הלימוד לעילוי נשמת
איש החסד דוד שמעון אבישי בן יפה ואליהו ז"ל
ולהבדיל
לזיווג הגון לבת חן בת רונית הי"ו
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(ח: משנה שנייה – ט: 1-)
חלק א – אין נושאין נשים במועד מפני ששמחה היא לו
א. מה רע בשמחה?
- שמואל ועוד – שאין מערבין שמחה בשמחה (תוס' – שיתרכז בשמחת המועד).
- רבה בר רב הונא (ורב) – שמניח את שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו (ושמחתך בחגך – ולא באשתך)
(לפי תוס' זה די דומה לטעם הקודם,
אלא שכאן זה דווקא חתונה אסורה ולא שאר סוגי שמחות).
- עולא – מפני הטורח.
- רי"צ מפחא – מפני ביטול פרייה ורבייה (שאנשים ידחו את החתונה לרגל כדי לחסוך סעודה).
מיתיבי על הטעמים – ברייתא – בערב הרגל מותר!
והרי גם בערב הרגל יש את הטעמים הנ"ל (שהרי שבעת ימי המשתה יהיו ברגל).
תשובות:
לגבי 1-2-3 – עיקר השמחה והטורח ביום החתונה (ובשאר לא נורא אם יערבב או לא יתמקד רק בזה),
לגבי 4 – אף אחד לא יקח סיכון לקבוע חתונה לערב החג, כי אם יצטרך לדחות יצטרך לדחות בשבוע שלם, לכן לא אסרו כי ממילא לא יעשו כך, וזה לא יבטל פרייה ורבייה.
(ט. 6+)
חלק ב – נספחים
א. מניין שאין מערבין שמחה בשמחה?
מחנוכת מקדש שלמה –
מל"א ח, סה –
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת־הַהִיא אֶת־הֶחָג וְכׇל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם".[1]
- מכך שלא איחד בין החנוכה לחג הסוכות (תוס' – כדי שלא יתבטלו כל כל הרבה זמן ממלאה).
דחייה: זה רק ראיה שלא יוזמים עירבוב בין שמחות,
אבל מניין שגם אם זה יוצא במקרה לא מערבים?
(הגמרא מנסה לומר ששלמה היה יכול לדחות קצת את סיום הבנייה, וכך זה יצא במקרה ביחד, ומזה שלא עשה כך ניתן ללמוד שגם כשזה יוצא במקרה – לא מערבים,
אך דוחה שזה אסור (נראה כהערמה, גנאי).
- "שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" – מספיק היה לכתוב 14, 7 ו7 בא ללמד שהפריד בכוונה.[2]
(ט. שליש – עוד על חנוכת המקדש)
ב. רי"ח – חנוכת המקדש היתה על חשבון יו"כ, ובאותה שנה הקריבו ואכלו ביו"כ!
וקצת דאגו שמא זה לא היה בסדר, ויצתה בת קול – כולכם מזומנים לחיי העולם הבא.
- A. למה התירו?
עשו קל וחומר מחנוכת המשכן:
אם קרבנות הנשיאים דוחים שבת (ושם זה רק קרבנות יחיד, ומשכן זמני, ושבת היא סקילה)
קל וחומר שחנוכת המקדש תדחה יו"כ (קרבנות ציבור, קדושת עולם, יו"כ שזה רק כרת).
- B. אך בכל זאת חששו שאולי טעו
כי בניגוד למשכן, כאן גם אכלו ביו"כ (צרכי הדיוט) שזה לא היה במשכן.
אז שיקריבו קרבנות ולא יאכלו?
אין שמחה בלא אכילה ושתייה.
(ט. באמצע)
- C. מניין שבאמת קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן היו גם בשבת (במדבר ז) –
- מעצם זה שיש קרבן ביום הראשון ויש ביום השביעי (אז ודאי שהיתה שם שבת)
דחייה – אולי דילגו על שבת, והספירה היא של הימים שבהם הקריבו.
- ביום ה11 וה12 כתוב "ביום עשתי עשר יום", "ביום שנים עשר יום" –
בשניהם המילה יום מיותרת, ומלמדת שכמו שיום הוא רצוף, כך 12 הימים היו רצופים,
(וזה כתוב פעמיים – שלא נחשוב שהכוונה שרק הימים הראויים היו רצופים (לא כולל שבת)).
- D. מניין שאת חנוכת המקדש עשו גם ביו"כ?
כי כתוב " אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" – משמע רצופים.
