השיעור לעילוי נשמת
ד"ר עוז בן ארי ונילי תיבון ז"ל.
עוז שירת בצה"ל כרופא חטיבתי ונהרג ביום כ"ה טבת שנת תשנו, בפיגוע ירי לרכבו בדרך מחברון לירושלים יחד עם החובש יניב בן שלמה ורותי שימל ז"ל. ה' יקום דמם.
השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב
(יב: במשנה למטה – יג: סוף פרק מי שהפך)
משנה 1 – דבר האבד (מכניסים פירות מפני הגנבים ושולים פשתן, ובלבד שלא יכוון מלאכתו למועד)
א. צריך להכניס בצנעא
ולמה רב יוסף הכניס את העצים ביום?
תשובה: בשביל עצים כבדים זה יותר צנעא ביום.
ב. בעי ר' ירמיה – כיוון למועד ומת, האם קונסים את בניו?
- שלב א – דוגמא למקרים שקונסים הבנים, ולמה א"א ללמוד משם אלינו:
צרם אוזן בכור – שם זה איסור דאורייתא.
מכר עבד כנעני לגוי – זה חמור כי מפקיע ממנו מצוות.
- שלב ב – הצגת השאלה –
האם זה קנס על הממון, ואז קונסים את הבנים,
או קנס על האדם, ואז לא קונסים את הבנים. - שלב ג – עונה ר' זירא – כמו שבשביעית לא קונסים את הבנים, כך כאן.
- שלב ד – וכן אביי לגבי טימא טהרות חברו, שלא קונסים את בנו.
משנה 2 – היתר מכירה וקנייה לצורך המועד, ולצורך מוכר שאין לו מה יאכל (סוג של דבר האבד).
א. שואל רבא – האם מותר גם שכר פעולה לפועל שאין לו מה יאכל?
ראיות שמותר:
שני מקורות בהם יש משפט מיותר ("שאין לו מה יאכל") ולכאורה מרבה שכר פעולה:
- מותר: משנתנו – "או לצורך המוכר, שאין לו מה יאכל".
דחייה – זה לא מיותר, אלא מפרש את הרישא. - מותר: ברייתא – "… או שאין לו מה יאכל" – מיותר כנ"ל.
ראיה שאסור:
רב ששת:
מלאכות שיש מצב שבו מותרים במועד, מותרים גם בערב פסח (חייט, ספר, כיבוס).
והרי אם שכר פעולה מותר, אז כל פעולה יש מצב שמותרת במועד, אז הכל צריך להיות מותר בערב פסח!
תשובה:
לא כל מה שלפעמים מותר במועד מותר בערב פסח (כפי שמותר להרוס ולבנות כותל נוטה, אבל זה לא מתיר לבנות בערב פסח), אלא מה שמותר זה מלאכות כאלו שהם צורך יו"ט גדול.
אלא באמת ערב פסח והמועד זה דברים שונים:
במועד מה שאסור זה טירחה –
בערב פסח המטרה להתמקד בהכנות לחג ולא במלאכה – לכן דברים שהם צורך יו"ט – מותרים (ורק למדו מזה שלפעמים מותרים במועד שזה סימן שהם צורך יו"ט).
משנה 3 – דבר האבד (פינוי כלים מבית האומן, איסור לפנות סתם דברים משום טירחא)
א. אין מפנים מבית לבית (רחוק, שזה טירחא)
אבל מבית לחצר מותר – כשזה חצר שצמודה לבית ואינו טירחא.
ב. אין מביאים כלים מבית האומן
ורמינהו – מביאים!
תשובות:
- שם הנושא זה ערב פסח (שכאמור, אין איסור טירחא ומותר דברים לצורך המועד).
- שם מדובר שלא מאמינו (חושש לכלים, שאז מותר).
דחייה – שם מותר לא רק להביא מהאומן, אלא גם להביא לאומן.
(יג:)
משנה 4 – דבר האבד + שוב היתר קנייה ומכירה לצורך המועד, אבל בצנעא
א. מותר לכסות התאנים בקש (להגן מהגשם), ר"י מקל יותר – אף מעבים.
חד אמר – ת"ק התיר כיסוי קלוש, ר"י התיר כיסוי עבה.
וחד אמר (מקל) – ת"ק התיר גם עבה, ר"י התיר אפילו לעשות ערימות מהתאנים ולכסות.
(יג: 6-)
ב. מוכרים פירות לצורך המועד בצנעא
העיקרון:
בסעיף ב (מכירת עבדים למועד) לא צריך צנעא, כי זה ברור שזה לצורך המועד,
כאן במכירת פירות צריך צנעא, כי זה לא ברור שזה לצורך המועד].
בגמרא:
רב הונא התיר לכרופייתא (סוחרי תבלינים) למכור לא בצנעא,
רב כהנא הקשה מברייתא שצריך תנעא (ויכל להקשות גם ממשנתנו),
תשובה: בפירות – צריך צנעא (כי לא ברור שזה למעוד, כנ"ל), בתבלינים לא צריך צנעא (כי ברור).
(יג: באמצע)
ג. הציידים והדשושות עושים בצנעא למועד.
רי"ס – הם החמירו על עצמם.
איבעיא להו – שתי הבנות ברי"ס –
1. ת"ק – צריך צנעא, רי"ס – הם החמירו שגם בצנעא אסור – וכך מוכח מברייתא.
2. ת"ק – צריך צנעא. רי"ס – ת"ק זו חומרא, ובאמת לא צריך צנעא.
[מאמר מוסגר:
בברייתא מוזכרים לגבי הדשושות – חילקא, טירגיס, טיסני:
אביי – הכוונה לכמה חלקים מחלקים את הגרעין – 2, 3, 4
רב דימי – חילקא זה כונתא (כוסמת) שלא חולקה כלל.
מיתיבי:
a. חילקא, טירגיס, טיסני מקבלים טומאה. משמע שהרטיבו אותם במים לפני החלוקה, כלומר שגם חילקא מתחלק.
תשובה – מדובר בכונתא שקילפו אותה, וגם בשביל זה שמים קודם במים.
- b. הנודר מדגן מותר בחילקא
אם זה גרעין שחולק – מובן (זה כבר לא נחשב דגן),
אבל אם זה כוסמת למה מותר?
קשיא.
