להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(יג: במשנה – יד: מתחת לאמצע)
חלק א – נשים שצריכות אחרות כדי לבדוק/לטבול ולאכול תרומה/להתירן לבעלן
חרשת, שוטה, סומא, ושנטרפה דעתה.
א. הסבר הנשים –
חרשת – מלידה, שאז היא חסרת דעת.
סומא – יכולה לבדוק לעצמה ולהראות לאחרות, ולכן מוחקים מהרשימה את הסומא.
נטרפה דעתה – השתטתה מחמת מחלה (בניגוד לשוטה שזה לא מחלה פיזית).
ב. כנ"ל בגברים –
כהן שוטה מטבילים אותו ואוכל תרומה בערב.
ואם יראה קרי בין הטבילה לערב?
רבנן – שומרים שלא יישן, ואם ישן אכן לא אוכל.
ר' אלעזר בר' צדוק – שמים לו כיס של נחושת (כמו תחתונים) ובודקים שאין בכיס זרע.
[אך רבנן – הכיס יכול לחמם ויוציא זרע].
ג. אגב הנ"ל – לבישת מכנסיים צמודות ועוד חששות לחימום
A. לבישת מכנסיים
רבנן הנ"ל – לא ישימו כיס כי מחמם את האיבר.
רב פפא – מכאן שמכנסיים צמודות אסורות (ואילו מכנסי הכהנים לא היו צמודות/ללא כיס).
B. רוכבי גמלים אסורים בתרומה – כי מתחממים על גב הגמל ויוצא זרע
ואילו רוכבי חמרים – יש ויש.
1. תלוי אם יש אוכף (שאז לא מתחממים).
2. תלוי אם יושבים עם רגליים בשני הצדדים (שאז מתחממים).
C. ר' יהושע קילל את מי שישן אפרקיד
רש"י – פנים למעלה (שאם האיבר מתקשה רואים, או שזה עצמו גורם לחימום).
וקשה – רב יוסף אסר לפרקדן לקרוא ק"ש, משמע שסתם לישון מותר.
תשובה – קצת על הצד – לישון מותר, ק"ש – אסור (אך למישהו עב בשר כמו רי"ח מותר גם לק"ש).
(יד. במשנה)
חלק ב – חובת הבדיקה ותועלת הבדיקה
משנה – צריכים לבדוק לפני ואחרי תשמיש.
אם נמצא דם מיד (אותיום, ווסת) אחרי התשמיש – חייבים חטאת על בעילת נידה.
גמרא – אולי גם כשנמצא דם – זה לא וודאי:
א. גם כשנמצא מיד אחרי התשמיש – אולי זה מאכולת (כינה)?
לא סביר שיש שם מאוכלת:
1. אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת ( אין סיכוי שהיתה שם מאכולת)
2. אותו מקום דחוק הוא אצל מאכולת ( סיכוי קטן שהיתה שם מאכולת).
(נפק"מ – אם מצא מאכולת בסמוך לגם –
אם בדוק הוא – המאכולת הגיעה מבחוץ, והיא טמאה,
אם דחוק – אולי בכל זאת המאכולת הגיעה ממנה – והיא ספק טמאה).
ב. גם כשבדקה ומצאה דם –
אם לא הסתכלה מיד על העד ושמה אותו במקום לא שמור (כמו על ירכה) – אולי הדם מהירך?
רב בעבר – חוששים לזה, וטמאה רק ספק.
רב אחר כך, ושמואל – לא חוששים לזה, וטמאה ודאי.
אם השתמשה בעד לא בדוק, אולי הדם היה שם לפני הבדיקה?
A. ברייתא – בדם קטן מגריס – ספק,
בדם גדול מגריס – רבי – טמאה ודאי, ר' חייא – ספק.
B. רב יוסף – כל חייב ר' חייא החמיר ובסוף חייו הקל.
מה זה החמיר והקל? (טימא ודאי ואז ספק, או טימא ספק ואז טיהר?)
מהברייתא (A) שהיתה בסוף ימיו מוכח שטימא ודאי ואז ספק.
C. ברייתא – רבי מטמא, ר' יוסי מטהר.
(ומובא סיפור על ר' חמא בר ביסא שביקש לשמוע את דעת רבי ולא את דעת ר' יוסי).
D. ר' זירא – המחלוקת קשורה למחלוקת נוספת –
מצאה דם במי רגליים שהטילה בעמידה –
ר"מ – טמאה, ר' יוסי – טהורה.
