הדף היומי – חגיגה דף ט

לעילוי נשמת
יצחק זקי בן שרינה ז"ל,
שיום כא אדר א יום פטירתו
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(ט. במשנה – י. במשנה)

חלק א – באיזה יום עושים שלמי חגיגה?

המשנה (רישא):
כאמור אתמול – את שלמי חגיגה עושים רק ביום אחד.
הכי טוב – ביום הראשון.
מי שלא עשה ביום הראשון – משלים בימים הבאים, וגם בשמיני עצרת.

א. מניין שמשלים גם בשמיני עצרת (הרי זה רגל בפנ"ע)?

1. רי"ח – גז"ש מפסח –

שגם היום השביעי של פסח נקרא "עצרת" (…"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה") (דברים טז, ח) – וכפי שניתן להשלים בו את החגיגה, כך ניתן להשלים בשמיני עצרת.
אך דוחים: עצרת של פסח היא כמו הימים שלפניה,
ואילו שמיני עצרת שונה מהימים שלפניה (בקרבנות, במצוות סוכה ועוד).

תשובה: זו גז"ש "מופנה",
כלומר המילה עצרת בפסח מיותרת, כי כבר נאמר באותו פסוק "לא תעשה מלאכה"

1. תנא – "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי"
   וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ (ויקרא מג, מא)

1. אם היה כתוב רק "וחגותם חג לה' שבעת ימים" – היינו מבינים שמביא כל 7 הימים,
   לכן נאמר "אותו" – לצמצם שרק יום ראשון,
2. "שבעת ימים" – ללמד שמשלים כל שבעה.
   ומניין שמשלים גם בשמ"ע – בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" – שמשלים בכל חגי החודש.
   אך לפי"ז אולי חוגג כל החודש? לכן נאמר שוב "אותו" – לצמצם רק לימי חג.

(ט. רבע תחתון)

ב. מהות התשלומים –

רי"ח – תשלומים ליום הראשון
ר' אושעיא – תשלומים זה לזה (כלומר כל יום עומד בפנ"ע).

נפק"מ (ראינו בדף ב.) –  חיגר ביום הראשון שנתפשט ביום השני:

לרי"ח – פטור,
לר' אושעיא – חייב.

קשה על רי"ח מרי"ח:

אדם שנטמא ביום הראשון של החג:

אם נטמא ביום – ודאי שמביא (כי בבוקר כבר התחייב בקרבן, ורק אח"כ נטמא).
אם נטמא כבר בלילה –

חזקיה – לא מביא (כי החיוב הוא ביום, ונטמא עוד לפני שהתחייב)
רי"ח – מביא!

אז למה חיגר ביום הראשון ונתפשט ביום השני – לא מביא,
ואילו נטמא ביום הראשון ונטהר ביום השני – מביא?

תשובות:

1. ר' ירמיה: אל תשווה חיגר לטומאה –
   חיגר כלל לא מתחייב בקרבן, ולכן אין לו את מה להשלים.
   לעומת זאת, אדם טמא אמנם לא מביא קרבן, אבל הוא כן מתחייב בקרבן (כפי שמצינו בטומאה שיש לה תשלומים בפסח שני) ולכן משלים בשאר הימים.

רב פפא: דחייה חלקית –
בפסחים צג. יש מחלוקת איך מסתכלים על פסח שני –
ר' נתן – פסח שני תשלומים לראשון,
אך רבי – פסח שני רגל בפנ"ע, ולפי"ז הדחייה לא נכונה.

1. רב פפא: אל תשווה חיגר מלפני כניסת החג לנטמא אחרי כניסת החג בלילה.
   כי לרי"ח – לילה אינו מחוסר זמן (אמנם לא מקריבים, אבל נחשב שהגיע זמנו):

ולכן אם נטמא/חיגר מלפני כניסת החג – פטור לגמרי ולא משלים,
אם נטמא/חיגר אחרי כניסת החג (גם אם בלילה) – כבר התחייב, ומשלים.

