(יח: 3 שורות מלמטה – כ. רבע עליון)
חלק א – יציקה ע"י זר
אתמול – משנתנו – כשירה, ר"ש – פסולה.
א. מקור המחלוקת
A. הפסוק (ויקרא ב, א-ב): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'… ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה.
והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלוא קומצו… והקטיר הכהן את אזכרתה…".
B. המחלוקת
רבנן – מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
ר"ש – לומד שהכהנים מתייחסים גם לפסוק א –
1. מקרא נדרש לפניו ואחריו.
דחייה – (ימין) "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה". אצבע=ימין.
רבנן – לפניו ואחריו (לקיחה ונתינה), ר"ש – רק לאחריו (הנתינה).
2. והביאה – ו"ו מוסיף על עניין ראשון.
קשה – (זר בזבחים. ויקרא א) – "וסמך ידו על ראש העולה… ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, וזרקו את הדם על המזבח סביב" – מקבלה ואילך צריך כהן. למה כאן לא אומרים ו"ו מוסיף? תשובה – נלמד היקש לסמיכה (שזה בבעלים).
[קושיא על ההיקש לסמיכה – אולי נצריך שחיטה בבעלים דווקא? תשובות: 1. קו"ח מזריקה (שמכפרת ולא צריכה בעלים). דחייה – זה "אפשר משאי אפשר". 2. בפר של כה"ג ביו"כ הבעלים שוחט – "ושחט את פר החטאת אשר לו" – מכאן שבשאר הבעלים לא צריכים].
(א, אמצע)
חלק ב – עיכוב במנחות
ב. רב – "תורה" ו"חוקה" באים לעכב
שלושה שלבים בהבנת רב –
A. צריך את שניהם (כמו בפרה אדומה – "זאת חוקת התורה")
a. קושיות ותירוצים – רק תורה מעכבת:
1. בנזיר – (תנופה בשלמי נזיר). תשובה – "כן יעשה".
2. תודה – (4 מיני לחמים). תשובה – הוקשה לנזיר (לגבי כמות הסולת ושמן בלחמי התודה ולחמי הנזיר).
3. מצורע – (4 מיני המצורע מעכבין (שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת, אזוב)). תשובה – "זאת תהיה תורת המצורע".
b. קושיא – רק חוקה מעכבת – ביום כיפור (שני השעירים מעכבים). אין תשובה.
B. או תורה או חוקה.
קשה – בכל הקרבנות כתוב "תורה" ("זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם וכו'"), ולא הכל מעכב (כמו במשנתנו, שהבלילה לא מעכבת).
C. תורה – לא מעכבת, חוקה – מעכבת.
קשה – במנחה כתוב "חוקה", ולא הכל מעכב (רב – רק איפה שיש כפל ציווי – מעכב).
תשובות:
1. "חוקה" כתובה שם ביחס לאכילה. דחייה – בלחם הפנים נאמר על האכילה, וכן מעכב. 2.
2. במנחת העומר כתוב – "והיקטיר הכהן את אזכרתה (של מנחת העומר) וגירשה ומשמנה". – שם יש לימוד שמעכב (לגבי הכמות), משמע שבשאר לא מעכב.
(עמוד ב, 1+)
ב. גופא – עיכוב במנחות
מחלוקת רב ושמואל –
שמואל – אין שום עיכוב (מלבד "מגרשה ומשמנה"). רב – כשיש כפלות – יש עיכוב.
A. דעת שמואל –
הבנה א – אין שום עיכוב (מלבד לגבי הצורך בסולת ושמן – יש לימוד שמעכב לפי כולם ("מסלתה ומשמנה", "מגרשה ומשמנה")).
הבנה ב – לפי שניהם מעכב, אלא – נחלקו על כפלות של שעה+דורות –
האם קמיצה ללא כלי מעכבת? יש שני לימודים – 1. "והרים ממנו בקומצו" (ולא "מלוא קומצו"). 2. מנחת אהרן בחנוכת המשכן – "וימלא כפו ממנה".
רב – נחשב כפול ומעכב, שמואל – לא כפול (לא לומדים דורות משעה (חנוכת המשכן)).
[קשה – הרי את הדין שכלי לאיחסון לח מקדש יבש – למד בקרבנות הנשיאים. תשובה – שם אוזכר 12 פעם].
(ב מתחת לאמצע)
B. דעת רב – כפלות מעכבת
קושיות:
1. רב כהנא ורב אסי – הגשת המנחה למזבח לא מעכבת (משנתנו), למרות שיש כפלות
והרי שם יש כפלות: "(ויקרא ב,ח) – "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח" + (ויקרא ו, ז) – "הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח".
דחייה – הפסוק השני בא ללמד את מיקום ההגשה (רבנן – פינה דרומית מערבית, ר"א – קיר דרומי, משוך לצד מערב).
2. רב הונא – והרי מלח על הקומץ מעכב, למרות שאין כפילות (ב, 2 שורות מלמטה)
[מניין שמעכב, דתניא – נאמר בסוף פרשיית מתנות כהונה (במדבר יח) – "ברית מלח עולם היא".
ר"י – בא ללמד על המלח שחייב להיות לעולם על הקרבן/מנחה. ר"ש – בפשטות הפסוק על מתנות כהונה, לכן לומד מגז"ש לכהונת פנחס – "ברית כהונת עולם".
a. תשובות:
1. רב יוסף – רב כמשנתנו (שם מפורש שהמליחה לא מעכבת).
דחיית אביי- (כמו שראינו בדף יח) – אפשר לפרש שכוונת המשנה לא לומר שלא מעכב אלא שמותר בזר (כמו שאמרנו לגבי יציקה).
דחיית רב יוסף לאביי – לא יתכן שהכוונה להתיר לזר למלוח, הרי לזר אסור לעלות למזבח!
2. אב"א – אכן מעכב, ונלמד מ"ברית".
b. שלילת עצם השאלה – הרי כן שנה פעמיים –
"ברית מלח כהונת עולם" (במדבר יח),"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).
דחייה – הפסוק ההוא תפוס.
למה הוא תפוס? נראה מחר…
