הדף היומי – מועד קטן דף יט

לעילוי נשמת
ישראל בן משה ולאה ז"ל
שנפטר לפני שבוע בכ"ב שבט

ולעילוי נשמת
הרב משה צבי בן הרב פתחיה מנקין נריה זצ"ל,
הרב משה צבי נריה נמנה על מייסדי תנועת בני עקיבא העולמית, ייסד את ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה יחד עם שותפו לדרך הרב אברהם צוקרמן ז"ל, ומכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות בישראל"
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(יח: במשנה למטה – יט: 6-)

חלק א – מלאכת מצווה במועד – כתיבת סתם וטוויית ציצית

הקדמה –

תזכורת להיתרים לעבוד בחוה"מ – דבר האבד, צורך המועד או צורך רבים:

[דבר האבד – מותר מעשה אומן

צורך המועד או צורכי רבים – אסור מעשה אומן

צורך המועד וגם צורכי רבים (צורך המועד של הרבים) – מותר מעשה אומן].

אבל כאן מדובר במלאכת מצווה – זה מתיר אפילו מעשה אומן, אבל:

ת"ק – רק לצורך המועד עצמו.
ר"י – גם לאחר המועד.

המקרים והדעות (משנה וברייתא)[1] –

א. לצורך המועד (הנושא בברייתא) – מותר

אפילו שזה מעשה אומן, וזה לא צורך רבים (אז אמור להיות אסור),
בכ"ז – כיוון שזה צורך המועד ומצווה – מותר:

ר"מ (ר' יונה: זה ת"ק במשנה) – מותר, אבל רק לעצמו או בחינם.
ר"י – מותר להערים (ימכור את התפילין שלו לאחרים,[2] ואז יכתוב עוד לעצמו).
רי"ס – מותר לאחרים בתשלום כדי פרנסתו – וכן הלכה.

ב. ללאחר המועד (הנושא במשנה) –

ת"ק (ר"מ) – אסור (מעשה מצווה מתיר רק למועד)

ר"י – מותר (אם זה רק למצווה – לעצמו או בחינם מותר, לא בשביל להשתכר).

(בתשלום אסור, כמו שלמדנו לעיל (יב. סעיף ב) שאסור לשלם גם על פעולות מותרות).

ג. האם צריך שינוי?

בסת"ם לא צריך שינוי, כי שינוי יפסול (תוס').

במשנה (לאחרי המועד) –

ר"מ – ממילא אסור,
ר"י שהתיר – הצריך שינוי גדול (ברך)

למועד –

ברייתא א – ר"מ: צריך שינוי גדול

ברייתא ב –

ת"ק –
ר"א – שינוי גדול (ברך),
חכמים – שינוי קטן (מותר באבן, אבל לא בפלך).

­ר"י (מקל) –

ר"א – שינוי קטן (אבן),
חכמים – לא צריך שינוי כלל, וכן הלכה.

(יט. במשנה)

חלק ב – דיני אבלות

הקדמה (תזכורת מדף יז:) –

• איסורי אבלות –
  בשבעה –
  עטיפת הראש, כפיית המיטה,
  לגלח, כיבוס, גיהוץ, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה, נעלי עור, מלאכה, תורה, שלום, לצאת, להתחתן, שמחות
  איסורי שלושים –
  לגלח, גיהוץ (ומותר לרחוץ), להתחתן, שמחות.
• יש מחלוקת מתי מסתיימת ה7 ומתחילה ה30 –

אבא שאול – היום ה7 עולה לכאן ולכאן (מקצת היום ככולו).

רבנן – ה7 מסתיימת בסוף היום ה7, ה30 מתחילים בתחילת היום ה8.

• כשמגיע מועד, הוא מבטל רק את השלב בו האבל נמצא:

אם הוא ב7 – ה7 תתבטל, אבל דיני ה30 עדיין יחולו.
אם הוא ב30 – ה30 יתבטלו.

• השבעה והשלושים מתחילים ביום הקבורה, וכאן לפי כולם אומרים מקצת היום ככולו (אותו יום נחשב ליום הראשון, אפילו שקברו באמצע היום).

משנה –

התחיל לשבת 7 לפני הרגל – הרגל מבטל את השבעה (אך לא את ה30).

