הדף היומי – מועד קטן דף כח

לעילוי נשמת
ר׳ ישראל צבי בן משה שטרן ז"ל
תלמיד חכם למד ולימד שיעורים רבים וביניהם את הש״ס ונהנה מיגיע כפיו.

ולעילוי נשמת
מרים בת ר' משה ולינה אשת ר' מנחם נוימאיר ז"ל,
חלוצה ומגשימה. נצר להורים, רבי משה למשפחת ברלינגר ומרת לינה למשפחת יפה, אשר נרדפו על ידי הצורר הנאצי ונפטרו בדרכם לארץ ישראל – תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(כז: 1- עד כחף 1-)

חלק א – במשנה – לא מניחים אישה שמתה ברחוב (להספדים) כל השנה

נהרדעי – אישה שמתה בלידה (שמא ירד דם)

ר' אלעזר – כל אישה (לא מכובד).

אגבים:

א. עוד דבר שלא מכובד לאישה שמתה –
גם מרים מתה מיתת נשיקה כמו משה, אך לא נכתב "על פי ה'" כי לא מכובד.

אגב מיתת מרים –
מיתת מרים (במדבר כ) נסמכה לפרה אדומה (במדבר יט) – להראות שכמו שפרה אדומה מכפרת, כך מיתת צדיקים מכפרת.

אגב מיתת מרים – מיתת אהרן (במדבר כ, כג) –
התורה מספרת את הפשטת אהרן מבגדי הכהונה, ללמד כנ"ל:
מה בגדי הכהונה מכפרים, כך מיתת צדיקים מכפרים.

(כח. רבע)
אולי אגב מיתת אהרן נראה את מיתת משה, וגם – נראה שמיתת אהרן ומרים, למרות שהיו פתאומיות, לא נחשבות כרת, כי הם מעל גיל 80)

ב. ת"ר – מה נחשב מיתת כרת –

רישא – כרת ימים (מיתה פתאומית, בכל גיל (עד 80)) –

מה זה פתאומי?

עד 4 ימים – נחשבת כרת –

מת פתאום – מיתה חטופה,
יום אחד – מיתה דחופה (ר' חנניה בן גמליאל – מיתת מגפה, כמו באשת יחזקאל).
יומיים – מיתה דחויה,
שלושה – מיתת כערה
ארבעה – נזיפה,
אבל חמישה – אינה כרת אלא מיתת כל אדם,

כפי שמשה קיבלת התראה של חמישה ימים –
"הן (1) קרבו (2) ימיך (2) למות"

עד איזה גיל?
מסופר שרב הונא מת פתאום, ודאגו שמא התחייב כרת,

אך אמרו – הנ"ל לפני גיל 80, אם הגיע לגיל 80 אינו כרת (וממילא – גם אהרן ומרים).

סיפא – כרת שנים – בגיל 50 נחשב כרת (גם אם לא פתאומי).

רבה – 50 עד 60.

(ורב יוסף עשה מסיבת יום הולדת כשהגיע ל60,
ושאלו אותו – אמנם שרד את כרת השנים אך אולי עוד יקבל כרת ימים?
וענה – גם על חצי שווה לחגוג).
(כח. באמצע)
אגב כרת שגורם למוות מוקדם או פתאומי, נראה שני כיוונים עד כמה גיל המוות תלוי במעשים או מזל –

ג. האם המוות תלוי במזל או מעשים?

1. A. גישת רבא – בני, חיי ומזוני לא תלוי בזכויות אלא במזל.

• שהרי רבה ורב חסדא היו שניהם צדיקים,
  ובכ"ז רב חסדא זכה לאריכות ימים (96!), חיים טובים (60 שמחות), ועושר (הכלבים אכלו סולת)
  ורבא נפטר מוקדם (40) והיו לו חיים קשים (60 מקרי שכול), ועוני (בקושי אכלו לחם שעורים).
• רב שעורים היה שם כשרבא אחיו עמד למות,
  ורבא ביקש מרב שעורים שיאמר משהו שמלאך המוות לא יכאיב לו
  אמר לו רב שעורים – תאמר אתה,
  אמר רבא – "כיוון שאימסר מזלא – לא אשגח בי".
  ורב שעורים כן עזר שלא יכאב מדי – רק כשריטה של הקזת דם.

וסיפור דומה –
רבא היה שם כשרב נחמן עמד למות,
וגם אמר לו לומר שידאג שלא יכאב כנ"ל, ואכן לא כאב .0אלא כהוצאת שערה מחלב).

• (ובכל זאת – שלושה דברים ביקשתי מהשם –
  ניתן לו: חכמה כמו רב הונא, עושר כמו רב חסדא (רואים שהעושר לא רק מזל).
  לא ניתן לו: הענווה של רבה בר רב הונא.

1. B. גישה אחרת (סיפורים בהם הצליחו לדחות את מלאך המוות) –

• ר' אלעזר דחה את מלאך המוות בזכות שאכל תרומה
• רב ששת דחה אותו שיחכה שיגיע לביתו (שלא ימות ללא כבוד באמצע השוק).
• רב אשי ביקש 30 יום לחזור על תלמודו (אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו),
  ולפני סוף היום ה30 מלאך המוות הגיע, כי לא רצה לדחוק את מלכותו של רב הונא בר נתן – ממשיכו של רב אשי.
• רב חסדא – מלאך המוות לא יכל לגשת אליו כי כל הזמן למד, אז שבר ענף ורב חסדא הפסיק לרגע ללמוד.
• ר' חייא – מלאך המוות לא הצליח לגשת אליו,
  אז בא כעני וביקש לחם,
  ואז התחנן לר' חייא – כפי שריחמת על העני ונתת לו לחם, כך תרחם עליו ותן לי לעשות את תפקידי, ואז הגיש לו ר' חייא את נפשו.

