הדף היומי – חגיגה דף ז

לעילוי נשמות
נחמן זאב בן מאיר ז"ל
ואסתר מלכה בת יצחק הכהן ז"ל

לעילוי נשמת
ר' אברהם יצחק בן מאיר וציפורה פיגה ז"ל
להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

1. (ו: 1- עד ז: 4-)
   

   חלק א – והראיון אין לו שיעור

   תנן התם (פאה) – אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה.

   ל"ראיון" יש שתי משמעויות:

   א. משמעות א – לגבי מחיר עולת ראיה –
   אך לפי זה קשה מהמשנה שלנו יש שיעור (מעה/שתי מעות)

   תשובות:
   1. רי"ח – תחילת חשבנו שהכוונה שאין שיעור מקסימום, אך יש מינימום (במשנה – מעה/שתי מעות).
   2. אבל ר' אושעיא – מהתורה אין שיעור כלל, ומעה/שתי מעות זה מדרבנן.

   ב. משמעות ב – רי"ח ור"ל – לגבי מספר הפעמים שניתן להביא להראות ולהביא עולת ראייה

   שיטה א – לכו"ע יכול להביא קרבן, אך נחלקו אם חייב –

   רי"ח – חייב רק ביום הראשון (בכל כניסה וכניסה), בשאר הימים – רק אם זה הפעם הראשונה.
   ר"ל – חייב בכל פעם (גם בשאר הימים)

   (ז. שליש עליון)

   קושיות על רי"ח:

   שלוש קושיות דומות (מהפסוק "וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" ושתי ברייתות) שאסור לבוא ריקן!

   ועל שלושתן עונה רי"ח – הכוונה בעיקר הרגל (ביום הראשון).

   (ז. שליש תחתון)
   קושיה על ר"ל –
   "יראה- יראה" – כמו שה' רואה אותנו בחינם, כך אנחנו רואים אותו בחינם (בשאר הימים).
   לכן ההבנה הזו נדחית, ועוברים להבנה ב.

   שיטה ב – לכו"ע לא חייב להביא כל פעם קרבן (כי הרי יכול בחינם), המחלוקת האם יכול –

   רי"ח – לא יכול יותר מאחד,
   ר"ל – יכול כל פעם.

   איתיביה – הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן־יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ – לא לבוא יותר מדי,
   תשובה – זה בחאטות ואשמות (וכן בברייתות).

   (ז. שליש)

   ג. השלמת הדילוג – פירוט שתי הברייתות שהביא ר"ל כקושיא:

   1. ברייתא שמלמדת את עצם הדין שצריכים להביא עולת ראיה:
      נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה:
      a. מקור שזה זבח ולא מנחה או עוף – כמו ששלמי חגיגה הם זבח
      ("וְלֹא־יָלִין חֵלֶב־חַגִּי עַד־בֹּקֶר" (כמה פסוקים אחרי "ולא יראו פני ריקם (שמות כג, יח)
      b. מקור שזה עולה ולא שלמים:
      מה הדיוט בראוי לו (שלמים) כך במזבח בראוי לו (עולה)].
   2. ברייתא – רי"ס בר"י – "ואין נראין חצאין, ואין נראין ריקנין".
      (ז. 2-)
      מה זה "ואין נראין חצאין" –
   1. רב יוסף – שמי שיש לו 10 בנים לא יפצל ביניהם.
      דוחה אביי – לזה לא צריך לימוד (ודאי שלא יעשה שחלק מבניו יתעצלו ויחכו למחר).
   2. אלא לדין של אחרים – שמי שעובד בעבודה מסריחה (בורסקי) פטור (ראינו בדף ד.).
      כי כיוון שלא יכול לעלות עם כולם, גם לא עולה בחצאין (בחבורה משלו).

   (ז: במשנה)

   חלק ב – ממה מביאים את קרבנות הרגל

   משנה –

   עולת ראייה – רק מהחולין ולא מכסף מעשר שני,

   1. גמרא – כל דבר שבחובה (עולת ראייה) אינו בא אלא מן החולין (לא הגיוני לשלם חוב במשהו שממילא חייבים, זה שני חובות נפרדים).
   2. תוס' – כי זה שימוש שלא לצורך אוכל

   שלמי שמחה – מותר להביא גם ממעשר שני,

   כי אין חובה דווקא להקריב שלמי שמחה, העיקר שאוכל מבשר קרבן (ולכן בסוף המשנה – יכול לצאת יד"ח גם בקרבנות שממילא התכוון לאכול (שלמים של נדרים ונדבות, בשר מעשר בהמה שנאכל לבעלים, כהנים גם יוצאים בחטאות ואשמות וכו').

   שלמי חגיגה – מחלוקת –

   ב"ש – לא מביא ממע"ש,
   ב"ה – מביא.

   ב. לגבי הניסוח ברישא – "עולות במועד באות מן החולין".

   הקדמה – 

   יש מחלוקת מתי מביאים עולת ראייה –

   ב"ש – במועד ולא ביו"ט,

   1. כיון שהעולה לא נאכלת, אין היתר של אוכל נפש ("הו אלבדו יעשה לכם" – לאוכל נפש ולא לגבוה).
   2. כיון שאין לה זמן קבוע, אין היתר של קרבנות שזמנם דווקא בחג.

   ב"ה – גם ביו"ט –

   "וחגותם אותו חג לה'" – גם לצורכי גבוה (קרבנות שמצוותם ביו"ט, אפילו שבדיעבד יכול גם במועד).

   במשנה כתוב – "עולות במועד באות מן החולין",

   האם משמע כאן כב"ש שעולת ראייה מביאים רק במועד ולא ביו"ט ראשון?
   תשובה – לא, חסורי מחסרא, והמשנה אומרת כאן שני דברים:
   1. אם מביא עולות סתם (נדרים ונדבות) – אז גם לב"ה קרבות רק במועד, כי אין מצוותם ליו"ט.
   2. אם מביא עולת ראייה – אז מביא גם ביו"ט, אבל נקנים מחולין,
   (ובהגהות הגר"א – זה שצריך חולין נכון גם לגבי עולות של נדרים ונדבות).