מנחות ד – הדף היומי

לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף ד – השיעור היום הוכן והועבר על ידי הרב דובי שחור

דיני "שלא לשמם"

1. הדין הכללי במשנה

• הכלל: כל המנחות שנקמצו "שלא לשמן" (לשם מנחה אחרת) – כשרות, אך לא עלו לבעלים לשם חובה.
• העבודות המושפעות: קמיצה, נתינה בכלי, הולכה והקטרה.
• החריגים (פסולות לגמרי):
  • מנחת חוטא.
  • מנחת קנאות (סוטה).

2. חיפוש המקור לפסול (מנחת חוטא וסוטה)

• ניסיון א': לימוד מחטאת בהמה
  • הצעה: גזירה שווה מהמילה "עוון" המופיעה בחטאת ובמנחת סוטה ("מזכרת עוון").
  • פירכא (דחייה): גם באשם כתוב "עוונו", ואשם כשר שלא לשמו.
  • תירוץ: יש הבדל בין "עוון" ל"עוונו", אך הגמרא דוחה זאת כי אין גזירה שווה למחצה.
• ניסיון ב' (המסקנה): לימוד מהמילה "היא"
  • במנחת חוטא ובמנחת סוטה כתוב "היא", בדומה לקורבן חטאת ("חטאת היא").
  • הדרשה: דווקא כשהיא נעשית "לשמה" היא כשרה, ושלא לשמה – פסולה.

3. הדיון בדין "אשם"

• שאלה: מדוע המילה "הוא" באשם ("אשם הוא") לא פוסלת אותו שלא לשמו?
• תשובה: הפסוק נאמר לאחר הקטרת אימורים, שאינה מעכבת את הכפרה.
• שימוש חלופי למילה "הוא" (לפי רב): אשם שנדחה (אבד ונמצא אחר שהתכפרו באחר) – חייב לרעות עד שיסתאב. אם הוקרב לפני שמסרוהו לרועה, הוא פסול כי הוא עדיין "בהווייתו" כאשם.

4. חידושי רב (סוף עמוד א')

• חידוש א': מנחת העומר
  • הדין: פסולה שלא לשמה.
  • הסבר: מטרתה "להתיר" (את החדש), ואם נעשתה שלא לשמה לא השיגה את מטרתה.
  • מדוע לא הוזכרה במשנה? כי היא מנחת ציבור, או כי היא מגיעה עם כבש, או כי יש לה זמן קבוע.
• חידוש ב': אשם נזיר ואשם מצורע
  • הדין: פסולים שלא לשמם.
  • הסבר: הם קורבנות "מכשירים" (הנזיר לספור ימים והמצורע להיכנס למחנה), ודינם חמור יותר מקורבנות "מכפרים".

5. 5. ההבחנה בין "מכשירים" ל"מכפרים"

• קורבן מכשיר: אשם נזיר, אשם מצורע, חטאת יולדת.
  • חומרה: אינו מובא לאחר מיתת הבעלים.
• קורבן מכפר: אשם גזילות, אשם מעילות, עולת יולדת.
  • קולה: מובא גם לאחר מיתת הבעלים (על ידי היורשים).
• דחיית דברי רב: הגמרא מביאה ברייתא המציינת בפירוש שאשם נזיר ומצורע שעלו שלא לשמם – כשרים (אך לא עלו לבעלים), מה שסותר את חידושו של רב.

סיכום הסוגיה: המקור העיקרי לפסול במנחות חוטא וסוטה הוא המילה "היא", והדיון המרכזי הוא סביב ניסיונו של רב להרחיב את הפסול גם לקורבנות "מכשירים" כמו מנחת העומר ואשמות מסוימים.