קשה:
זב של 3 ראיות (שצריך 7 נקיים, לטבול ביום ה7 ולהביא קרבנות ביום 8), שנטמא שוב כשהגיע היום ה8 – חייב בסט קרבנות נוסף.
ואומר רי"ח שאם נטמא בלילה שבין 7 ל-8 – לא מביא קרבנות נוספים (אא"כ רק אחת בלילה ו2 ביום, שאז העיקר היה ביום),
מכאן שהלילה לא נחשב שהגיע היום ה8, כלומר – לילה נחשב מחוסר זמן ולא ראוי כלל!

תשובה:
אכן לרי"ח לילה אינו מחוסר זמן, כאמור, ובזב רק אמר זאת למאן דאמר שלילה מחוסר זמן.

אם כן מה החידוש של רי"ח?
שגם אם ראיה 1 היתה בלילה ורק 2 ביום, בכ"ז נחשבת טומאה חדשה, ולא צריך שכל ה3 יהיו ביום,

[וכפי שהסביר רב יוסף (כריתות ח.) שהראייה הראשונה נחשב רק קרי, ורק כשיש עוד 2 ראיות – כל ה3 נחשבות של זיבה, ולכן נחשב כאילו הכל היה ביום.

(ולא כרב שישא שטען שזה נחשב שהתחיל בלילה, ולכן לא נחשב טומאה חדשה)].

(ט: רבע)

חלק ב – מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות

במשנה:

עבר הרגל ולא חג – "מעוות לא יוכל לתקון" (קהלת א, טו), וכבר אינו חייב:

אם לא הפריש – לא יפריש,
אם הפריש – יקריב כנדבה.

ואגב זה – עוד יישומים של מעוות לא יוכל לתקון –

• ר"ש בן מנסיא – הבא על הערווה והוליד ממזר
• רשב"י – ת"ח הפורש מן התורה (שהיה מתוקן מלכתחילה ואז התעוות).

א. מקשה בר היהי להילל: למה כתוב "להימנות" ולא להימלאות?

לרמז לעוד מקרה של חסרון – וזה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.

(וכן בברייתא,
והברייתא מוסיפה דוגמא למעוות לא יוכל לתקון – שפספס זמן ק"ש או תפילה).

[אגב, עוד מבר היהי –

1. עוד שאלה של בר היהי להילל:
   "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אלקים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג, יח)
   לכאורה הפסוק חוזר על עצמו?
   ענה הילל – סוף הפסוק משווה בין שני צדיקים:
   עבדו – חוזר על הלימוד 101, לא עבדו – 100.

[ושואל בר היהי – על פעם 1 נחשב "לא עבדו"?
כן – כמו ששוכרים חמור ל10 פרסאות בזוז, ול11 פרסאות ב2 זוז.

1. בר היהי בשם אליהו הנביא – "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי" (ישעיהו מח) –
   שהמידה הכי טובה לישראל היא העניות, שבזכותה מרגישים תלויים בה'.

(ט: 10-)

ב. במשנה – עוד דוגמאות למעוות לא יוכל לתקון – 

1. ר"ש בן מנסיא – הבא על הערווה והוליד ממזר

והרי אמר בברייתא (גם לגבי מעוות לא יוכל לתקון) שגם אם לא הוליד ילד, עצם זה שאסרה על בעלה – אין לו תקנה.

תשובה: שם מדובר שאסרה על בעלה (בנשואה מרצון או אשת כהן אפילו באונס),

ואילו אצלנו לא אסרה, ולכן רק אם נולד ילד לא ניתן לתקן:

1. בפנויה (למשל אחותו)
2. בנשואה אך באונס (ולא אשת כהן, ולכן לא נאסרת על בעלה)

(י. 3+)

1. רשב"י – ת"ח הפורש מן התורה (שהיה מתוקן מלכתחילה ואז התעוות)

אגב זה – גם מי שיורד בדרגת הלימוד שלו נחשב כמתרחק מהלימוד:

• שיורד מלימוד הלכה (משנה וגמרא) לרק מקרא,
• מלימוד תלמוד למשנה,
• מלימוד ש"ס לש"ס אחר (תוס' – מבבלי לירשולמי ולהפך).