במשנה – המקרה הוא שקברו לפחות 3 ימים לפני הרגל,
אך רש"י – לאו דווקא, אפילו יום אחד.

התחיל את ה30 לפני הרגל – הרגל מבטל את ה30.

גמרא –

א. (בגמרא מחר) האם יש מינימום של שבעה כדי שהרגל יבטל?

במשנה (ר"א, ב"ש) – הרגל מבטל רק אם כבר ישב 3 ימים.
אבל חכמים וב"ה – אין מינימום.

ב. הגיע הרגל ב30, ולא גילח ערב הרגל

רב ורב הונא (ות"ק בברייתא) – גם כשבטל ה30, לא בטל לגמרי ("ימים לא בטלו") –

לגבי זה שאם לא ניצל את ביטול ה30 כדי לגלח ערב הרגל,
קונסים[3] אותו ואסור לגלח גם אחרי הרגל עד סוף ה30.

רב ששת (ואבא שאול בברייתא) – בטלו לגמרי, ואין קנס כזה.

ראיית אבא שאול – גם כשהרגל מבטל את ה7, זה לא מאפשר להתגלח ערב הרגל (כי זה עדיין ה30), ובכ"ז זה כן מבטל את ה7.

(יט: 8+)

ג. 7 או 8 כדי לבטל את ה30?

1. A. הדעות –
   במשנה – רק אם הרגל ביום ה8 והלאה אז מבטל את ה30 (כי כך התחיל יום 1 מה30 לפני הרגל).
   אבא שאול בברייתא – גם אם ביום ה7, ומסבירה הגמרא – מקצת יום 7 ככולו, ויום 7 עולה לכאן ולכאן (גם לשבעה וגם לתחילת ה30).

30. B. הבהרה לגבי אבא שאול –
    רב עמרם רב – גם בלי קשר לרגל, ברגע שקמו המנחמים ביום ה7 – נגמרה השבעה והתחיל ה30.

1. C. כמי ההלכה ב7 וב30?

לגבי ה7 –

רב חסדא, אביי, נהרדעי – הלכה כאבא שאול,
רבא – הלכה כחכמים.

לגבי ה30 – לפי כולם מקצת היום ככולו –

אביי – גם חכמים מודים,
רבא ונהרדעי – חכמים לא מודים, אבל הלכה כאבא שאול ב30.

1. D. מצבים בהם מודים זה לזה:

           (יט: שליש עליון)

1. רב חסדא – מודים חכמים לאבא שאול שכשערב החג (8) יוצא בשבת – מתגלח ב7 (יום שישי) (כפי שראינו בדף יז:).

(יט: שליש תחתון)

2. רב הונא בריה דרב יהושע ועוד – מודה אבא שאול שאם הרגל הגיע ביום ה1-3: אמנם מבטל את ה7, אבל לא רוחץ עד הערב (לגלח גם אח"כ לא עושה, כי הוא עדיין ב30).

1. E. מקור ל30 –
   גז"ש מנזיר (פרע פרע).

והמקור בנזיר?
יהיה = גימטריה 30.

[1] נסביר לפי ר' יונה שמובא בתוס' ד"ה ר' יוסי, שהמשנה עוסקת בלאחר המועד, ולכן ת"ק אוסר, אך אם זה צורך המועד כולם מתירים כשזה למעשה מצווה.
אך הדעה הראשונה שם בתוס' אומרת שהמשנה עוסקת בצורך המועד, ובכ"ז ת"ק אוסר כי לדעתו מצווה לא מתירה כלל, ולכן כיון שזה מעשה אומן זה אסור אפילו שזה לצורך המועד (ואז בטויית ציצית יתיר כי זה לא מעשה אומן).

[2] למדנו בדף יג: שמותר למכור בחולך המועד לצורך המועד (וראינו שאם זה לא מספיק ברור שזה לצורך המועד – צריך למכור בצינעא). סביר שגם כאן ההיתר הוא למכור תפילין לצורך המועד.

[3] תוס'. אולם בריטב"א זה לא קנס אלא תוצאה טבעית: זה שהרגל מבטל את ה30 זה כדי שיוכל להתגלח, ואם לא גילח הרי שהראה שמבחינתי הרגל לא מבטל את ה30, לכן ממשיך את ה30 (ולכן לריטב"א ממשיך גם לגבי שאר האיסורים ולא רק לגבי גילוח).