שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

קבל את השיעורים גם ב:

סנהדרין כא – גמרא דף יומי

{enclose sanhedrin_21.mp3}

להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הדף, תלמוד בבלי סנהדרין דף כא

(כ: 4 שורות מלמטה – כא: שליש תחתון)

סמכויות המלך

א. מלך פורץ לו גדר לעשות לו דרך – רש"י – גם לצרכים פרטיים (דרך לשדה שלו), רמב"ם – רק בעת הצורך בזמן לחימה.
ב. מלך מקבל בשלל של המלחמה את אוצרות המלך של האויב, וכן חצי מהשלל הכללי, ושאר העם מתחלקים בחצי השני (נלמד מהכה"ג שמקבל חצי מלחם הפנים).

הגבלות על המלך

א. לא ירבה נשים
1. באלו נשים מדובר – ר"י – רק נשים שיסירו את ליבו מה', אך צדיקות יכול יותר. ר"ש – גם צדיקות אסור מעל 18, ואילו רשעות שיסירו את ליבו – אסורה אפילו אחת.
[ואמנם בדרך כלל ר"ש דורש טעמא דקרא (ולכן אסור למשכן רק אלמנה ענייה) ור"י לא (לכן גם עשירה אסור למשכן), כאן זה הפוך כי התורה פירטה בפירוש את הטעם].
2. מה נחשב ריבוי – 3 שיטות – מעל 18, 24, 48, וכולם למדו מדברי נתן הנביא "כהנה (עוד 6 על מה שיש כבר לדוד) וכהנה (עוד – 6, 12)", ואם דורשים מהו"ו – זה עוד 24).
3. מיכל היא "עגלה", והיה לה ילד (יתרעם) בהיות דוד בחברון, והעונש שלא יהיו לה ילדים זה רק מהעלאת הארון לירושלים והלאה.
4. סיפור אמנון ותמר – תמר היא בת מעכה, שדוד התחתן איתה כשהיתה שבויה (אשת יפת תואר), ותמר נולדה עוד בגויותה, ולכן יכלה להתחתן עם "אחיה" אמנון. אמנון שנא את תמר לאחר שאנסה, כי הפכה אותו לכרות שפכה ע"י שערה. בעקבות האונס גזרו על ייחוד גם בפנויות (מהתורה – רק באיסורי ערווה).
ב. לא ירבה סוסים (שלא ישיב את העם מצרימה) וכסף וזהב
1. הגבלת האיסור – מ"לו" נלמד שרק לו אסור, אך לצורכי הממלכה מותר (ולא צריך לצמצם). ועובר אפילו אם יש סוס אחד מיותר. (מ"לו" בנשים נלמד שלאדם רגיל מותר להרבות נשים).
2. שלמה המלך – תיאור כמות הסוסים של שלמה ותיאור עושרו (לפני ואחרי שנשא את בת פרעה).
רב יצחק – התורה לא גילתה טעמי האיסורים, כי כאן שגילתה – שלמה המלך חשב שיוכל להרבות נשים ולא יסירו את ליבו ויוכל להרבות סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, וטעה.

3 תגובות

  1. תקלה טכנית
    עד עכשיו צפיתי בשיעורים של השיעורים הקודמים אך הסרטון של דף זה (כא) אינו עובד! אנא תקנו זאת בהקדם …

  2. חוזר: סנהדרין כא – גמרא דף יומי
    לגבי התירוץ שנתת למחלוקת ר"ש ור"י, לפי ההסבר שלך הפס' שמפרש את הטעם הופך את ברירות המחדל של ר"ש ור"י, וממילא במקרה שלנו ר"י דורש טעמא דקרא ור"ש לא.

    לגבי ר"י אני מסכים, אבל לגבי ר"ש, אני לא הבנתי כך את הגמ'.
    לר"ש, בכך שפירשה התורה את הטעמא דקרא, התורה [b]ממעטת[/b] את האיסור, ולא ייתכן שהיא מרבה (האיסור היה כללי – לפחות בפשט הפסוק, והתורה מיעטה אותו. ברור שאין היא מרבה…) (ולכן לא ייתכן לפרש שהופך את ברירת המחדל כמו שהסברת בשיעור).
    מה שר"ש לומד כפי שאני הבנתי: התורה הביאה את הטעם (שלא בכדי למעט או לרבות), בכדי ללמד שאפי' אישה אחת שמסיתתו אסור לו לקחת, וא"כ [b]לא ניתן לדרוש טעמא דקרא [/b] לגבי "לא ירבה לו נשים" – (והטעם בשביל שיסיתו), מכיוון שאם היינו דורשים – זה היה סותר את הדרשה לעיל, ולכן המסקנה שלר"ש אסור להרבות אף כשלא מסיתה אותו.

    זה גם נראה התירוץ בדעת ר"ש, בגלל השינוי בלשון הגמ' בין הסבר דעת ר"י ודעת ר"ש, כאשר היה ניתן פשוט להעתיק את הסבר דברי ר"י להסבר דברי ר"ש.

    שבת שלום 😛

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WordPress Lightbox

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.