(תזכורת (כה.) ראינו את הסיפורים אחרי מותם של רב הונא (שקברוהו במערת ר' חייא, ונעלה עמוד אש וכו'), ורב חסדא תלמידו).

(כח: במשנה – חזרה לאבלות במועד)

חלק ב – המשך הלוויה בחול המועד – נשים:

מנהגי הנשים בהלוויות –

מענות – כולן אומרות יחד סוג של קינה

מקוננות – אחת אומרת וכולן עונות אחריה,

ובמקביל – היו גם מטפחות (כף אל כף)

[ואגב, ראינו כז:
שלפעמים בתנ"ך "הספד" זה הכאה על הלב (מרוב צער),
ושיש גם "קילוס" – שזה הכאה ברגליים על הקרקע].

מה הנשים עושות בהלוויה בחול המועד (ור"ח, חנוכה ופורים)?

במשנה (כז.) ראינו שלא מספידים. מה לגבי מנהגי הנשים?

אחרי הקבורה – כלום.

לפני הקבורה –

מענות – כן,

מקוננות – לא.

מטפחות –

           בחוה"מ: ת"ק – לא, רי"ש – אלו שסמוכות למיטה כן.
                      ובר"ח חנוכה ופורים: לפי כולם כן.

ומסיימים בדבר טוב – בעתיד לבוא –

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקים דִּמְעָה מֵעַל כׇּל־פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל־הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו כה, ח)

רד"ק – שלא יהיו מיתות לא טבעיות (מלחמות וכו')
ר"ן – לא יהיה מוות כלל.

בגמרא –

א. דוגמאות לדברים שהיו הנשים אומרות (המקוננות והמענות):

1. וַיי לָאָזְלָא וַיי לַחֲבִילָא
2. גּוּד גַּרְמָא מִכַּכָּא, וְנִמְטֵי מַיָּא לְאַנְטִיכִי
3. עֲטוֹף וְכַסּוֹ טוּרֵי, דְּבַר רָמֵי וּבַר רַבְרְבֵי הוּא
4. שְׁייוֹל אִצְטְלָא דְמֵלָתָא, לְבַר חוֹרִין דִּשְׁלִימוּ זְווֹדֵיהּ
5. רָהֵיט וְנָפֵיל אַמַּעְבָּרָא, וִיזוּפְתָּא יָזֵיף
6. אֲחַנָא תַּגָּרֵי – אַזַּבְזָגֵי מִיבַּדְקוּ
7. מוֹתָא כִּי מוֹתָא, וּמַרְעִין חִיבוּלְיָא

ב. ר"מ – "והחי יתן אל ליבו" – מה שהוא נתן למתים כך יתנו לו כשימות

(אם הספיד יספידו אותו, אם קבר והחזיק במיטה יעשו לו, דידל (הגיבה קולו בהספד) – ידלוניה)

אגב – דלא ידל (מי שלא מגביה עצמו) – ידלוניה (יגביהו אותו).

(כח: באמצע)

ג. הניחומים שאמרו לרי"ש כשמתו שני בניו –

עשו קל וחומר מהספדים ובכי על דמויות בתנ"ך שעשו רק דבר אחד טוב, על אחתכמה וכמה לבני רי"ש שצריך לכבדם ולהספידם:

1. ר' טרפון – בני נדב ואביהוא

(הדבר הטוב: שהקריבו את הדם)

2. רי"ס הגלילי – אביה בן ירבעם

(הדבר הטוב: ירד ממשמרתו או ביטל המשמרות – כדי להקריב במקדש)

3. ראב"ע – מצדקיהו

(הדבר הטוב: העלה את ירמיהו מהבור)

4. ר"ע – מאחאב

(הדבר הטוב: גם אחרי שנפגע נשאר עומד כדי לא להוריד את המורל)

המקור להספד:

בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלַ͏ִם כְּמִסְפַּד הֲדַד־רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן (זכריה יב), ומסביר התרגום שזה שני הספדים:

הֲדַד־רִמּוֹן – ההספד על אחאב שנהרג ע"י הֲדַדרִמּוֹן בר טברימון

בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן – מספד על יאשיהו שנהרג בבקע מגידו במלחמה עם פרעה נכו.

[מאמר מוסגר –
שואל רבא – גם בצדקיהו וגם ביאשיהו ישנה הבטחה למות בשלום, ובשניהם לא כך קרה.
עונה רבה בר מרי-רי"ח: בשניהם קרה דבר טוב במותם –

צדקיהו – השתחרר כשמת נבוכדנצר, ומת כאדם חופשי.
יאשיהו – לא נחרב הבית בימיו].

(כח: 6-)

ד. דינים כשבאים לנחם אבלים

1. רי"ח – לא לדבר לפני שהאבל מדבר

מקור: אחרי כן פתח איוב את פיהו, (ורק אח"כ כתוב – ) ויען אליפז התימני.

2. ר' אבהו – האבל יושב בראש

מקור:

1. a. איוב – אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם" – ודורשים " " "
   "יִנָּחֵם".
2. b. "וְסָר (שר) מִרְזַח (אבל) סְרוּחִים (חשובים)" (עמוס ו).

אגב –

כהן יושב בראש ("וקדשתו")

ולומדים מכהן לחתן שגם יושב בראש ("כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיהו סא))