הדף היומי – חגיגה דף יט

השיעור מוקדש לזכות
מלאני שירה הי"ו, בת אבנר ושרה,
על ידי בעלה,
במלאות 25 שנה לנישואיהם.

להבדיל, השיעור לעילוי נשמת
אברהם יצחק בן מאיר וציפורה פיגה ז"ל,
איש חינוך משפיע ברמ"ח אבריו, ומנהל תיכון אמי"ת בר אילן שבע-עשרה (17) שנה.
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.

להקדשות ליחצו כאן

Download

השיעור המשולב (תרשים יחד עם קריאה בגמרא)

שיעור עם קריאה והסבר בגמרא בלבד

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חגיגה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הדף היומי הקצר – הסיכום הכתוב

(יח: 5- עד כ. רבע)

חלק א – האם נטילה צריכה כוונה?

ת"ר – לא כיוון – ידיו טמאות,

תשובת ר"נ – למעשר ומעלה צריך כוונה

והתניא – גם אם לא כיוון – ידיו טהורות

תשובת ר"נ – לחולין לא צריך כוונה

א. חיזוקים שלחולין לא צריך כוונה:

1. משנה במקוואות –

גל שנתלש ונפל על אדם וכלים – טהור,
וכפי שלכלים אין כוונה, גם לאדם מדובר ללא כוונה.

דחייה – אולי מדובר שיושב ומצפה (יש לו כוונה).

ואז מה החידוש?
שלא גוזרים שטמא אטו שמא יטבול ב:

1. חרדלית של מי גשמים (מי גשמים זורמים, שלא נחשבים מעיין ולכן לא מטמאים בתזוזה).
2.  בכיפין (בחלק העליון של הגל) – כי נחשב טבילה באוויר.

1. משנה במכשירין –

פירות שנפלו לאמת המים, והכניס את ידיו הטמאות –
אם כדי לטהר ידיו – אז ידיו טהורות כמובן, והפירות הוכשרו לקבל טומאה (כי כנראה מרוצה מהמים)
ואם כדי להוציא את הפירות – לא הוכשרו לקבל טומאה, אך ידיו בכל זאת טהורות, אפילו שלא התכוון!

(יט. שליש)

ב. קושיות רבה לר"נ ממשנתנו:

1. הטובל לחולין והוחזק לחולין (התכוון לחולין) – לא הוחזק למעשר.
   משמע שעל כל פנים לחולין צריך "הוחזק" (כוונה).
   עונה ר"נ –  לחולין לא צריך כוונה, והמשנה רק מחדשת שאפילו אם כן כיוון לחולין (אפילו שלא צריך) – עדיין לא הוחזק למעשר.
2. המשך המשנה – טבל ולא הוחזק (לא כיוון) – כאילו לא טבל.
   לכאורה זה נכון גם לחולין.
   עונה ר"נ – לא, זה רק למעשר ומעלה, וכן בברייתא.

ג. רבי אלעזר: טבל וכיוון לטהרה סתם, ועלה (ועדיין רטוב), מחזיק עצמו (מכוון) לכל מה שירצה!

מיתיבי – יכול לשנות רק כל עוד רגלו האחת במים

דחייה – צריך לחלק בין שני מצבים:
בברייתא: כיוון לדבר קל ורוצה לשנות לדבר חמור – רק כל עוד עודהו במים,
ר' אלעזר: כיוון לטהרה כללית ורוצה לשנות למשהו ספציפי (גם חמור) – יכול גם אם יצא.

