זבחים ט – דף יומי

{loadposition hakdasha}

Download

(ח: שורה 5 – ט: שורה 9)

חלק א – מקורות וצריכותא

א. הנושא – קרבן פסח שלא ניתן להקריבו – אם נעשה שלא לשם פסח – כשר כשלמים.

[באיזה מצב מדובר – 1. שוחט לפני הזמן. 2. אחרי הזמן (מותר הפסח). 3. שהפסח נהיה בן שנה].

מטרת הסוגיא – למצוא מקור.לדין.

מבנה הסוגיא – מקור א ודיון ארוך עליו, מקור ב (מובא בדרך אגב), מקור ג, וצריכותא לשלושת המקורות.

ב. שלושת המקורות והצריכותא

A. המקורות

מפרשיית השלמים

1. אבוה דשמואל – "ואם מן הצאן קרבנו (=פסח) לזבח (=התכוון לקרבן אחר) שלמים (=הופך לשלמים).

2. ברייתא – "אם כשב".

מפסוק על פסח

3. ר"נ – "וזבחת פסח… צאן ובקר (=קרבן שבא משניהם – שלמים)".

B. הצריכותא –

כדי לחדש שבכל שלושת המצבים הפסח הופך לשלמים: לא רק כשהפסח כבר לא כשר בחפצא (בן שנתיים), ולא רק כשעבר הזמן, אלא אפילו ששחט לפני הזמן.

חלק ב – דיון על המקור הראשון ("ואם מן הצאן… לזבח שלמים לה'").

א. שתי ההבנות בלימוד מ"לזבח שלמים לה'"

A. לזבח (=כוונה) שלמים (=תוצאה).

קושיא – אולי הכל מתייחס לכוונה, ואז זה כלל ופרט, וצריך לכוון דווקא לשלמים.

B. כל הפסוק מתייחס לכוונה, ובכל זאת זה גם אם כיון לשאר הקרבנות כי דורשים את "לה'":

1. כלל פרט וכלל.

דחיות: 1. הכללים לא דומים. תשובה – לא נורא. 2. אפשר לרבות רק את הדומה לפרט – שקרב בנדבה.

2. ריבוי מיעוט ריבוי – מרבים כוונה לכל הקרבנות חוץ מכוונה לשם פסח.

נ. להבנה השנייה – אולי יהפוך למה שכיוון עליו?

A. לעולה, חטאת ואשם לא – כי זה לא דומה לשלמים: 1. לא נאכל לכל אדם. 2. לא קודשים קלים.

B. מעשר בכור ותודה שהם קדשים קלים – בתודה לא כי אין נפק"מ, במעשר ובכור – כי זאת הגדרה מציאותית (מלמד מפסוק וגז"ש).

ב. "ואם מן הצאן קרבנו" = פסח

שאלות:

1. אולי הכוונה לאשם? דווקא מכל צאן (כבשים + עיזים).

2. אם הכוונה לפסח, למה התורה מפרטת אח"כ כבש ועז? כבש – שצריך להקריב בפסח את האליה, עז – שבעז לא צריך (גם בשלמים).