ואולי זה לא רצופים אלא רק בימים הראויים?
לומדים גז"ש מהמשכן (יום-יום) שגם כאן זה רצופים.
- E. מניין שהיו מזומנים לחיי העולם הבא?
דתני תחליפא – בפסוק הבא (מל"א ח, סו) כתוב – בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת־הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ".
ודורשים בין השאר – "עַל כׇּל־הַטּוֹבָה" שיצתה בת קול שהם מזומנים לעולם הבא.
(ט. רבע תחתון)
ג. אגב זה –
- A. סיפור על פרידה בו גם הזכירו את הפסוק הנ"ל –
ר' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן גרים באו להיפרד מרשב"י רבם פעמיים (בלילה, ואז התחרטו ונשארו ואז באו שוב בבוקר),
ולמדו מהסיפור הנ"ל –
שבמלכים כתוב ששילח אותם ביום השמיני (כב תשרי)
ובדברי הימים ז כתוב בכג תשרי,
מכאןו שבאו להיפרד פעמיים.
רשב"י מתרשם מהתשובה, ושולח את בנו להתברך מהם.
כשהגיע שמע אותם פותרים שתי סתירות דומות בין פסוקים,
(ט: 7+)
ובברכה ברכו ברכה סתומה, ורשב"י פירשה לטובה.
(ט: באמצע)
- B. אגב זה – סיפור דומה על בבקשת פרידה מהרב
ר"ש בן חלפתא נפרד מרב,
ורב שלח את בנו להתברך מר"ש,
וברך אותו ר"ש שלא יתבייש,
והסביר לו רב אביו שזו ברכה משמעותית – כמו שה' ברך את עם ישראל.
(ט: שליש תחתון)
חלק ג – האישה עושה את תכשיטיה (טיפולים קוסמטיים) בחול המועד
א. ת"ר – פירוט הטיפולים –
כוחלת (איפור כחול סביב העין),
פוקסת – סירוק שיער לכאן ולכאן (או קולעת שערותיה),
ומעבירה סרק – חומר על הפנים כדי להאדים אותן.
ב. עד איזה גיל?
אשת רב חסדא עשתה כך במועד,
ואמר רב הונא בר חיננא לרב חסדא – זה מותר רק לצעירות,
וענה לו רב חסדא – אפילו לסבתא שלך מותר! בכל גיל זה משמח את האישה.
ג. סיד להסרת שיער –
אם סדה עכשיו, ומסירה רק אחרי החג –
לת"ק – מותר (כי זה משמח אותה גם עכשיו), לר"י אסור – כי כרגע זה מצער, והתוצאה תבוא רק אח"כ.
אם סדה עכשיו ותסיר במהלך חול המועד – גם לר"י מותר
אע"פ שמצירה עכשיו, שמחה היא לאחר זמן.
והרי לגבי קבלת תשלום חוב מגוי לפני ימי אידם –
חכמים – אסור (אע"פ שמיצר עכשיו, שמח לאחר זמן, ויודה לאליל שלו).
ר"י – מותר (כי כרגע לא שמח) – רואים שלא מסתכל לעתיד.
תשובות:
- רנבי"צ – אכן ר"י כן מסתכל על העכשיו, ולכן בע"ז מותר
אך בחול המועד גם הוא מסתכל על העתיד, כי כל מלאכות חול המועד המותרות בנויות על העיקרון של העתיד (לא כיך בזמן הבישול, אבל כיף לאכול את האוכל המוכן לאחר זמן). - רבינא – אכן ר"י מסתכל על העתיד תמיד,
אלא שבע"ז הגוי עצוב גם בעתיד (כי מרגיש פראייר שהחזיר חוב ליהודי).
(ט: 9-)
ד. איך מסירים שיער?
- הסרת שיער:
עניות – סיד, עשירות – סולת, בנות מלכים – שמן המור (שמן סטכת או שמן זית שלא הביא שליש). - רב ביבי סד את ביתו והרוויח 400 זוז, השכן עשה כך בבת אחת והבת מתה.
- רב נחמן – בנותינו לא צריכות כי איננו שותים שיכר.
[1] בדברי הימים זה אפילו יותר ברור שהחנוכה היתה ישר אחרי החג (דברי הימים ב, ז, ח-ט) – וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת־הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכׇל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים׃
[2] לא ברור לי איך יכלו לכתוב רק 14, הרי אז לא היה מספיק ברור שזה היה 7 ימי חנוכה ואז 7 ימי חג אלא 14 ימי חנוכה.
