שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

זבחים ק – שיעור דף יומי

 

(זבחים צט: רבע עליון – קא. שורה 2)

א. היתר אונן לאכול לערב
במשנתנו לא חולק, אך משמע – מותר לו לאכול בלילה.
ורמינהו (משנה בפסחים) – אסור גם בערב, אך פסח מותר. (-זה איסור דרבנן, ובפסח לא גזרו).
תשובות:
1. ר' ירמיה מדפתי – אצלנו מדובר בערב פסח, שכיוון שהתירו לו פסח התירו את השאר, ושם מדובר בשאר השנה.
2. רב אסי – אצלנו מדובר בליל יום הקבורה.

(קט: אמצע)
ב. אנינות לילה
יצא במשנתנו ובפסחים כדעה שאנינות לילה דרבנן.
כר"ש, שזה דרבנן, (שהרי לא אוכל קרבנותיו, אך כן קרבן פסח).
ולא כר"י  שזה דאורייתא.

הקושיא – שתי ברייתות שלר"ש אונן לא משלח קרבנותיו.
שתי סיבות אפשריות: 1. כי לא יכול לאכול בליה (פסח). 2. איסור עצמאי.
ובהנחה ש: 1. ר"ש אכן סובר שאוכל קרבן פסח (אנינות – דרבנן).  2. כר"ש אסר לשלח קרבנות – כלל גם את פסח. 3. הסיבה האיסור העצמאי רק מדרבנן.
חייבים לומר שאנינות לילה דאורייתא ולכן לא משלח.
תשובות:
טבלת סיכום ההנחות ושלילתן:

 

הנחה 1 –

האם אוכל פסח בלילה
(=אנינות לילה דרבנן)

הנחה 2 –

האם אוסר לשלח קרבן פסח

הנחה 3 –

האם האיסור העצמאי הנו מהתורה

רב חסדא

כן

לא ("כדי נסבה")

לא

רב ששת

כן

לא (אסר חגיגת י"ד)

לא

רב מרי

לא (ור"ש התיר בליל הקבורה)

כן

לא

אביי

כן

כן

כן – כשמת לפני חצות

רבא

כן

כן

כן – תמיד

 

A. שלילת הנחה 2 – ר"ש לא דיבר על פסח באיסור שליחת הקרבן.
(בברייתא הראשונה זה פשוט (כי לא כתב פסח), וגם בברייתא השנייה שכתוב במפורש פסח – רב חסדא – כדי נסבא, רב ששת – הכוונה לשלמי פסח (חגיגת יד)).

(קט: שורה אחרונה)

B. שלילת הנחה 1 – רב מרי – ר"ש סובר שאנינות לילה מהתורה. וזה שכתב שאוכל קרבן פסח – הכוונה ליום קבורה.
דחיית רב אשי – אם כן, לא מובן הויכוח בין ר"י לר"ש.

C. שלילת הנחה 3 – סיבת איסור שליחת הפסח בגלל האיסור העצמאי (והוא מדאורייתא).
אביי מגביל את זה – דווקא אם האנינות קדמה לפסח, כלומר שמת לפני חצות, ורבא (קא: 1+) לא מגביל, ובכל מקרה אסור (ומה שר"ש התיר לאכול – כשמת אחרי שכבר זרקו את הדם, (רבינא) – ואכילת הפסח מעכבת, כדרבה בר רב הונא).

ג. דיונים בדברי אביי ורבא (ב C)

A. (א, כמעט חצי) ראיית אביי לחלוקה בין לפני/אחרי חצות –

מת לו מת בערב פסח

הבנת אביי

דחייה

 

 

הנחות:

 

1. יש מצוות קבורה (ר"ע).

2. פסח>מצוות קבורה.

1. מחלוקת אם יש מצוות קבורה.

2. אם יש –
מצוות קבורה>פסח.

3. לאונן אין איסור הקרבה.

