש ברי"ס – "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּעָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ…" (שמות כ, כא).
עליו – כשהוא קיים.
ומעבר לזה, כל הקרבנות נדחים, כלומר:
רב – רק קודשים שכבר נשחטו (יש דיחוי אחרי שחיטה, אין דיחוי מחיים)
רי"ח – גם מה שרק הוקדש, גם לפני שחיטה (יש דיחוי גם מחיים).
קושיות:
קשה לרב:
1. לגבי דיחוי:
כל הקודשים שהיו עד שלא נבנה המזבח, ואחר כך נבנה המזבח – פסולים.
במה מדובר?
הרי אם הכוונה לפני בניית המקדש – הרי דיחוי מעיקרו זו מחלוקת (קידושין ז:).
אלא אולי הוקדשו בבית ראשון ומקריבים אותו בבית שני – הרי יש פסול זקן.
אלא כוונת הברייתא: "כל הקודשים שהיועד שלא נפגם ותוקן המזבח – פסולים", שזה המקרה שלנו, ומשמע שפסולים אפילו שלא נשחטו.
דחייה – תגרוס – "כל הקודשים שנשחטו עד שלא נפגם ותוקן המזבח…" (הרי ממילא שינינו לגמרי את מה שכתוב שם…).
2. לגבי עצם הפסול כשאין מזבח:
הרי רב עצמו אמר – מזבח פנימי שנעקר, מקטירים את הקטורת במקומו על הרצפה.
אז לכאורה כך גם במזבח החיצוני – שיקריבו על הרצפה!
תשובה: רק את הקטורת/אימורים אפשר להקריב על הרצפה,
אך את הדמים חייבים על המזבח.
וכפי שנאמר בחלק הבא לגבי ר"י.
(נט. 3-)
חלק ב – מזבח שלמה ומזבח משה
אמרנו שרצפת המקדש כשרה, אך רק לקטורת ולא לדם. הגמרא מדמה את זה לסוגייה הבאה:
א. "ביום ההוא קידש…"
דתניא – ביום חנוכת מקדש שלמה:
"וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (סה"כ 142,000).
בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה',
כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים,
כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (מל"א ח, סג-סד).
ר"י – דברים ככתבם.
הכוונה שמזבח שלמה היה קטן (ומכונה "נחושת" כי במשכן היה נחושת),
ולכן קידש את כל העזרה (רבא: לגבי האימורים, לא לגבי הדם).
והקשה עליו ר' יוסי: הרי שלמה העלה ביום אחד 1000 עולות על מזבח הנחושת של משה בבמה בגבעון (מל"א ג, ד),
והרי לפי ר' יוסי (מידות א, ג) במזבח של משה היה שטח של 1 על 1 להקריב, ובמזבח של שלמה 20 על 20[1], אז אם המזבח של משהו הספיק ל1000, של שלמה צריך להספיק ל400,000!
אז למה לא היה מקום?!
רי"ס – הכוונה למעבר ממזבח משה למזבח שלמה.
ולא קידש את כל העזרה להקרבה, אלא קידש אותה בקדושת עזרה (רק עכשיו בנו את המקדש ועוד לא הייתה קדושה בקדושת עזרה), כדי לשים שם את המזבח החדש ("וקטון מהכיל" לא רק בגלל הגודל, אלא כי סיים את תפקידו).
ומה יענה ר"י לרי"ס? לדעתו מזבח משה היה גדול יותר (10 על 10), ובתוכו היה 64 אמות להקריב (8 על 8), ואז מובן שאין מקום גם בשל שלמה.
אם ב64 מקריב 1000,
אז ב400 מקריב 6250, שזה רק מאוד מ142,000.
דיונים על זה:
א. הטענה של רי"ס לר"י ותשובת ר"י:
הרי שלמה העלה ביום אחד 1000 עולות על מזבח הנחושת של משה בבמה בגבעון (מל"א ג, ד), והרי לפי ר' יוסי (מידות א, ג) במזבח של משה היה שטח של 1 על 1 להקריב, ובמזבח של שלמה 20 על 20[2], אז אם המזבח של משהו הספיק ל1000, של שלמה צריך להספיק ל400,000!
אז למה לא היה מקום?!
ויענה ר"י:
לדעתו מזבח משה היה גדול יותר (10 על 10), ובתוכו היה 64 אמות להקריב (8 על 8), ואז מובן שאין מקום גם בשל שלמה.
אז אם ב64 מקריב 1000, אז ב400 מקריב 6250, שזה רק מאוד מ142,000.
(נט: 7+)
ב. המקור למחלוקת לגבי גודל המזבח של משה
פסוקים:
במזבח משה – "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ" (שמות כז, א).
ביחזקאל – "וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו(יחזקאל מג, טז)
המרחק הוא לא כל הרוחב אלא מהאמצע לצדדים.
במזבח הפנימי של משה – "אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו" (שמות ל, ב) – גובה פי שניים מהרוחב.
רי"ס – דברים ככתבם (5 על 5).
ולומד מהגזירה שווה מהמזבח הפנימי שהגובה פי שניים מהרוחב,
לכן הגובה היה 10 אמות.
1. והרי כתוב שהגובה 3 אמות? הכוונה משפת הסובב (שהיה בגובה 7).
2. והרי צריך שקלעי החצר יסתירו את עבודת המזבח? (מילא לר"י, רואים רק את הראש של הכהן, אבל לרי"ס רואים הכל!)
תשובה: הקלעים לא היו 5 אמות גובה (כפי שכתוב), אלא 15, (5 אמות – הכוונה 5 אמות מעל גג המזבח).
[מעדיף ללמוד מהמזבח הפנימי, כדי ללמוד כלי מכלי].
ר"י – לומד גזירה שווה מיחזקאל שהכוונה למידות מהאמצע, לכן גודל המזבח – 10 על 10,
אך הגובה היה 3.
[מעדיף ללמוד מיחזקאל, כדי ללמוד את מזבח העולה ממזבח העולה (דבר שהוא מחוץ להיכל)]
(ס. באמצע)
ג. רבא – העזרה מקודשת לר"י רק לגבי האימורים, לא לגבי הדם.
ראיה – ר"י: בפסח יש לקחת מדם התערובת על הרצפה ולזרוק, כדי שאם נשפך לאחד הקרנבות דם זה יחשב לו זריקה. ואם נאמר שזריקה על הרצפה נחשבת זריקה – אז הרי זה כבר נזרק.
דחיית הראיה – אולי נחשבת, אלא שצריך זריקה ושלא שפיכה בטעות.
ולמה לא אומרים לו שיזרוק במקומו ולא על המזבח? כי ברור שלכתחילה עדיף מזבח.
[1] רי"ס (מידות ג, א) –
מזבח משה היה 5 על 5, באמה המקיפה לא הקריבו כי שם הקרנות, באמה הפנימית יותר לא הקריבו כי זה מקום הילוך הכהנים, נשאר רק האמה על אמה האמצעית.
מזבח שלמה לדעתו היה ביסוד 28, סובב 26, בגג 24, אחרי הקרנות נשאר 22, ואחרי אמה להילוך הכהנים נשאר 20.
[2] רי"ס (מידות ג, א) –
מזבח משה היה 5 על 5, באמה המקיפה לא הקריבו כי שם הקרנות, באמה הפנימית יותר לא הקריבו כי זה מקום הילוך הכהנים, נשאר רק האמה על אמה האמצעית.
מזבח שלמה לדעתו היה ביסוד 28, סובב 26, בגג 24, אחרי הקרנות נשאר 22, ואחרי אמה להילוך הכהנים נשאר 20.