(יט. שליש תחתון)

[ד. הרחבה לגבי "עודהו במים" (שיכול לשנות אם רגל אחת במים)

1. הסברא – כל עוד הוא במים, מתייחסים לטיפות שעל גופו כמחוברות למקווה, וכך הוא עדיין במקווה.
   (כיוון שהוא והטיפות למעלה, ושאר המקווה למטה, זה נקרא "גוד אסיק" – כאילו המקווה עולה לטיפות.
2. מי התנא שסובר כך:

1. המקרה:
   מקווה עם בדיוק 40 סאה, וירדו שניים לטבול זה אחר זה,
   רבנן – טבילת השני לא טבילה, כי הראשון הוציא קצת מים.
   ר"י – אם הראשון עדיין עומד שם, טבילת השני גם תופסת,
   מתייחסים למים שעליו כמחוברים למקווה ("גוד אחית") ונחשב שבמקווה עדיין יש 40 סאה.
2. ר"נ – באיזה מקרה נחלקו:

גירסה א (לחומרה) – בטבילה מדאורייתא ודאי שלא נחשב,
כל המחלוקת במעלות דרבנן (טבילה שנצרכת מדרבנן, כמו אונן אחרי אנינות), שבזה מקל ר"י.

גירסה ב (לקולא) – במעלות מדרבנן כולם מקלים,
והמחלוקת רק בטבילה מהתורה.

1. עולא: האם ר"י מקל גם בגוד אסיק? (להחשיב את המקווה כעולה אל הטיפות)?
   הנפק"מ: האם אפשר להטביל בשיער של מי שיצא ורגלו במקווה מחט קטנה?

זו ברייתא: יש 3 גממיות (בורות מים) במדרון עם זרם ביניהם,
בעליונה 20, באמצעית 40, בתחתונה 20:
בתחתונה ניתן להטביל – כי אומרים גוד אחית,
בעליונה –

תחילה אמר רי"ח: ר"י בשם ר"מ: מטביל (אומרים גם גוד אסיק).
אך עולא: זו מחלוקת בברייתא: ר"מ – אומרים גם גוד אסיק, ר"י – רק גוד אחית,
ורי"ח מסכים.

1. ועכשיו לעניינננו – עודהו במים יכול לשנות את כוונתו.
   כאמור – כדי לומר זאת צריכים גוד אסיק. מי התנא שסובר כך?

קודם כל – מי אומר גוד אחית במקרה זה (שזה רק מעלות דרבנן)?

לפי רב נחמן:
גירסה א – רק ר"י, וכן סובר ר' פדת
גירסה ב – גם רבנן
בברייתא של רי"ח – גם ר"מ.

שנית – האם מי שאומר גוד אחית יאמר גם גוד אסיק:

ר' פדת – כן, ולכן אומר ש"עודהו במים זה ר"י.
אך לפי ר"נ – רק ר"מ אומר גוד אסיק, ונאמר שהברייתא ר"מ (טורי אבן).

(יט: 2+)

חלק ב – הדרגות במשנה

א. האם יש הבדל בין חולין למעשר שני?

בדף יח:  –
לרבנן – יש הבדל,
לר"מ – אין הבדל

במשנה לכאורה יש סתירה בין הרישא (אמצע) לסיפא:

ברישא (אמצע) לגבי כוונות בטבילה – יש הבדל בין חולין למעשר  – כרבנן (יח:)
בסיפא לגבי מדרס – המשנה לא חילקה בין חולין למעשר (אלא רק בין חולין לתרומה ומעלה) – כר"מ (שם, שלא מבדיל).

תשובות:

1. אכן רישא רבנן סיפא ר"מ.
2. רב אחא – גם בסיפא (לגבי מדרס) גורס מעשר, ואז כל המשנה כרבנן.

(יט: 2-)

ב. רב מרי – מדויק במשנה: חולין שנעשו על טהרת הקודש – כקודש (ולא דרגה בפנ"ע)

איך מדויק?

1. מהסיפא לגבי מדרס, שלא הוזכרה דרגה של חולין על טהרת הקודש.

דחייה – זה אכן אומר שהם לא דרגה בפנ"ע, אלא כאחד הדרגותש הוזכרו במשנה
אך יתכן שזה לא כקודש אלא כחולין או תרומה (שתי דעות במשנה בטהרות!)

1. מהסיפור בסוף המשנה – יוחנן בן גוגדא היה אוכל חולין על טהרת הקודש,
   והיתה מטפחתו מדרס למתעסקים במי חטאת,
   משמע – לגבי המתעסקים בקודש זה לא היה כמדרס, כלומר זה אותה דרגה.