 

ברייתא א

כהן ייטמא לאחותו

אונן אסור בהקרבה –
מת לפני חצות.
(ולכן יטמא כי ממילא לא יקריב).

יש מצווה (ר"ע).

המצווה>פסח.

 

ברייתא ב

נזיר לא ייטמא גם בגלל הפסח.

אונן מותר בהקרבה –
מת אחרי חצות.

אין מצווה (רי"ש).

ולכן לא יטמא ויעשה פסח.

דחיית הדחייה – מפורש בברייתא שהיא דברי ר"ע.

 

B. (ב7+) רבה בר רב הונא – שאכילת הפסח מעכבת
(ולכן אפילו שכבר זרקו הדם, אונן אוכל).
a. כדתניא –
ברישא – ביום קבורה
לא אוכל פסח (רש"י – יש אנינות גם בליל קבורה, ואכילת פסח לא מעכבת), ביום ליקוט – אוכל, וביום שמועה – לעניין 7 ו-30 כיום קבורה, לעניין פסח – כיום ליקוט (אוכל).
בסיפא – "אחד זה ואחד זה" – אוכל (יום קבורה ויום ליקוט).
הא גופה קשיא!

תירוצים (נשים את רב חסדא בסוף)

1. רבה בר רב הונא –
בלילה שאחרי מותר לאכול.
אלא ש –  

ברישא – קבר אחרי השקיעה – נחשב כיום קבורה עצמו – ולכן לא אוכל (רש"י – כאן העמידו דבריהם במקום כרת, כדי שלא יבואו לאכול ביום מיתה).
בסיפא – קבר לפני השקיעה – שכבר זרקו הדם ושמע אחרי השקיעה (ולכן אוכל, כי אכילת הקרבן מעכבת ודוחה אנינות דרבנן).

2. (ב אמצע) רב אשי – "אחד זה ואחד זה"  – הכוונה ליום ליקוט ושמועה, לא ליום קבורה ששם באמת אסור.
דחייה – היה צריך לכתוב "זה וזה".

3. רב חסדא – זו מחלוקת תנאים – האם יש אנינות לליל קבורה
(ברישא – יש, ולכן לא אוכל (בהנחה שהאכילה לא מעכבת), ובסיפא – אין ולכן אוכל).

לאיזה מחלוקת התכווןדתניא
"עד מתי מתאונן עליו – ת"ק – כל היום, רבי – כל זמן שלא נקבר".

 

ת"ק – כל היום

רבי – כל זמן שלא נקבר

 

הבנה דחויה – ביום מיתה

רק ביום ולא בלילה (גם לא דרבנן)

רק עד הקבורה

דחייה – הרי לפי כולם יש אנינות לפחות מדרבנן בלילה, ושמהתורה כל היום ("ואחריתה כיום מר").

1. רב ששת – יום קבורה

כל יום הקבורה

דוחה רב יוסף – ברייתא – בליל שמועה וליקוט אוכל, משמע שבליל קבורה לא אוכל.
מי יסבור כשיטה זו?

2. רב יוסף  – יום קבורה

כל יום הקבורה והלילה

רק ביום הקבורה.
(רש"י – לא יתכן שנגמר באמצע היום)

דחיית ר' ירמיה – ברייתא –

רבנן – כל יום הקבורה. רב יוסף – גם בלילה (ואפילו שנקבר רק אחרי 10 ימים).

3. ר' ירמיה – יום קבורה

יום בלי לילה

ביום הקבורה – תופס גם לילו

קושיית רבא – אם יום קבורה תופס לילו מדרבנן, יום מיתה תופס לילו מהתורה, שהרי רבנן מתקנים כעין דין התורה (=אנינות לילה דאורייתא), והרי – ברייתא – אהרן אומר למשה ביחס לאפשרות לאכול את הקרבנות בלילה – "הן היום הקריבו" – ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה, ורבי – אנינות לילה דרבנן.

תשובה – אכן זה דרבנן, ועשו חיזוק לדבריהם ואסרו גם ליל קבורה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.