סיכום הדף היומי, זבחים ל
(כט: במשנה – לא. שורה 3)
א. המשנה
A. דעת רבנן – מחשבת אכילה על הראוי לאכילה ומחשבת הקטרה על הראוי להקטרה.
B. כרת דווקא כשקרב המתיר כמצוותו (כלומר שחוץ ממחשבת חוץ לזמנו, לא עירב מחשבות פסול נוספות (לעיל נלמד מ"לא יחשב"),
כלומר – או שהכל בחוץ לזמנו, או שבשאר לא חשב כלום (“בשתיקה")
אבל אם עירב, פסול ואין כרת (דוגמאות – עירוב של חוץ לזמנו ומקומו/שלא לשמה בפסח בעבודות שונות או בכל העבודות).
C. האם המחשבת הורסת גם כשבאה אחרי מחשבת הפיגול?
ר"י – צריך דווקא לפני (אחרת – כבר הוקבע כפיגול).
חכמים – גם לפני וגם אחרי (מה שקובע זה סוף עבודות הקרבן).
D. כזית שלא בזמנו וכזית שלא במקומו
אילפא – גם כאן הכוונה בשתי עבודות (והחידוש הוא בחצי זית).
רי"ח – החידוש כאן זה עירוב של זמן ומקום באותה עבודה. וגם כאן ר"י אומר שאם מחשבת הזמן קדמה – זה פיגול. סברא – 1. תפוס לשון ראשון. 2. בהמשך נראה (אביי) – שכבר הוקבע כפיגול בשלב הראשון של אותה עבודה.
דחיית אילפא
למה כתוב "זה הכלל" בר"י? (הרי זה כתוב בתחילת המשנה)? קשיא.
[חצי כזית בחוץ וחצי למחר – פסול (גם בלי בעית עירוב מחשבות, פשוט אין שיעור לפיגול).]
D. צירוף של אכילה והקטרה בפיגול – לא מצטרפים לכזית.
ב. דיון על "תפוס לשון ראשון" בתמורה
"הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים"
ר' יוסי – מתייחסים לשתי הלשונות: אם התכוון לשניהם – חצי חצי, אם חזר בו – רק עולה.
ר"מ – רק עולה.
ספקות בדעת ר"מ (איבעיא להו):
A. מה סברת ר"מ?
(נפק"מ – אמר "תמורת עולה ושלמים" – האם כאן מודה ששניהם חלים?)
(אם סובר תפוס לשון ראשון – אז גם כאן ראשון (עולה), אם סובר שחזר בו, אז כאן לא חזר בו והתכוןן לשניהם).
רב דימי – ר"מ – תפוס לשון ראשון, כר"י של משנתנו.
אביי (רבה בב"ח–רי"ח) – ר"מ ורי"ס הולכים לפי כוונתו ואין תל"ר,
(ולכן אם אמר בפירוש שתחול עולה ואח"כ שלמים – רק עולה, אמר יחולו שתיהן יחד (לא זו בלי זו) – חלו שתיהן, אמר תמורת עולה ושלמים – שתיהן. והמחלוקת בכוונת האדם – לר"מ התכוון לחזור בו, לרי"ס – התכוון לשתיהן בבת אחת).
B. לחצות מהו? בהנחה שסובר "תפוס לשון ראשון", אם אמר בפירוש שיהיה "חצי עולה וחצי שלמים" – ששני חלקי המשפט לא סותרים, האם גם כאן אומרים תל"ר? (ופושטת קדושת העולה בכולה?)
אביי – אין תל"ר, וזה עולה+ שלמים וחוצים,
רבא – יש תפוס לשון ראשון.
ראיית רבא לאביי – ממשנתנו לפי רי"ח – ר"י סובר תפוס לשון ראשון באותה עבודה שאמר כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו, אפילו ששני החלקים לא סותרים.
דחיית אביי – שם מדובר שחשב את שתי הזיתים אחד אחרי השני (וזה בעצם לא תל"ר, אלא שהוקבע כבר כפיגול), ואין ראיה לכשחשב בבת אחת- שאז אולי נחשב עירוב.
[הנחות הדחייה: 1. רש"י – מפגלין בחצי מתיר (מא:). 2. בשחיטה – ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. בקמיצה (מנחות יב.)– קמיצת הסולת והלבונה. ובמנחת חוטא (שאין לבונה): אביי – בזה ר"י לא חלק ותופסים שתי הלשונות. 2. רב אשי – כל מחשבה בפסיעה נפרדת בהולכת הקומץ.
ג. דיון על תפוס לשון ראשון במשנתנו (כזית(ו)כזית)
בהנחה שסברת ר"י היא תל"ר.
3 רמות:
רמה 1 –כזית כזית
רמה 2 –כזית וכזית
רמה 3 –כזית מחר וחוץ למקומו.
עולא – האם ר"י במשנה ב1 או 2? (לוי – האם ר"י גם ב-3?)
תא שמע – רבי שנה את המשנה לר"ש ברבי ברמה 2.
[ולכן לר"ש ברבי היה ברור שרמה 3 לא, אבל ללוי רק אמר רמה 1, ולכן התלבט לגבי 3.
ולמה לוי לא שאל אותו על רמה 2?
כי אם יענה שתל"ר, עדיין לא ידע מה הדין ברמה 3 (אולי שם מודה ר"י).
ואם יענה ברמה 3 שלא, איך ידע מה הדין ברמה 2? ידע שאם ר"י מודה בזה, רבי יכעס עליו ויאמר לו – הרי אפילו כזית וכזית רבי מודה, וכך ידע לוי הדין בשניהם].
